״שמתי לב שרוב הסיפורים שאתה כותב בטור שלך הם על נשים״, ירה לעברי בעודו לוגם מן הקפה ושואף מהסיגריה שלו בעצבנות.
"למען האמת, משמח אותי לשמוע שאתה עוקב", עניתי מופתע, "תתפלא, לנשים יש יותר נטייה ואומץ לשתף מאשר לגברים, ודווקא הן, הנשים, נקראות המין החלש. אתה קולט?", התרסתי לעברו.
רן לא היה מאותם הבחורים שנפתחים ומשתפים בנקל. הוא גם לא סמך על איש מלבדו. כזה היה. סוליסט. זאב בודד, ומזליסט, בדרך כלל.
״תמיד הצלחתי בעסקים, אתה יודע .עשיתי מלא כסף בחיי", רן החל לשפוך את שעל ליבו, כשאני עדיין המום ומופתע, "כמו שאתה יודע", המשיך לספר בלהט, "לאחר הגירושים הרגשתי את טעמו של החופש, חופש אמיתי. הכסף סחרר אותי. בחור צעיר. גרוש. נראיתי טוב. היה בי רצון עז ובלתי נשלט לטרוף את העולם. פגישה אקראית באחד מן הימים עם מנהל הבנק שינתה את חיי והפכה את הקערה על פיה. 'יש לך המון כסף בחשבון', חייך אליי מנהל הסניף, 'חבל שאתה לא משקיע בבורסה', אמר לי ובאותה הנשימה המליץ לי על מניה מובילה בשוק לחיפוש נפט. מיד ובלי להתמהמה, התחלתי לסחור בבורסה בהמלצתו של מנהל הסניף. ההצלחה לא איחרה להגיע. הכפלתי את הוני. קצב זרימת הדם שלי השתנה. משהו בהרגשה הסתחרר לו. הוצפתי בנהרות של אדרנלין ולא פחדתי להמר על כסף גדול. אבל לא רק בבורסה.
"חיידק ההימורים דבק בי. עברתי מקזינו בבתים פרטיים לקזינו בעל שם עולמי של מהמר מצליח. נסעתי להמר מסביב לגלובוס, ליתר דיוק – הוזמנתי. מלונות יוקרה, לימוזינות ושאר מטעמי החיים הטובים הרכיבו את תפריט חיי. הייתי על גג העולם ולא היה אפשר לעצור אותי. התעשרתי. לעולם לא יחסר לי כלום. אני מסודר. לי זה לא יקרה. אני עובד חכם ועוד קלישאות שאתה מספר לעצמך מתוך תחושת העוצמה והביטחון שהכסף נותן לך. אתה חי את הרגע ורוצה לכבוש כל יעד ולתקוע יתד בכל פסגה אפשרית. בודק עוד ועוד ומותח גבולות. לא ידעתי שובע. הוכיתי ברעב של מהמר כפייתי. כל ניצחון שלי על הרולטה האיץ בי להמר עוד ובסכומים גבוהים יותר. לא היה בי פחד.
"דע לך, יוסי", המשיך לנעוץ בי מבט מזהיר, "באתי ממשפחה ממוצעת שלא היה חסר בה כלום. מעטים האנשים שהגיעו מבית כזה והצליחו להישאר שפויים כשטעמו טעמו של כסף רב. מרבה נכסים מרבה דאגות, ולי זה הירבה הרפתקאות. לא חשבתי על המחר. אני בלתי מנוצח. כך, לפחות, חשבתי לעצמי. עד לאותו הבוקר הארור.
"יותר מחצי הוני מהשקעותיי בבורסה נמחק בן לילה במחי כף. גם הרולטה לא ריחמה עליי והורידה אותי בסחרור מטה. הפכתי חסר כל. הפסדתי רכוש וכסף רב. לא עצרתי לרגע לחשוב, המשכתי לעבוד, לייצר כסף נוסף, ושוב להמר, ובגדול. לא כאב לי לרגע על פרי עמלי. הצורך האובססיבי להמשיך ולשחק, גם על כספי המשפחה, הכריע. לא ראיתי את הסבל שהם עוברים. סירבתי לראות. היה בי דחף בלתי נשלט לסובב את הרולטה, ולבסוף גם להמר על חיי.
"צברתי חובות עתק. נותרתי ללא כלום. טלפונים ואיומים על חיי מהשוק האפור הפכו לשגרה ורדפו אותי גם כשניסיתי להירדם או לברוח. אלוהים, מה עשיתי לעצמי. לא רציתי כלום. התפללתי רק שהטלפון שלי לא יצלצל. הפחד, הפעם, שיתק אותי. לאן הגעתי? לא רציתי לחיות. מבורא עולם ביקשתי רק שקט. ביום שאמי הגיעה אליי, כשבידיה חפיסת סיגריות עבורי, כי גם את זה לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות, ביום הזה התרסקתי. ראיתי את עיניה הדומעות מדברות אליי בלי קול. במבטה הנוגה עטפה אותי אליה ברחמים. 'בחיים אין קיצורי דרך. בזיעת אפך תאכל לחם', לחשה לי אמא, 'מה שבא בקלות, הולך בקלות. עד עכשיו הפסדת כסף. אם תמשיך כך, תאבד גם את המשפחה שלך'.
"דע לך, יוסי, עד שאתה לא מגיע לתחתית של התחתית, עד שאתה לא טובע ביגון ומגיע למקום הנמוך והחשוך של חוסר כל, ריקנות קשה ומוחלטת – עד אז קשה לך להיגמל. זה חזק ממך. מתי מעט הצליחו.
"מזלי שפר עליי והאיר לי פנים שוב. עזבתי את עולם ההימורים עם פצע גדול מדמם וכואב בלב. נלחמתי מחדש על משפחתי. התעוררתי מהחלום הרע. הפשלתי שרוולים וחזרתי לעבודה במלוא המרץ. גם הברכה בכסף, שעבדתי עליו כל כך קשה, חזרה. תודה לך, בורא עולם, ניצלתי. למדתי את הלקח. אין דבר יותר נורא בחיים מאשר לצנוח מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אין מחיר לחופש, ויותר מזה – אין מחיר לשקט, לו כל כך הייתי זקוק, והכי חשוב זה לדעת להעריך את ה'יש' בכל יום מחדש ולומר יפה תודה".
שבת שלום.
