בית / עמקים / חדשות עמקים / רוצה להיות כמו כולם

רוצה להיות כמו כולם

"כבר מגיל 18 ידעתי שאני רוצה להתגייס לצבא. אני גר במדינה הזו, אני רוצה לתרום לה בדיוק כמו כולם", מסביר סמ"ר סייף עומר, בן 24 מכפר ריינה, חייל מוסלמי, אשר התנדב לשרת בצה"ל וכיום משרת בתור לוחם.

סייף לא היה מחויב להתגייס לצבא ובכל זאת בחר להתנדב ולשרת בתפקיד משמעותי. הוא התגייס בנובמבר 2014 לצה"ל ומשרת בפלוגה המסייעת של גדוד קרקל. הוא החייל המוסלמי היחידי המשרת בגדוד "קרקל".

סייף עומר
סייף עומר

על הגדוד מספר סייף: "כשהתגייסתי לא ידעתי מה זה גדוד קרקל. פחדתי שיהיה לי קשה מבחינת השפה ועם האנשים שמשרתים איתי, הגעתי לעולם שונה לגמרי מהעולם שלי, אבל מהר מאוד הכרתי אנשים טובים שעזרו לי לאורך כל הדרך. כשהתגייסתי היה לי מפקד וקצת לאחר מכן הוא התחלף במפקדת. היה לי מאוד מוזר ודי קשה להיפתח אליה בהתחלה, היו לי לא מעט שיחות איתה, שיתפתי אותה בקושי שלי, סיפרתי לה מאיפה הגעתי והיא הבינה אותי ודחפה אותי לא לוותר ולהמשיך להתחזק".

ההחלטה להתגייס כלל לא הייתה פשוטה. סייף מוגדר כיום כחייל בודד, לאחר שיצא מבית הוריו שבנצרת בעת גיוסו ועבר לגור יחד עם סבתו בכפר ריינה. "כשהתגייסתי אמרתי להורים שלי שאני הולך לעבודה. בהתחלה הם לא חשד, אבל כשלא הייתי בבית הרבה זמן הם החלו לחשוד. אני האח הכי גדול במשפחה והם רצו שאעבוד ואעזור בבית יותר. עברתי מנצרת לגור עם סבתא שלי שידעה שהתגייסתי. כשסיפרתי לה על הרצון שלי להיות לוחם היא עודדה אותי להתגייס וטענה שזה יקדם אותי בעתיד ובנוסף לכל, היא רצתה שיהיה לי טוב", אומר סייף, "לאחר חצי שנה בצבא סיפרתי להורים שלי שהתגייסתי. הם לא קיבלו את זה טוב מאחר ואני הילד הבכור שלהם והם רצו שאלך לעבוד ואתרום למשפחה. אמרתי להם שאני רוצה לחיות את החיים שלי ולהתקדם בדרך שלי. הקשר שלי איתם התדרדר ולאחר שנה בצה"ל עברתי לגור עם סבתא שלי. יש לי עוד שני אחים ואחות שאיתם אני שומר על קשר. הם מקפידים לבוא לסבתא ולבקר אותנו. כשאני חוזר הביתה אני נפגש עם חברים שלי מהבית וכן גם עם חברים מהצבא. בבית אני אוהב לטייל ולרכב על סוסים, אני משתדל לעשות זאת בכל פעם שאני מגיע הביתה".

על אחיו הקטנים מספר סייף: "יש לי אח שקטן ממני בשנה ועוד אח אחד שכרגע בבית הספר ואני מאוד רוצה שהם יתגייסו. בסופו של דבר זו החלטה שלהם. הם מאוד מתעניינים, שואלים על הגדוד, על מה שאני עושה ביום יום ומתלהבים מהסיפורים שלי וכמובן שאני כאן לענות על השאלות שלהם".

-איך השרות בצבא?

"הכרתי פה חברים טובים לחיים וזה מה שמחזיק אותי. אני לא מצטער לרגע על זה שהתגייסתי, זו הייתה חוויה, הכרתי המון אנשים שאשמור איתם על קשר. אני המוסלמי היחידי בכל הגדוד ובהתחלה זה היה לי מוזר. לא מצאתי מישהו שנמצא בסטאטוס כמו שלי ולחברים שלי בגדוד זה לא שינה בכלל. במחלקה שלי קיבלו אותי מאוד יפה, התחברתי במהירות עם הבנים ועם הבנות ואנחנו שומרים על קשר גם מחוץ לצבא".

-איך החברים בצבא קיבלו אותך?

"בסופו של דבר, הכי חשוב זה האנשים שמשרתים איתך. המחלקה שלי היא מה שהחזיק אותי. היו לי רגעים קשים במהלך השירות ותמיד הייתי מדבר עם החברים ועם המפקדים על הקשיים שלי. אתה מכיר את האנשים לעומק והחברים הופכים למשפחה השנייה שלך. בנוסף, אני שומר על האמונות שלי ועל המסורות של התרבות שלי ללא בעיה, בחגים אני מקיים את כל המצוות שלי- המפקדים מאוד תומכים בי ומאפשרים לי חופש מלא בכל הקשור לנושא. אני משתחרר עוד שלושה חודשים ולאחר מכן אני מתכנן לטייל".

על פעילותו בגדוד, סייף מספר: "אנחנו לוחמים לכל דבר. יש לנו סיורים, שמירות, משימות בשטח, אימונים גדודיים ועוד. אנחנו נמצאים על גבול מצרים, אנחנו תמיד בשטח- מסכלים ניסיונות הברחות והסתננות. אנחנו עושים סיורים לאורך הגדר, רואים את החיילים המצרים מן הצד השני. היינו תקופה ארוכה ליד מעבר ניצנה, וכן גם בנחל עוז בגבול עזה".

בדוק גם

זניה ברקמן (מספר 5) במשחק האחרון נגד בני לוד (צילום חגאג רחאל)

ברקמן לקראת בית"ר תל אביב/ רמלה: "הכל תלוי בנו"

בלם הפועל נצרת עילית, זניה ברקמן, לקראת משחק "הבית" של קבוצתו מחר, נגד בית"ר תל אביב / רמלה, שיתקיים באצטדיון בנשר

ליאור אפלבאום (צילום עצמי)

לא עוצר ב- 10

ליאור אפלבאום, תושב העמקים, מנהל התאחדות התעשיינים מרחב צפון, החולש על מעל ל-600 חברות ומפעלי תעשייה, מודאג מהמחסור הגדול בעובדים מקצועיים, תוצאה ממדיניות הזנחת החינוך הטכנולוגי ומהתדמית הנמוכה של התעשייה בישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *