באוגוסט 1978 התפרסם דבר מעצרם של נעצרה קבוצת צעירים בעקבות מעשי הצתה שאירעו בישראל. באוקטובר 1978 הוגשו כתבי אישום נגד שבעה חברי "כנופיית מע"צ", על שורה של עברות חמורות, שכללו שורה של הצתות (בניין עיתון הארץ, בית מרס, מפעל קרגל) וכן תכנון מעשי רצח של שופטים ושל שוטרים.
כתבי האישום התבססו על עד מדינה, משה מאיר, שריצה באותה עת עונש מאסר על עבירות אחרות והודאות של שישה מהנאשמים. הנאשמים טענו שההודאות שקריות והוצאו מהם בעינויים. ב-12 באוקטובר 1978 נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. פרשת מעצרם וההליכים המשפטיים, סוקרו בהרחבה בכל כלי התקשורת, שכן, על פי חוקרי המשטרה, מדובר היה בקבוצת אנרכיסטים מאורגנת היטב עם הירארכיה ומטרות מוגדרות ששמה לה למטרה לזרוע הרס בציבור, ואף הושמעו רמזים על הקשרים פוליטיים.
ולמה ההקדמה הארוכה הזו, שכלל אינה שייכת לעולם הספורט? כי גם להפועל נצרת עילית הייתה חבורת מע"צ משלה. מדובר בשחקני כדורגל שעלו לארץ בעיקר מרומניה, מפולין וממרוקו, בשנות ה- 60, הניחו את היסודות למועדון וכיכבו ב… מגרש מע"צ
הם היו צעירים, נמרצים, פטריוטים של העיר הצעירה שרק הוקמה שנים ספורות לפני כן. המגרש היה בפאתי קריית נצרת, כך נקראה העיר באותם הימים, על גבול העיר הערבית נצרת.
שחקנים ששיחקו באותם זמנים מספרים כי לא היו יציעים "אנשים הביאו כסאות מהבית", לא היו חדרי הלבשה "היינו מתלבשים במועצת הפועלים שהייתה מעל המגרש והיינו יורדים ברגל", מרחק של כ- 300 מטר בקו אווירי, עם ירידה תלולה בדרך למגרש ועלייה קשה בסיום המשחקים, אבל הייתה המון אהבה לכדורגל.
היה זה מגרש כדורגל אופייני לשנות ה- 60: מעט דשא, המון אדמה קשה, כמעט ולא היה דשא, חבלים הפרידו בין קווי האורך לקהל, אבל הייתה אז תשוקה אמיתית לכדורגל, אנשים שהגיעו ממדינות שונות, בקושי דיברו עברית הגיעו עם המון אהבה למשחק, שהרי כדורגל הוא שפה בינלאומית. ותיקי האוהדים מספרים שלא פעם, כשהקהל כעס על השופט או על הקבוצה היריבה, הם לא היססו להיכנס לתוך תחומי המגרש במטרה לפגוע בו, שהרי רק חבל הפריד ביניהם…
מדובר בעיקר בעולים חדשים, שהגיעו מצפון אפריקה וממזרח אירופה בתחילת שנות ה- 60, שמצאו בית חם בהפועל קריית נצרת, ששיחקה באותם ימים בליגה ג'. על כסף אף אחד לא דיבר. מדי פעם מנחם אריאב ז"ל, שהיה מזכיר ההסתדרות באותם הימים והאיש החזק בקבוצה, היה מצ'פר אותם בארוחה חגיגית. אף אחד לא התלונן, אף אחד לא דיבר על שביתות, תקופה אחרת.
למגרש הכדורגל לא היה שם, אולי בגלל שבאותם ימים לא נמצא ספונסר שיתרום לשדרוגו. הוא נכנס לתודעה כ"מגרש מע"צ", משום שלאחר הקמתו של האצטדיון על שם ג'ורג' מיני, נדבן בריטי, הועבר השטח לידי מע"צ, שמחזיקה בו עד עצם היום הזה.
בין גיבורי אותה תקופה מופלאה: ברוך טבורינסקי, חנניה לוי, אדולף אהרון, בני סולומון, סמי גולדשטיין ואחרים.
ברשימה נמצאים לא מעט שחקנים שכבר הלכו לעולמם, כמו: ג'ורג' שיטרית ז"ל, יוסי רובין ז"ל, מוריס אפללו ז"ל והשוער האגדי שלמה מזרחי ז"ל.
