"דיאטה זו מילה שלא באה לי טוב"

אל תיתנו לגשמים האחרונים לגרום לכם לשאננות, אמנם תכף מתחילה עונת הסריגים והמעילים, אבל זה לא אומר שאפשר להתיר את הרסן, לזלול בלי ייסורי מצפון ואחר כך להתחבא מתחת לבגדים.

"להרגשה שלנו יש עונות?", שואלת ליאת יגר, "בישראל החורף לא כבד, אבל זה לא העניין. את רוצה להרגיש כל הזמן טוב עם עצמך ולהיראות טוב יותר, יש  בזה יש עונתיות? אנחנו צריכים להרגיש טוב ולהראות טוב כל הזמן".

וליאת יגר בהחלט חיה את המנטרה הזו והצליחה למנף את עצמה, כמעט במקרה, ובגיל צעיר, מחיילת שמנמנה למנחת קבוצות הרזיה חטובה, מצליחה וכריזמטית.  היא בת 37, אבל נראית לפחות עשור פחות, גדלה וגם כיום מתגוררת ב"בברלי קרית מוצקין", כהגדרתה. בת בכורה בין שלוש בנות לאמא אסתר ואבא מנחם ז"ל, שנפטר לפני 13 שנים, בערב יום כיפור בעקבות אירוע מוחי ומכלול של בעיות גופניות נוספות.

יגר הייתה ילדת ריקודי בלט מודרני וג'אז, ועוד בגיל צעיר החלה לפתח דימוי גוף שלילי והשוותה את עצמה במראה מספר פעמים ביום מול בנות אחרות, שנראו בעיניה רזות יותר. "ריקוד זה עולם שיש בו קריטריונים מסוימים של מראה. היה לי מאוד קשה לראות עצמי כאחת שבולטת במשקל ביחס לילדות אחרות, זה מאוד ציער אותי. לרקוד בסטודיו זה לא מועיל לביטחון העצמי. בכיתה ז' כבר הלכתי לדיאטנית של קופת חולים. אני זוכרת את שנות התיכון לפי כמה ששקלתי בכל שנה, ובצבא הגעתי למשקל הכי גבוה שלי".

כשהתגייסה שקלה 55 ק"ג, שהתפרשו על גובה של 156 ס"מ. בטירונות אפילו רזתה, אבל בקורס שעברה לצורך הכשרתה כרכזת כוח אדם בשלישות החלה להשמין, ובהמשך השירות הצבאי צברה עוד 20 קילו עודפים ומשקלה נסק ל-75 קילו. "מספיק ששמעתי את המשפט 'אה כולם מעלות בצבא', אז היה לי על מה לתפוס טרמפ. עליתי במידות של המדים, וכבר היה לא נעים לבוא כל פעם לאפסנאות ולבקש שיחליפו לי את המידות. הייתי הולכת בחורף עם כפתור המכנסיים פתוח. הבנתי שהדיאטות לא תורמות לי דבר.

"אחד הכללים הראשונים מבחינתי להצלחה של תהליך זה קבלה עצמית, לאהוב את עצמך. כל החיים אמרו לי שאני יפה, אבל אני לעצמי לא אמרתי זאת. החלטתי שאני מסתכלת על עצמי ולומדת לאהוב את עצמי. אמרתי ביי לדיאטות, דיאטה זו מילה שלא באה לי טוב, אני לא מרשה להגיד בקבוצות שלי את המילה הזו, דיאטות זה חארטה, לא מאמינה בזה. צריך להחליף את המילה דיאטה במילה 'הרזיה', שמשדרת  בריאות, פעילות גופנית. גם את המילה 'שמנים' אני לא אוהבת.

"החלטתי להתמודד עם המצב כמו שהוא, בלי דיאטות בזק, אלא פשוט לרשום כל מה שנכנס לי לפה, כל ביס וכל לק, וכך אני מנחה גם את חברי הקבוצות שלי. התמסרתי בגוף ובנפש, בהתחלה בכלל לא רזיתי, אבל אז קלטתי מהרישומים כמה אני אוכלת. הבנתי שאני צריכה לחשוב מה יהיה עבורי הכי כיף וקל. אני מאמינה שכדי להגיע למטרה, חשוב ליהנות מהדרך ולבדוק איך תעשה את הדרך שתהיה הכי קלה עבורך".

הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "הד הקריות".