בית / קריות / חדשות קריות / חוזרים לעמק

חוזרים לעמק

אחרי כמעט עשור שבו הלך ודעך ופינה את מקומו לשדרות אח"י אילת, עמק האלכוהול, פיסת מיתולוגיה בתודעה הקרייתית, מתעורר. וזה קורה אחרי שהשדרה בקרית חיים כנראה הגיעה לשיאה. זה קורה אחרי לא מעט בעיות כמו מצוקת חניה, תלונות שכנים, מחירי שכירות גבוהים ואפילו פוליטיקאים מקומיים שלא ממש חיים בשלום עם הרעיון שרחוב אח"י אילת הוא המלך החדש של חיי הלילה. התוצאה: הסצנה, רחוק מהמגבלות, הולכת ומתפתחת, וכפי שזה נראה כולם מרוצים.

חלוץ התעשייה

לפני כ-20 שנה, אולי קצת פחות, היה בקריות בפרט ובאזור הצפון בכלל אזור אחד שיועד לבילוי ושמו נודע בכל הארץ: עמק האלכוהול. העמק הכיל את המועדונים הגדולים, הפאבים שהקדימו את זמנם והצעירים שחיפשו מקום להתפרק בו. היו מועדוני הלידו והספינל, לצד השלולית והפאבליק, שעדיין זכורים וכמעט תמיד אפשר לשמוע קרייתים בהווה או לשעבר, בערך בשנות ה-40 שלהם, מדברים בערגה על הימים ההם במקומות ההם. אלא שכמו שקורה למקומות בילוי ולאזורי בילוי בכלל, גם עמק האלכוהול איבד בשלב מסוים מזוהרו והלך ודעך. זה קרה באמצע שנות ה-90. גם התקריות האלימות החישו את הדעיכה. אט אט הפאבים והמועדונים נסגרו. האלטרנטיבה נולדה בשדרות אח"י אילת בקרית חיים. בתי קפה נפתחו ומשכו אליהם צעירים שקבעו ברגליים את מרכז הבילוי החדש. אלא שיחד עם בתי הקפה הגיעו אל הרחוב הבעיות שכללו בעיקר את מצוקת התושבים שאיכות חייהם נפגעה באחת, עם רעש בלתי נסבל ומצוקת החניות, ובכלל חיי לילה שאיכשהו השתלטו על הפרבר הצנוע.

עודד דוניץ
ניסה להוציא את המועדונים מאח"י אילת. עודד דוניץ (צילום: הילה מלמד)

איכשהו נדמה שדווקא בשנים האחרונות כולם התרגלו לסטטוס קוו החדש. וגר זאב עם כבש ובליין עם תושב אח"י אילת ישכון. אלא שהבעיות לא נגמרו, הן רק הלכו והתעצמו לפחות לאלו שקרובים לרחוב. אנשי חיי הלילה התחילו לחפש מפלט ומצאו.

בקיץ האחרון נפתחו שני מועדוני ריקודים בעמק האלכוהול: הנתב"ג, מועדון ריקודים ברחוב חלוצי התעשייה בסמוך לצומת הום סנטר, ומועדון הרוז, שנפתח במבנה שבו פעל בעבר מועדון מצליח אחר, הלידו. שני המקומות מושכים אליהם מדי שבוע מאות ואלפי בליינים צעירים. אחד מבעלי מועדון הנתב"ג, יעקב אטיאס, היה מחלוצי רחוב אח"י אילת. הוא הקים בסוף שנות ה-90 את הדיזל, שהיה מבתי הקפה הראשונים ברחוב. הוא גם היה בין הראשונים שמיהרו לעזוב אותו ולחזור לעמק האלכוהול, לרחוב חלוצי התעשייה. "השיקולים להקים מועדון מחוץ למרכז האוכלוסייה היו קודם כל הבעיות עם השכנים ועם העירייה שדחפה להוציא את כל בעלי עסקי הבילוי לאזור התעשייה", אומר אטיאס, "במהלך כזה או אחר, העירייה הקשתה עלינו את החיים באח"י אילת, כדי שנעביר את העסקים שלנו לחלוצי התעשייה. מעבר לזה יש גם את מחירי השכירות. המחירים באח"י אילת הגיעו לרמת מחירים כמו במרכז הארץ.

"את העסקים באח"י אילת עושקים במחירי השכירות. כשנכנסתי לרחוב אח"י אילת המחירים היו עוד שפויים, והכל היה עדיין ברור ומובן גם מטעם העירייה וגם לבעלי הנכסים". המועדון האחרון של אטיאס באח"י אילת היה האסקובר, שנסגר לאחר שהוצאו נגדו עשרות צווי סגירה והריסה מטעם העירייה. "רחוב אח"י אילת לא בנוי בתשתיות שלו להיות רחוב לבילויים", ממשיך אטיאס, "בחלוצי התעשייה המקומות הרבה יותר גדולים ומרווחים, יש מקומות חניה בשפע והמחירים הרבה יותר שפויים. לדעתי, בחמש שנים הקרובות גם בתי הקפה והמסעדות ייצאו לחלוצי התעשייה, כי המחירים לא שפויים ואין בסביבה שום מפעלי הייטק או משרדי ממשלה שמביאים עימם כמות גדולות של לקוחות".

יותר צ'ייסרים, פחות מפעלים

סגן ראש עיריית חיפה, עודד דונייץ, מי שכיהן כיו"ר וועד קרית חיים ובמקביל ישב שתי קדנציות במועצת העיר חיפה כנציג הקריה וכחלק מפורום השישה, היה אחד מאדריכלי מסמך מדיניות אח"י אילת. מדובר במסמך שניסחו חברי המועצה מקרית חיים, כדי לשפר את מעמד הקריה והוא כלל בתוכו שינויים שונים בנושאי מסחר, תשתיות ופנאי. דונייץ מודה היום שכבר אז, כשישב בפורום השישה כדי לנסח את מסמך המדיניות, ניסה להעביר את בעלי המועדונים והפאבים אל מחוץ לאח"י אילת. "כבר אז רצינו להפוך את הרחוב למקום עם בתי קפה ופאבים, אבל משהו קטן ושכונתי עם שעות פתיחה וסגירה נורמליים. רצינו שזה יהיה רחוב של בילויים כיפיים ולא רחוב של בלאגן ואלימות שבאו בעקבות הברים ומועדוני לילה".

לנוכח התפיסה הזו, פורום השישה הציע להעביר את המועדונים והברים לרחוב חלוציה התעשייה, ונימק כי זהו הרחוב האולטימטיבי לבילויים מסוג זה. מעבר לבעיות שקיימות באח"י אילת, דונייץ וחבריו סברו שפעילות עסקית ענפה באזור עמק אלכוהול תצליח לדחוק אל מחוץ למקום את המפעלים, חלקם כאלו שמתעסקים בחומרים מסוכנים. "מה שיצליח להעביר משם את התעשייה המזהמת זה רק פעילות עסקית ענפה מספיק או מבוססת מספיק כדי להזיז את המפעלים המזוהמים מהאזור הזה", אומר דונייץ, "ככל שיהיו שם יותר אנשים, המפעלים יחויבו בתקנים מחמירים יותר של איכות הסביבה וזה יהיה הדבר הטוב ביותר כדי לדחוק הצידה את המפעלים".

דור בא ודור הולך

ומה עם הבליינים? האם גם להם נוחה החזרה לעמק? די.ג'יי גדעון צו-אקה, מי שהיה התקליטן של הפאבליק, הפאב שעשה היסטוריה מקומית, לא פחות, חזר לפני כשנה לשחזר את ערביי הפאבליק, הפעם בפאב המעבדה. צו-אקה אומר שעמק האלכוהול לא נעלם בעשור האחרון, אלא רק נכנס לתרדמת זמנית. "העמק תמיד היה קיים בעיניי", הוא אומר, "נכון שהוא קצת נרדם בתקופה מסוימת, אבל הוא תמיד היה פעיל, תמיד המשיכו להיות שם פאבים קטנים. עמק האלכוהול הוא מבחינתי הגבול בין הקריות לחיפה, זה מקום הבריחה שלנו. בשנה האחרונה היתה התעוררות גדולה מבחינת המועדונים והפאבים שנפתחו בו כמו הנתב"ג, המעבדה, השיפוץ של פאב הפיל או סוף ומקומות נוספים. אנשים מעדיפים את המקומות בעמק האלכוהול כי הם הרבה יותר גדולים, אין ריכוזי אוכלוסייה גדולים כמו במקומות שפעלו באח"י אילת, רחוב שהוא ניסיון לבנות משהו שונה שנראה כמו תל אביב".

הכתבה המורחבת תתפרסם ביום שישי בעיתון הד הקריות  

בדוק גם

חלק מהציוד שהוחזר למשטרה. צילום: דוברות המשטרה

מבצע החזרת ציוד צבאי והיסטורי לצה"ל

תחת הכותרת "70 ומשיבים" פתחו צה"ל והמשטרה במבצע שבו נקראים האזרחים להשיב לרשויות הבטחון את …

"כל יום הבנות שלי ביקשו לא ללכת לצהרון, וכבר שבועיים אני לא ישנה". האם ובנותיה צילום: דורון גולן

"הגננת תפסה את הבת שלי מהרגליים והידיים ואמרה לילד שיבוא להחזיר לה"

כשברקע מותה המצמרר של התינוקת יסמין וינטה בגן בפתח תקווה והורים ברחבי הארץ יוצאים להפגין למען הגברת הפיקוח בגנים, התקבלה ב"הד הקריות" עדות על המתרחש בצהרון בקרית אתא * ד', אם לתאומות בצהרון: "הבנתי מהבנות שלי שהגננת משתמשת בכוח. הן היו אומרות: 'אמא היא לוחצת עליי בכיסא, לא אמרת לה שאסור להרביץ?'" * רשת המתנ"סים בתגובה: "בשלב זה הנושא נמצא בחקירה משטרתית ואנו נמשיך לפעול בהתאם להוראות המשטרה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *