כן, אדוני השר
אייל פרדיס חוזר ליום שבו הפך מסטודנט באוניברסיטת חיפה ליועץ שר בממשלת רבין
"הייתי בהלם. גמגמתי, אבל הוא לא נתן לי הרבה זמן לחשוב ואמר: 'מחר בארבע וחצי בבוקר הנהג שלי יאסוף אותך, עולים לירושלים'. אני זוכר שכשהגענו לכנסת והלכתי לשירותים, במשתנה שלידי ראיתי לפתע את יצחק רבין ז"ל"
היום המכונן בחייו של איש התקשורת אייל פרדיס החל בשנת 1992, בזמן שהיה סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה. "באותה שנה עבדתי לפרנסתי, במשרה חלקית כדובר מפלגת העבודה בחיפה והקריות", נזכר פרדיס, "לקחתי חלק פעיל בבחירות, בהן ניצח יצחק רבין ז"ל וגרף 44 מנדטים למפלגת העבודה. במהלך עבודתי זכיתי להכיר רבים מבכירי העבודה בחיפה, בהם רבין, שמעון פרס, משה שחל. באותו מוצאי שבת, צלצל הטלפון שלי ועל הקו היה משה שחל. 'אייל', הוא אמר לי, 'יצאתי עכשיו מביתו של יצחק רבין והוא הציע לי להיות שר המשטרה ושר התקשורת. רציתי להציע לך להיות יועצי הקרוב ודוברי בממשלה הקרובה'.
הייתי בהלם. גמגמתי, אבל הוא לא נתן לי הרבה זמן לחשוב ואמר: 'מחר בארבע וחצי בבוקר הנהג שלי יאסוף אותך, עולים לירושלים'. אני זוכר שכשהגענו לכנסת והלכתי לשירותים, במשתנה שלידי ראיתי לפתע את יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה המיועד. רק אז הבנתי איפה אני ומה קרה לי", מספר פרדיס. את התפקיד עשה במשך שלוש שנים. "זכיתי לעבוד בממשלת רבין וללמוד משחל דברים שסיגלתי לחיים ואסחוב אותם כל חיי", מספר פרדיס. "הייתי בפגישות של שחל ורבין עם ערפאת וצמרת אש"פ, ישבתי בישיבות ממשלה יחד עם השר שחל, הייתי עם מנהיגי המדינה ברגעים הכי אישיים שלהם, ראיתי כיצד מתקבלות ההחלטות, זכיתי להכיר אנשים שעד היום אנו שומרים על קשר.
ראיתי כיצד פועלת התקשורת, ברמות הכי גבוהות שלה ובתקופת טרום יועצי בחירות אמריקאים, ולשכות עם עשרות יועצים ודוברים. לפני שלפוליטיקאים היה פייסבוק, כשהכל התנהל בצניעות והערוץ החשוב ביותר היה ערוץ 1. אלה היו השנים המרתקות של חיי. כל מה שעשיתי בהמשך, היה קשור לנקודת הפתיחה הזו. כל חיי הודיתי למשה שחל על הזכות שהוא נתן לי להיות שם בממשלת רבין ז"ל. על הזכות לעבוד במחיצתו ובמחיצת המנהיג שהערצתי ושלא עובר יום מבלי שאני מתגעגע אליו".
לחצו על השער ועברו לגיליון סופ"ש של "הד הקריות"
שידור חי
ביום שבו דיווח השדרן יוסי פישר על אסון הכרמל, הוא גילה שבנו ניצל מאותה
"את ההודעה הבאה של דין לא אשכח: 'אבא, נשארתי בצומת. אומרים שקרה למעלה אסון'. יום חמישי, 2 בדצמבר 2010, באותו השבוע קיבלתי את חייו של בני במתנה ואיבדתי שלושה חברים, קציני משטרה אהובים. לגורל, מסתבר, חוקים משלו"
זה היה עוד יום שגרתי בחייו של יוסי פישר, כמנהל דסק החדשות ברדיו חיפה. "בוקר יום חמישי, 2 בדצמבר 2010, מספר ימים לפני חנוכה", הוא נזכר, "שום דבר באוויר לא העיד על מה שיתרחש בעוד מספר שעות ויהפוך לטרגדיה". בשעה 11:40 בקע מתוך מכשיר המירס, קולו הנסער של דובר שירותי כבאות בחיפה דאז, חזי לוי. "'אש בוערת בכרמל', הוא סיפר בקול מבוהל. כשניסיתי לומר לו כי אנחנו כבר רגילים באירועים כאלה, הוא צעק אל המכשיר: 'הפעם זה שונה'.
וכמו נביא זעם הוסיף: 'עוד יהיה פה אסון גדול'. דקות אחר כך כבר הייתי באולפן במה שאנחנו מכנים 'פריצת שידור', שהפכה ל'גל פתוח', שנמשך ארבעה ימים ברציפות", מספר פישר. בשעה 14:00 קיבל פישר טלפון מבנו, דין, אז תלמיד תיכון שכבר צבר לא מעט שעות שידור ברדיו ובטלוויזיה. "דין הודיע לי שהוא יוצא עם ניידת השידור אל השטח. 'לאן?', הוא שאל ואני כיוונתי אותו אל צומת עתלית בפתחו של הכביש המטפס אל בית אורן, זה שהפך לכביש הדמים כמה שעות אחר כך. השעה שלוש בצהריים. הנייד שלי פולט הודעות אס אמ אס מדין, שמתחנן שאדאג לו לאישור מהמשטרה לעלות בכביש ולדווח מלב השריפה. תוך כדי שידור, אני יוצר קשר עם דובר המשטרה, יהודה ממן, וזה מבקש שאמתין והוא ידאג לאישור.
'אוטובוס עלה בכביש אל ההר', כותב לי דין ומתעקש, 'אני עולה אחריו'". זמן קצר אחר כך יתברר שהאוטובוס עלה באש וש~37 צוערים וכבאים נהרגו. גם שלושה קציני משטרה נשרפו שם למוות. "את ההודעה הבאה של דין לא אשכח: 'אבא, נשארתי בצומת. אומרים שקרה למעלה אסון'. יום חמישי, 2 בדצמבר 2010, באותו השבוע קיבלתי את חייו של בני במתנה ואיבדתי שלושה חברים, קציני משטרה אהובים. לגורל, מסתבר, חוקים משלו".
פעמיים אמא
חברת המועצה עו"ד הדס צור נזכרת ביום שבו חזרה מבית החולים כאם טרייה לתאומים
"מאותו היום חיי השתנו מן הקצה אל הקצה – הפכתי לאמא. חזרנו הביתה. אמא ואבא עם שני גוזלים במשקל שני קילוגרמים כל אחד. לא ממש ידענו מה עושים עכשיו, איך מתפקדים עם השניים האלה, אבל הקפיצה למים היא שלימדה אותנו לשחות מהר וביעילות"
חברת מועצת העיר קרית ביאליק, עו"ד הדס צור, לעולם לא תשכח את התאריך 2 ביולי 2012, היום בו נולדו ילדיה, התאומים הלא זהים אופיר ותמר, בהפרש של 24 דקות אחד מהשני. "הלידה הייתה חוויה מדהימה", היא מספרת, "מפגש בין גוף, רוח ונפש. חוויה זוגית ואישית, מעבר לכל ציפייה. היה קשה, היה ארוך, היה מתיש, אבל בהחלט זיכרון שיישאר עימי לעולמים".
ביום ההוא השתנו חייה. "החיים השתנו מן הקצה אל הקצה – הפכתי לאמא", היא אומרת, "שלושה ימים לאחר הלידה, חזרנו הביתה. אמא ואבא עם שני גוזלים במשקל שני קילוגרמים כל אחד. לא ממש ידענו מה עושים עכשיו, איך מתפקדים על השניים האלה, אבל הקפיצה למים היא שלימדה אותנו לשחות מהר וביעילות". הימים שלאחר הלידה, כמו גם שלושת החודשים הראשונים שבאו בעקבותיו, היו בעיקר טכניים, מתישים ומעייפים. "היינו ערים סביב השעון. בכי, אוכל, חיתולים, בקבוקים, מוצצים, כביסות, מקלחות, כמו סרט נע בפס ייצור משומן.
כתבו: ורד לרנר והילה מלמד
