ערב ההוקרה המכבד והמרגש החל בחלקה הצבאית בקרית אתא אזכרה לזכרו של שטרק, בן הקריה, שנפל באסון המסוקים לפני 18 שנים, כשהוא רק בן 21. לאחריה, המשיכו בני המשפחה, הקרובים והתושבים הרבים שרצו לחלוק לו כבוד, להיכל התרבות שבנשר שם התקיים ערב מרגש, עצוב אבל גם מהנה לזכרו של שטרק. בראשיתו נאמרו דברי הנצחה והקדשה מצד בני המשפחה, קרובים ותוך כדי שולבו קטעי שירה, בחלקו השני של הערב, להקת הנוער "כרמלים" של מרכז חינוך ליאו בק, הציגה מחזמר , על בסיס להיטיו של אריק איינשטיין.
לדברי ברכה שטרק, אימו של ארז, המחזמר שולב, גם בכדי להפיג בקצת את תחושת הכאב. "הערב הזה, הוא דרכי לזכור ולהנציח את ארז, כל זמן שאני כאן על הקרקע, ארז לא ישכח" אמרה שטרק. אחד משיאי הערב היה כשלהקת נוער שרה את "שום דבר לא יפגע בי", השיר הידוע והיפהפה, שכתב שטרק ואשר הולחן על ידי להקת כנסיית השכל, והפך ללהיט נצחי. מילותיו קורעות הלב של השיר , כפי שנכתבו על פיסת נייר, בכתב ידו של שטרק, הוצגו על המסך בעוד הנערים שרים.
"בשעה זו בדיוק עלית על המסוק ורק אלוהים יודע מה היה שם. ארבע וחצי בבוקר, ארבעה אנשים במדים, והזמן כאילו עמד מלכת", סיפרה אושרית, אחותו של ארז, שהייתה כבת 17 כשהוא נהרג."רוצה להתעורר מהחלום הרע הזה, עוצמת עיניי בלילה ומחכה שתבוא. אני מתחננת לעוד חיבוק וזיכרון אחד לפני שאירדם. מסתכלת במראה ומחפשת אותך בפניי, את עיניך הירוקות מלאות החוכמה, לשמוע את צחוקך מתגלגל. כבר 18 שנים שכל יום מתחיל ונגמר אתך, הגעגוע כל כך עמוק וכואב והזמן ממש לא מרפא, הוא רק מחמיר. מקווה שבעוד הרבה שנים ניפגש ונצחק על הכול. אתה חי בי כשאם שאני מתה אתך".
"אתה יכול להחליף ראש עיר, ראש ממשלה אבל אתה לא יכול להחליף בן. אני עצמי אב שכול, לא משנה כמה עמוס היה היום שלי, ניסיתי את כל סוגי כדורי השינה, אבל אין לילה שאני לא בוכה" דיבר בכנות מפתיעה ראש עיריית נשר אבי בינמו שכיבד בנוכחותו את האירוע "חלל. תנסו לתפוס את המילה הזו, מה זה איבוד בן בשביל הורים. אני מבין מה עוברת ברכה, זה לא נורמאלי, זה הזוי. שערו בנפשכם מה היה יכול להיות ארז היום, בעל משפחה, מוזיקאי, אולי רופא, חי בארץ או בחו"ל".
לדברי מאיר, אביו של ארז, חשוב למשפחה לשמור על המסורת של קיום ערב לזכרו אחת לשנתיים או שלוש שנים. "התחושות שלי כיום הן כמו עין אחת בוכה והאחרת צוחקת. כשאני רואה את המופע הזה, אני שמח על הנוער שיש לנו כיום, אבל כואב שארז לא איתנו. הכאב שבי אינו עובר, אני רק מנסה להתנחם בילדיי, ובנכדים שהם הביאו לי".
