הישראלים תמיד היו חיות חברתיות מזן מיוחד. הנטייה להתקבץ ביחד לפעילות משותפת בת שעות ארוכות, להעדיף לצאת לנופשים ולבילויים בקבוצות של חברים או קבוצות של זוגות ומשפחות, להיצמד לחוויות של "מדורות שבט" ולהקיף את עצמם בחברת קבוצה גדולה של אנשים, וכמה שיותר גדולה יותר טוב – מאפיינת ישראלים לא מעטים.
מנגד, קיימת נטייה של אנשים לבקש יותר פרטיות ולהעדיף את הבילוי ביחידות, בזוג או במשפחה המצומצמת, בדל"ת אמותיהם או בבילוי אינטימי ושקט. מהשיחה עם ירון כרמל, בן 39, ברור לגמרי לאיזה צד הוא שייך: הוא האיש של חוויית הביחד, זה שיאסוף אתכם לבילוי חברתי קבוצתי גדול ותוסס. זה בדמו, והוא יעשה את זה גם אם אתם לא תושבי ישראל.
כמו ג'וק בראש
כרמל, יליד ותושב זכרון יעקב ("דור שלישי במקום"), הוא איש עסוק מאוד. הוא נחשב לאחד המרקידים הבולטים בארץ ובשנים האחרונות הוא מרקיד בעסק שהקים: "ירון כרמל – לרקוד במעגל העניינים". בהרקדות שלו הוא מצליח לסחוף תושבים מכל אזור הצפון, מקיים אירועי הרקדות משודרגים שכוללים דרך קבע 400-600 אנשים, בגן שמואל, אפיקים שבעמק הירדן, מרכז מירב שבחוף הכרמל ובמועצה אזורית משגב. בחול המועד סוכות, הוא הרקיד בכנס "אסיף מחולות" בקיבוץ דליה.
"שם, בדליה, הכול התחיל, בכנס המחולות הראשון בשנת 1944. לחזור לשם היום בשנת 2013 זה לסגור מעגל". אל נפלאות הפיזוז הוא התוודע בגיל מאוד מוקדם. "כשהייתי בן שמונה הזדמן לי לראות חוג ריקודי עם במתנ"ס, ונדלקתי על התחום", מספר כרמל שחוזר לשנות ה-80 המוקדמות כדי לספר איך הגיע לעיסוק שנשאר נאמן לו עד היום, ומוסיף: "משהו כנראה עשה לי טוב בשירים העבריים, במוזיקה, במחול עצמו. זה נכנס לי לראש כמו ג'וק מהרגע הראשון. בשנת 86', בסוף כיתה ו', הביאו לנו כוריאוגרף בשם דדו קראוס שלימד אותנו את הריקודים למסיבת סוף השנה. כך נחשפתי לתחום להקות המחול שבהן רקדתי במשך 25 שנה. אני מאוד מחובר לפולקלור הישראלי, על כל גווניו. בתיכון התחלתי להרקיד את כל בית הספר בימי ו', בהפסקה הגדולה. היו רוקדים שם כ-400 תלמידים".
הסיפור המלא בעיתון "כל זכרון"
