fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

שחה כל הדרך לצוללת

ע', מדריך בקורס פיקוד צוללות, צילום דובר צה"ל

ע' תמיד אהב את הים. תמיד אהב מים וכדי לבלות כמה שיותר בתוכם, שחה בכל תקופת ילדותו בקריות בקבוצת השחייה בקרית ביאליק. אחרי שהשתתף באינספור תחרויות והתמודד עם לחץ ותחרות, הגיעה שעת הגיוס והוא התגלגל אל חיל הים. לאחרונה, סיים קורס מפקדי צוות בצוללות ורואה בתפקיד שלו אתגר אמיתי בחיים. הוא בן 22, ונותרה לו עוד חצי שנה בקבע, בה הוא גם מתכנן את הטיול של אחרי שחרור למזרח הרחוק".

"הייתי ילד מאוד חברותי, תלמיד טוב, עושה הרבה ספורט", היא נזכר, "הייתי חבר בנבחרת השחייה בקרית ביאליק. תמיד אהבתי את הים, אבל בשחייה הבנתי את זה, ובשחייה קיבלתי תכונות אחרות כמו חוזק מנטלי. למדתי להתמודד עם דברים שלא הרבה אנשים יכולים להתמודד איתם. שם המנטליות שלך נבנית, זו מנטליות של שחיין שצריך להתאמן המון שעות בשבוע, ספורט יחסית סיזיפי, שאין בו הרבה חידושים, אין הרבה קהל שבא לעודד, זה אתה עם עצמך, שעות על גבי שעות בבריכה עם עצמך ושם אתה נבנה".

כשהגיע לתיכון החליט ללכת לקרבי, רצה להגיע הכי רחוק שהוא יכול. "לא קיבלתי זימונים לסיירות, כי יש לי משקפיים, אבל קיבלתי איתור לחיל הים, לחובלים, איתור שמקבלים בדרך כלל חבר'ה עם נתונים גבוהים. שם התחיל סיפור האהבה עם הים והחיל. בחרו אותי דווקא כמתאים לחובלים, אבל החלטתי שזה מסלול שלא מעניין אותי ואמרתי לעצמי ללכת על הצוללות. כמעט שלא ידעתי לאן אני נכנס. זו יחידה מאוד שקטה ועד שאתה לא בפנים, אתה לא שומע הרבה על המטרות והפעילות שלה. נכנסתי, כי עניין אותי הלא נודע. אמרתי לעצמי, ששירות צבאי זה פעם בחיים וכמה אנשים יכולים להגיד שהיו בצוללות?".

ע', מדריך בקורס פיקוד צוללות, צילום דובר צה"ל
מגדל את דור המפקדים הבא. ע' (צילום דובר צה"ל)

 

רוגע ושקט

הקורס הראשוני בצוללות אורך שנה וארבעה חודשים בתנאים לא פשוטים של ניתוק מהבית, מהסביבה המוכרת, בלי טלפון נייד, רק עם החברים בחלל מאוד קטן. "רק האנשים הכי מתאימים, שיכולים להכיל אחד את השני, הם אלו שבסוף מתקבלים וזה הכוח הכי גדול של היחידה הזו. בפעם הראשונה שלי בצוללת, יצא לי להיות עם כמה אנשים שזה היה להם חדש. צוללת זה לא משהו שמדמיינים בכלל. אתה מתפעל ממה שיש לך בפנים, טכנולוגית והנדסית מבחינת ניצול המקום והחלל, ולזה התייחסתי. הראש לא ממש חשב איפה אני נמצא. חזקה מאוד הייתה התחושה שהבכירים יותר נותנים לך, איזשהו רוגע ושקט, גרמו לי לבטוח בהם יותר. הם מקצועיים והבנתי שאני בידיים טובות ולאט לאט הפכתי להיות אחד כזה".

במהלך הקורס הראשוני עבר ע', טירונות ואימון התחלתי, שבו בודקים מי מתאים להיות בצוות הצוללת ועוברים הכשרה לתפקידים ראשוניים. לאחר מכן הגיע ע' לצוות, המשיך את ההכשרות והוסמך לעמדות חדשות. במהלך הזמן אף הפך לאיש צוות יותר בכיר. כמו כל הצוללנים, חתם ע' קבע לתקופה של שנה ושמונה חודשים.

ע' המשיך לקורס מתקדם של ראשי צוותים, התמקצע וחזר לצוות בתור ראש צוות במגמה שלו, בקרה. לאחר שנה יצא  לקורס פיקוד, כדי להכשיר את ראשי הפיקוד הבאים. "בסוף האחריות היא עליך", הוא אומר, "כל אחד אחראי על המערכות שלו, כל ראש צוות אחראי עם קצין מחלקה _ חובל וחיילי הצוות שלך, כך שזה גם מקצועי, כי אתה בעל ידע בצוות הצוללת וגם אחריות על החיילים".

במהלך פעילות הצוללות, נמצאים הלוחמים תקופות ארוכות מתחת למים, דבר המקשה את תנאי המחיה וההתמודדות היא קשה. "כמה שבועות מתחת למים זה המון, אבל זה נחמד. לסגור את הפלאפון, לשים אותו רחוק ולשכוח מהעולם. זו איזושהי תחושה שהרגע הזה שאתה מכבה את הטלפון, משאיר אותו בחוץ ונכנס לצוות שלך, שיש לכם את ההומור המשותף והבדיחות, ההווי, זה כיף, זה לא עונש".

והוא מוסיף: "אני מגדל את דור המפקדים הבא. זה אתגר ואחריות, בשביל זה התגייסתי, זה מאוד מעניין. יש הרבה תוכניות שהצבא מציע כדי להישאר, אבל בינתיים, אני חושב על הטיול שלי אחרי השחרור, קודם אעשה את שביל ישראל ואז אטוס למזרח".

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות