את נועם רותם אני מכירה מתקופת הילדות בקרית חיים. הוא למד איתי מכיתה ד' של המחנכת טליה. המשכנו ללמוד באותה הכיתה גם כשפיצלו אותנו ל~12 כיתות בחטיבה ובתיכון קרית חיים. ילד ביישן, שלא דיבר הרבה, אבל כשכבר דיבר היו דבריו מלאי טעם ומתובלים בעברית מוקפדת ומשובחת. לפני כחודשיים השיק רותם את אלבומו הרביעי, "נשורת", שעוסק בעיקר בתקופת הנעורים שלו בקרית חיים. באותם הימים רותם החל את דרכו כמוזיקאי. בגיל 17 הוא היה חבר להקת מציצואנה, להקת נערים מתיכון קרית חיים שבעיקר הופיעו בפני החבר'ה, בתקופת טרום היוטיוב, במסיבות השכבה. והוא בכלל לא היה הסולן, אלא הגיטריסט.
"אף אחד לא חי פה חיים של רוק סטאר. אני מכיר את רוב זמרי הרוק ואף אחד
מהם לא חי חיים של רוק סטאר. ממה שאנחנו שומעים היום על הזמרים הים
תיכוניים, הם הרוק סטארים האמיתיים. כשאני הולך בתל אביב וזה לא קורה
המון, בעיקר לעבודה, מדי פעם מישהו עושה 'אהלן' ברחוב"
מה כבר אפשר לפרוץ?
הוא נולד וגדל בקרית חיים וכשהיה בן חמש התגרשו הוריו. ילדות רגילה למדי, זיכרונות טובים, שעליהם כתב מספיק שירים לכדי אלבום. "היתה לי ילדות מאוד מאושרת בקרית חיים, ותמיד חשבתי ככה. אני מתאר לעצמי שזה היה גם המקום וגם התקופה, שהיתה קצת אחרת. לא היו הרבה פערים בין האנשים, ומי שהיה לו היטיב להחביא, כסף לא היה משהו לנפנף בו. אם מישהו כבר העז לקנות סוברו מודל 85' הוא היה מחביא אותה טוב טוב מתחת לברזנט. אולי גרתי בשכונההפחות טובה בקריה, אבל לא הרגשתי הבדל בין החברים שלי. ברור היה לי שהחברים הטובים שלי היו במעמד יותר גבוה, אבל כולם היו באותו המעמד, וזה משהו שהיום טיפה חסר באווירה. אהבתי את השמרנות הזו, היו גבולות שאפשר לפרוץ והיום מרגישים שאין גבולות, אז מה כבר אפשר לפרוץ?
"נכנסתי למוזיקה ברצינות בגיל 17 בעקבות שברון לב. היא שברה את ליבי
ובאחד הימים מישהו אמר לי שהיא תהיה במועדון בחיפה. זה היה ערב מאוד
משפיל. על הבמה הייתה, כמה הולם, להקה שקראו לה 'משביתי השמחה'. אני זוכר
שיצאתי באותו הערב מושפל עד עפר, אבל אמרתי לעצמי, שאם הלהקה הזו יכולה
לקבל במה, גם אני יכול"
הכתבה המורחבת בסופ"ש בעיתון "הד הקריות"
