הרגע הגדול של חמד

כדורגל / אופיר לוי

בצל פרשת ערן זהבי וסרט הקפטן, מי שנדחק הצידה בכול הסיפור הזה ולא קיבל את תשומת הלב הראויה הוא תומר חמד. אולי זה בגלל שהוא יותר צנוע ומופנם, ואולי בשל כול הלהט התקשורתי וההתעסקות הלעוסה בזהבי הפגוע, לא הרבה גופי תקשורת ניתחו את הקיפוח שנגרם לחלוץ הבינלאומי בקמפיין הנוכחי. חמד, שעשה את כול הנדרש משחקן כדורגל בכדי לקבל את חולצת ההרכב, לא נספר פעם אחר פעם ומשום מה מבחינה תקשורתית הנושא דופדף. אחת הטעויות הגדולות, מיני רבות, שעשה המאמן הלאומי אלישע לוי בהתנהלותו בקמפיין הנוכחי הייתה ההליכה העיוורת שלו אחרי כוכב הליגה הסינית וההתעלמות הכמעט מוחלטת מהחלוץ הבכיר של הנבחרת, שבמקרה משחק בליגה הטובה בעולם.

אם נלך אחורה וניזכר באותה השעיה מהמשחק מול נבחרת ספרד, נבין שלמעשה השתלשלות האירועים נגרמה יותר בשל התנהלות לא תקינה של המאמן הלאומי, הרבה יותר מאשר החלוץ עצמו. ההתחייבות המוגזמת כלפי זהבי, שמעדיף לשחק כחלוץ תשע, על המשבצת של חמד, במקום לשחק מאחורי החלוץ, היא למעשה זו שגרמה לחמד ללכת אחורה, בלא עוול בכפו. ברגע שחמד הבין שלהוביל את התקפת קבוצתו בפריימר ליג לא מספיקה לו בשביל להוביל את חוד הנבחרת, הייאוש פרץ החוצה, ובצדק, ואמירותיו לא תרמו, להפך. חמד, לראשונה בקריירה, לא הצליח לשמור על פיו ובשל כך הוא הושעה מצמד המשחקים מול מולדובה ואלבניה, כשבזמן הזה זהבי המשיך שלא להצדיק את הקרדיט המוגזם. אלא שגם לאחר חזרתו לסגל הנבחרת מההשעיה, חמד עדיין נותר על הספסל מול מקדוניה ועלה לשחק רק כמחליף, מה שמוכיח שמי שלא למד מהתקופה הזאת היה המאמן. מסתבר שההחלטה הזאת הייתה גם גורלית.

זהבי נטש את אלישע

מאותו רגע שפרשת סרט הקפטן התפוצצה, הקרדיט שנתן אלישע לזהבי התפוצץ לו בפנים. הקפטן הושעה ופרש לאחר מכן, מה שהשאיר את אלישע לוי לבד במערכה מול התקשורת, שחקני הנבחרת והקהל. אותו זהבי, שהוא תלה בו כול כך הרבה תקוות, נטש אותו ברגע האמת, ללא מילה אחת לגיבוי המאמן, הוא טס בחזרה לחיים היפים בסין והשאיר את המאמן להתמודד לבדו. מאלישע לוי מצופה היה, כמי שאימן את חמד במכבי חיפה והיה שותף עיקרי לפריצתו הגדולה, לדעת לטפח את החלוץ ולתת לו את התחושה שהוא מאמין בו, לא פחות מאשר נתן לזהבי. כעת, למרות שלכולם ברור שהמאמן לא ימשיך לקדנציה נוספת, הוא אמור לגרום לחמד להרגיש שהוא סומך עליו לאחר נטישתו של זהבי והאמת, לחמד יש את כול הסיבות למה לא לשחק בשביל המאמן שזנח אותו.

בסופו של יום הנתונים הם פשוטים, לזהבי וחמד יש נקודת פתיחה דומה בקריירה שלהם, אלא שהאופי של כול אחד מהם הוביל אותם למקומות שונים בשלב הזה של הקריירה. שניהם התחילו מלמטה, שניהם עברו בקבוצות קטנות, עד שהוכיחו את עצמם, רק שההבדל המהותי הוא מה קרה עם כול אחד מהם מרגע שפרצו קדימה ומה הייתה התרומה שלהם לנבחרת. זהבי לקח אליפות באדום ויצא לאירופה, וכשהרגיש שקצת קשה על הספסל חזר במהרה ארצה לקבל את החיבוק ממכבי תל אביב והתקשורת. דווקא כשחזר שוב לשיא, לאחר שלוש אליפויות, במקום לצאת לאחת הליגות הגדולות, הוא בחר את הדרך הקלה לחוזה הגדול של סין, ללא כול יומרות או שאיפות, כאשר כסף הוא המניע העיקרי.

חמד הגשים חלום ילדות

חמד לעומתו, עבר תקופה קשה שעברה דרך מכבי הרצליה, אחי נצרת, בני יהודה והספסל של מכבי חיפה, נכון אצל אלישע לוי. אלא ששם הוא כן קיבל את הקרדיט וגם החזיר בגדול, בעונה שהסתיימה באליפות ירוקה. משם הוא יצא למיורקה ואלמריה בליגה הספרדית, ועבד קשה עד שהגיע למספרים שהוא רצה. משם הוא בחר דווקא לרדת לליגה השנייה באנגליה בכדי להגשים את חלום הפריימר ליג, מעשה שלא הרבה שחקנים היו מהמרים באותו פרק זמן של הקריירה. בשבת האחרונה, לאחר דרך ארוכה במיוחד, הוא סגר מעגל והגשים את חלום ילדותו. הרצון והנחישות הולידו את מבוקשו והוא עשה זאת. שער ובישול היסטורי לחלוץ לראשונה במגרש של הגדולים במדי ברייטון. זהבי? כשקצת קשה אל תצפו ממנו להתמודד. מטרתו היחידה העונה היא לשבור את שיא מלכות השערים בליגה חסרת יומרות.

אף אחד לא חסין

לא ברור מה גרם לאלישע לוי ללכת בצורה כה עיוורת אחרי ערן זהבי ולהשאיר הרחק מאחור את תומר חמד. דווקא בימים בהם הדרישה להעניק את חולצת הנבחרת למי שמסמל עבודה קשה, רעב לכול משחק ואחד שחולם לכבוש במדים הלאומיים, אלישע בחר אחרת. הוא בחר להמר על כול הקופה שנתן רק לזהבי את המפתחות ובכך הפסיד את תומר חמד ואת משרתו. רק לצורך השוואה, כשמדברים על תרומה ומספרים, לערן זהבי יש במדים הלאומיים 39 הופעות ושבעה שערים בלבד, לחמד לעומתו יש ב-27 הופעות 15 שערים. אז כאשר אנחנו שואלים מדוע הנבחרת שלנו מקרטעת ועומדת במקום, נשאלת השאלה איך יכול להיות שמאמן נבחרת לאומי בוחר לייבש את החלוץ הכי טוב שלו על הספסל ונותן להוביל אותה למי שלא חושב פעמיים, רגע אחרי ביזוי המדים הלאומיים, לפסוק שלא נגיע לטורניר גדול גם בעוד 40 שנה.

דבר אחד טוב יצא לנבחרת מכול הפרשה ההזויה הזאת. הלקח העיקרי להמשך הדרך הוא שאף אחד לא חסין, גם הכוכב כביכול הגדול ביותר. לנבחרת כמו שלנו אסור בשום פנים להישען על שחקן אחד, ולאחר שזה פינה את מקומו אולי נזכה לראות יותר ישראלים בכושר מקבלים את הצ'אנס. עם כול הכבוד לשמות ולוותיקים, המאמן הבא יצטרך לחשוב היטב על סגל הנבחרת אם הוא ירצה שאולי יום אחד ידברו על הנבחרת בהיבט חיובי. עם כול הכבוד לטל בן חיים, שזכה לקבל את סרט הקפטן, וליוסי בניון על הופעתו ה-100 במדי הנבחרת, הגיע הזמן להתקדם, ולתת את המושכות לבאים בתור.