יואב כץ הוא הבעלים של הפועל חיפה, אבל הוא לא בעל הבית. כי להפועל חיפה אין כרגע בעל בית, אין דמות אחראית וסמכותית שמסוגלת לקבל החלטות קשות. כץ אוהב להתייעץ, אך יש מצבים בהם התייעצות ממושכת היא דרך להימנע מקבלת החלטות.
התפוצצות המריבה בין טל בנין לאפרים גבאי, סיפור שנשמר על אש קטנה עוד מהקיץ עד שמישהו, לא חשוב במיוחד מי, הבעיר ניצוץ, היא תוצר ישיר של המחסור בבעל בית אמיתי. קודם כל בכך שהמצב הגיע לאן שהגיע. אנחנו לא היינו יכולים לדעת איך נראו היחסים בין בנין לגבאי במהלך העונה, אבל אנשים בתוך המערכת כן היו אמורים לדעת. והם היו אמורים להבין ששום דבר לא נפתר בין השניים, שהניסיון של כץ להימנע מלפתור את המשבר כשהוא צעיר יכריח אותו לפתור אותו כשהוא יבעיר את הקבוצה.
הפועל חיפה נעה ממשבר למשבר
וכץ הצליח למצוא דרך לא להגיע לפתרון גם עכשיו. ההחלטה להשעות את השניים, החלטה לא מחייבת שיוצרת סיטואציה בעייתית מכל כיוון אפשרי, היא פשוט המשך ישיר של חוסר היכולת של כץ לקבל החלטות חותכות. וזה גם המשך ישיר של ההימנעות שלו מתכנון לטווח ארוך. הפועל חיפה נעה משבת לשבת, ממשבר למשבר, מעונה לעונה. המקומות היחידים בהם כץ מתעקש הם אלה שמוודאים שהוא לא
מתחייב לטווח ארוך מדי, שהוא נמנע מלקבל החלטות בעלות השלכות רחבות. הפרשה הזאת לא מביאה כבוד לאף אחד מהמעורבים, נאמרו ונעשו דברים שלא היו צריכים להיאמר ולהיעשות. קשה לדעת איך היא תשפיע על השחקנים ועל הקבוצה.
ניתן להבין את הרצון של כץ לברר דברים לעומק לפני שהוא מקבל החלטה, אבל את זה ניתן לעשות ביומיים, יש כמות מצומצמת של אנשים שצריך לדבר איתם ולא ברור מה הוא מתכוון לעשות מעבר לכך.
בהחלטה המוזרה על ההשעיה כץ לקח סיפור גדול, שכנראה יושב על משקעים של עשרות שנים מקרית חיים, והפך אותו לסיפור ענק שהוא נמצא במרכז שלו. וכל זה רגע לפני משחק קריטי מול עכו, יותר חשוב מהדרבי. המשך יבוא.
