מחר ב"הד הקריות"
יום ראשון השבוע, רבע שעה לאחר חצות, בית הכנסת של הרב שמעון טימסית ברחוב העצמאות בקרית ביאליק. כבר בתחילת הרחוב ברור שחנייה בלתי אפשרי למצוא. עשרות מכוניות חונות על המדרכות ואפילו על הכיכר הסמוכה, כאילו זה דבר שבשגרה. אני מחנה ברחוב סמוך ומתחילה ללכת לכיוון בית הכנסת. בדרך חולפות על פני קבוצות של מתפללים שהגיעו לסליחות, מבוגרים וצעירים, דתיים ובעיקר חילונים, נשים וגברים. זה מהלב
מחוץ לבית הכנסת, אליו הוצמד וילון מאולתר שמאפשר גם לנשים ליהנות מסליחות הרב, התגודדו קבוצות של אנשים. כמעט לא היו דתיים, נערים ונערות חילונים, לבושים חולצות טריקו וג'ינס, לצידם אנשים מבוגרים קצת יותר, לא כאלה שמצפים לפגוש בערב סליחות. סמוך לכניסה לעזרת נשים, עומדת מור גנון מקרית ביאליק, צעירה באמצע שנות ה-20 לחייה שהגיעה עם אחיה יקיר. "כל שנה אני מצטערת שלא הגעתי כל יום", היא אומרת לי. היא לא דתייה, אבל מספרת שגדלה בבית דתי, הוריה דתיים, למרות שהיא ואחיה כבר לא. "למרות שאני לא דתייה, כל השנים הגעתי לסליחות, לפעמים פה, לפעמים במירון, או סתם בבית הכנסת. אני לא חושבת שזה קשור לדת. כל השנה אדם חוטא, משקר, מוציא לשון הרע, ואם קיימת אפשרות לכפר על הנזקים, מה טוב".
