fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

אל תשאירו אותה לבד

כבר 22 שנים שגל שזיפי סובלת מאנורקסיה. בגיל 43 היא הגיעה למשקל של 28 קילוגרמים. אמה על סף ייאוש ומתחננת שמישהו יבוא ויארח חברה לבתה. "רחמנות, שהיא לא תהיה בודדה, כי אני לא יכולה יותר. מהמשפחה זה לא מגיע, אז אולי אנשים זרים ייתנו לה קצת תשומת לב", אומרת האם, קלרה שזיפי
"אל תשאירו אותה לבד". גל שזיפי בימים אחרים (צילום: אלבום משפחה)

כבר 22 שנים שקלרה שזיפי מקרית חיים מתמודדת עם מחלת האנורקסיה ממנה סובלת בתה גל ומטפלת בה במסירות. השבוע, לאחר שבתה נשלחה לאשפוז בבית החולים בפעם השנייה במהלך החודש האחרון, היא נשברה. "היא כל כך בודדה. אני רק רוצה שלמישהו יהיה אכפת ויבוא להיות איתה קצת, אל תשאירו אותה לבד", מתחננת האם.

רחצה כפייתית
גל שזיפי נולדה לפני 43 שנים בקרית חיים בשם גלית. "לפני כמה שנים היא קיצרה את השם שלה וגם את החיים", אומרת אמה. עד גיל 17, אומרת אמה, היא היתה ילדה רגילה במשפחה נורמטיבית, האחות הקטנה, תלמידה מצטיינת בתיכון קרית חיים.

"בגיל 17 היא התחילה עם רחצה כפייתית, ואצלי תכף נדלק אור אדום והבנתי שמשהו לא בסדר", מספרת האם, "ניסיתי לעזור לה והיא לא הסכימה". שזיפי התגייסה לצה"ל, סיימה קורס מד"סיות בווינגייט והשתחררה כחיילת מצטיינת, עם האובססיה לרחצה. "היא כל הזמן רוחצת ידיים, אני משלמת חשבונות מים וחשמל לא נורמליים, 24 שעות ביממה היא יושבת עם חימום. היא כבר לא בנאדם, היא מוטציה".

"אל תשאירו אותה לבד". גל שזיפי בימים אחרים (צילום: אלבום משפחה)

אחרי הצבא נסעה גל לטיול של שלושה חודשים בארצות הברית ושהתה אצל אצל אחותה רונית, שהתגוררה שם עם בעלה. "אחרי השירות הצבאי שמתי לב שהיא הפסיקה לאכול בשר ודגים ועקבתי אחריה, כי היה ברור לי שמשהו קורה. אי אפשר להגיד שאני אמא עיוורת שלא שמה לב, ראיתי שמשהו קורה. כשהיא טסה היא כבר שקלה 51 ק"ג. צלצלתי לבתי הגדולה ואמרתי לה שאני חושדת שהיא הפסיקה לאכול וביקשתי ממנה לקחת אותה מדי שבועיים לבית מרקחת כדי לשקול אותה. רונית כעסה עלי ואמרה לי שגלית הגיעה אליה לבלות ושהיא לא תעקוב אחריה".

האם החליטה לשתוק. בנותיה נסעו לטייל בארצות הברית עם חברים ולאחר חודש וחצי, הבת הגדולה התקשרה. "היא אמרה שהיא שולחת את גל הביתה. היא אמרה לי: 'אל תיבהלי, היא ירדה במשקל'. הרגשתי כאילו שחתכו לי את הרגליים. ראיתי אותה בשדה תעופה וחשכו עיני. נתתי לה לנוח ארבעה ימים והתחלנו לרוץ. אני לא יודעת לספור כמה רופאים עברנו, כמה בתי חולים, כמה ייעוצים וטיפולים, לא נחתי יום אחד".

"22 שנים אני במלחמה ואין לי חיים". קלרה שזיפי (צילום: הילה מלמד)
"22 שנים אני במלחמה ואין לי חיים". קלרה שזיפי (צילום: הילה מלמד)

פתאום היסטריה
גל, שחזרה מארצות הברית במשקל של 44 ק"ג, התנגדה לטיפולים הרפואיים למרות הפצרותיה של אמה. "כל פעם ראיתי שעוד קילו יורד ועוד קילו, ועל כל אחד שירד הייתי נכנסת להיסטריה", מספרת האם, "הפעלתי את כל מי שהכרתי, אין מקום שברח ממני. מבית החולים רמב"ם רצו לשלוח אותה כפרויקט לבית חולים בניו יורק, שם היו גם רופאים ישראלים שמומחים בבעיות כאלה. ניסו לפתות אותה ולהגיד לה שיש שם רופאים חתיכים. יותר מזה לא יכולתי לבקש עבורה, זה היה בדיוק המקום והזדמנות חייה, אבל היא לא הסכימה בשום אופן".

גל נשארה בארץ ונרשמה ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. היא רצתה להמשיך אחר כך ללימודי תקשורת בתל אביב ואפילו התקבלה, אבל היה לה יותר מדי קשה לנסוע. היא עבדה קצת ולקראת סיום התואר הראשון הכירה בחור ולאחר תקופה קצרה נישאו.

» לסיפור המלא, עברו למהדורה הדיגיטלית של עיתון "הד הקריות"

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות