בית / דעות / יאללה בלאגן

יאללה בלאגן

2015 מסתמן כפתיחה המטרידה ביותר של קיץ בעידן יואב כץ, קודם כל בגלל הבלגאן בדרג מקבלי ההחלטות. כרגע ידוע מעט מאוד על איך תיראה הקבוצה בעונה הבאה. מה שכבר ידוע זה שגם הפעם יהיה מעט מאוד קשר בינה לבין הקבוצה של העונה שעברה. רוב השחקנים הבכירים של העונה שעברה לא יישארו זוכרים את הימים הרחוקים, לפני שלושה שבועות, בהם הקיץ של הפועל חיפה נראה הגיוני? באותה תקופה נשכחת, נדמה היה שהאדומים מתכננים קיץ שקט יחסית בו ינסו לשמור על רוב השחקנים המשמעותיים בסגל הקיים, להתמקד בהחזרת שחקני בית שלא מצאו מקום מרעה בשדות זרים ולתת הזדמנות לשחקנים שטל בנין החל לשתף ממחלקת הנוער.

כמה תמימים היינו אז. איך דמיינו שמקבלי ההחלטות בהפועל חיפה היו עסוקים בהפקת לקחים מטעויות העבר. עכשיו כבר ברור שהם היו עסוקים בדברים חשובים הרבה יותר: בלריב אחד עם השני. החודש הראשון של קיץ 2015 מסתמן כפתיחה המטרידה ביותר של קיץ בעידן יואב כץ, קודם כל בגלל הבלגאן בדרג מקבלי ההחלטות. בעצם, המונח הזה לא מדויק, כי לא ברור למי יש סמכות לבצע מה ואיך באמת מתקבלות החלטות בסופו של דבר בהפועל חיפה כרגע. מה שכן ברור זה שאף אחד לא מסתדר עם השני ושאנשים שונים מושכים לכיוונים שונים שלא מתלכדים לכדי תוכנית עבודה מסודרת.

מכירת חיסול, תרתי משמע. יואב כץ צילום: אדריאן הרבשטיין
יואב כץ צילום: אדריאן הרבשטיין

הפועל יורה לכל הכיוונים
התוצאה היא שהפועל חיפה יורה לכל הכיוונים ללא הבחנה בתקווה לפגוע במשהו. היא לא מנסה להחתים את השחקנים שהיא צריכה, אלא ללקט שמות יחסית גדולים שהוצעו לה בכל מיני דרכים. קשה להצביע על העדפות ברורות, כל מי שמציעים מועמד.

כרגע ידוע מעט מאוד על איך תיראה הקבוצה בעונה הבאה. מה שכבר ידוע זה שגם הפעם יהיה מעט מאוד קשר בינה לבין הקבוצה של העונה שעברה. רוב השחקנים הבכירים של העונה שעברה לא יישארו, חלקם העדיפו לעזוב ואחרים גילו שמחפשים שחקנים בעמדות שלהם. איך שזה נראה כרגע, ההרכב בעונה הבאה לא יכלול יותר מארבעה שחקני הרכב מהעונה החולפת. כרגיל. עמדת השוער מייצגת את הקיץ הזה בצורה הטובה ביותר. לפני שבועיים-שלושה לא הייתה סיבה להניח שפרמיסל קובאר לא יישאר אחרי עונת בכורה סבירה. אבל פתאום החלו לצוץ אופציות והפועל חיפה מצאה את עצמה מתעניינת בשמות יחסית אטרקטיביים כמו דודו גורש ודני עמוס. בינתיים גורש חתם בבאר שבע, המו"מ עם עמוס תקוע והוא הלך להיבחן בבלגיה ואופציית קובאר חזרה אל הפרק. אם השוער הצ'כי יישאר, זה יקרה כשהוא מרגיש שנשאר כברירת מחדל. יכול גם להיות שהפועל חיפה תמצא את עצמה תקועה בלי שוער.

עזיבת שוקרני אכזבה גדולה
האכזבה הגדולה ביותר היא העזיבה של רועי שוקרני. זה הגיע די משום מקום, לא הייתה סיבה להניח ששוקרני לא יישאר בקבוצה בה גדל ובה ביצע את הפריצה הגדולה שלו השנה. הוא רצה להתקדם, אבל אני מאמין שחוזה אטרקטיבי היה משאיר אותו בהפועל. אם הדיווחים נכונים, החוזה שכץ הציע לו אמנם היווה העלאה משמעותית מהחוזה הקודם, אך עדיין לא מתקרב למה שהוא מוכן להציע לשחקני רכש דוגמת ערן לוי והזרים.

יכול להיות שכץ לוקח בחשבון את הכסף שייכנס ממעבר של שוקרני, אבל זוהי שוב החשיבה העסקית בה שחקנים הם חתיכות ניתנות להחלפה בפאזל. אני משוכנע לגמרי שאם בשלוש השנים האחרונות כץ היה מציע לשחקני הבית שעזבו את החוזים שהוא הציע לשחקני רכש שקפצו לבקר ומתמקד כל קיץ בלשמור על הקיים ולהתחזק בשתיים-שלוש עמדות, המצב של הקבוצה שלו היה הרבה יותר טוב כרגע. נכון לכתיבת הכתבה, שני השחקנים היחידים שכן חתמו הם עלי חטיב ואנס דאבור. אין לי בעיה עם מאמן שמביא שחקנים יחסית זולים שהוא אהב בקבוצות קודמות בהן אימן, אין דרך טובה יותר להעריך שחקן מאשר לאמן אותו. כדאי לזכור, למשל, שהשחקן הראשון שאלי גוטמן הביא להפועל חיפה בזמנו היה אורן זיתוני, כשזה קרה אף אחד לא הבין למה.

חטיב ודאבור, שתי החתמות תמוהות
הבעיה שכן יש עם שני המוחתמים החדשים היא שגם ההחתמות האלה נראות מנותקות מכל סוג של מגמה כללית. קודם כל, מדובר בשחקני רוטציה שמשחקים בעמדות בהן יש להפועל חיפה שחקנים צעירים שנראים בשלים לפחות לקבל הזדמנות. בהנחה שהם לא יהיו שחקני הרכב, הם באים בניגוד מוחלט לרעיון של התמקדות בשחקני רכש בכירים ושימוש במחלקת הנוער למילוי הרוטציה, מה שלרגע חשבתי שבנין מכוון אליו.

מעבר לכך, את חטיב אנחנו מכירים ויודעים שמדובר בפרס ניחומים לקבוצה שאין לה את ערן לוי. אבל הפועל חיפה עדיין מנסה להחתים את לוי, ואם הוא יגיע הוא יהפוך את חטיב לדי מיותר. מדובר בשני שחקנים עם יתרונות וחסרונות דומים, אבל לוי כבר הוכיח את עצמו כמה שנים כשחקן ליגת על ראוי בעוד שלחטיב היו משחקים בודדים מוצלחים. דאבור מוכר פחות לאוהדים האדומים. הוא מגן/קשר, שזה בדיוק איך שניתן להגדיר את לירן סרדל ואורן ביטון, שני שחקנים שבנין נתן להם הזדמנויות ונדמה היה שסומך עליהם מספיק כדי שיהיו מחליפים בכירים השנה. דאבור הוא חלק מהסיבוך שנוצר בעמדות המגינים, כשנראה שהתקבלה ההחלטה להחליף את שני המגנים ובכלל לא בטוח שיגיעו אופציות טובות יותר מהקיים. עוד אחד מהמקרים בהם חשיבות ההמשכיות כלל לא נלקחה בחשבון.

אם הפועל חיפה רוצה להרגיש טוב יותר עם עצמה, היא רק צריכה להסתכל מסביבה. ליד הבלגאן בעכו, הבלגאן בנתניה והבלגאן בסכנין, היציבות של יואב כץ לא יכולה להילקח כמובנת מאליה. גם אם היציבות הזאת כוללת חזרה פחות או יותר על כל טעות מהשנים האחרונות כבר בחודש הראשון של הקיץ.

בדוק גם

הכל הולך לקלינגר העונה. בגמר הוא החליט להביע אמון גם במקסים פלקושצ'נקו וגם בגל אראל, שניהם הרוויחו את האמון הזה בשבועות האחרונים. קלינגר קיבל את שער היתרון ממקסים, ובזמן שאראל התקשה בתפקיד הקשר האחורי (הוא הכי טוב כקשר 50/50), איכשהו כמה טעויות שלו לא עלו לאדומים בשער. כי הקארמה החליטה שלא מגיע לו להיות חתום על הפסד בגמר הגביע, לא בעונה בה פילס את דרכו מהיציע להרכב ונתן כל מה שיש לו בכל רגע נתון. הכל כל כך הולך לקלינגר, שאפילו מאמון קשוע הספיק לבשל שער בגמר הגביע. ובסוף זה נגמר עם עדן בן בסט מניף גביע. עדן, הדבק של הקבוצה לאורך העונה, נתן את הבטחון לכל השאר. הוא זה שבביקור הקודם בטדי כבש שלושער, הוא זה שבפנדלים מול הר הגעש של אוהדי בית"ר בחצי הגמר כבש בנינוחות את הבעיטה הראשונה והחשובה כל כך. הוא היה שם כל פעם שנדמה היה שנשברים, כל פעם שצריך היה רגע של התעלות. אין בכדורגל הישראלי מי שראוי יותר להניף גביע השנה. מגיע לו. מגיע להם.

אוניברסלי: עונה היסטורית

מגיע להם. כל כך מגיע להם. הגביע הזה הוא הפרס הראוי לעונה הזאת של הפועל חיפה, עונה שהפכה ביום רביעי מגדולה להיסטורית, אחת הגדולות בתולדות המועדון. תואר ראשון להפועל חיפה מאז האליפות לפני 20 שנה, תואר שני מאז 1974

IMG_0164

הפועל חיפה מחזיקת הגביע

עונה היסטורית של הפועל חיפה. בתום 120 דקות מרתקות זכו האדומים בגביע המדינה, אחרי 44 …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *