יום ראשון , דצמבר 16 2018
בית / עמקים / חדשות עמקים / מגרש את החושך
ראובן כהן צילום עצמי
ראובן כהן צילום עצמי

מגרש את החושך

ראובן כהן בן 21 מנצרת עילית, לא נותן ללקות הראייה הקשה ממנה הוא סובל  להפריע לו לראות את כל הטוב שבעולם. הוא סיים בגרות למרות הקושי לקרוא, התנדב לשירות לאומי למרות שקיבל פטור ועכשיו לומד לתואר באוניברסיטה העברית. "אם לא מכוונים גבוה, לא מגיעים גבוה", הוא פורש את תפיסת עולמו האופטימית

ראובן כהן צילום עצמי
ראובן כהן צילום עצמי

הקושי הפיזי לא לראות את העולם פחות מפריע לראובן כמו הקושי החברתי לא להתקבל על ידי אנשים שרואים אבל בוחרים לעצום את העיניים. הם לא ראו אותו כשהיה ילד ורצה להיות כמו כולם "במשך ארבע שנים עשו עליי חרם כיתתי, אבל עם כל הקושי החלטתי לא לוותר והתחברתי לילדים אחרים. כשהייתי בכיתה ד' התחברתי לילדים בכיתה ג' , רציתי להיות בחברה. כל בן אדם הוא ייצור חברתי שמחפש לעצמו חברים ולא רוצה להיות לבד. אני מצאתי לעצמי חברים בשכבות אחרות כי בשכבה שלי לא קיבלו אותי".

רק בגלל שאתה לא רואה כמוהם? זה אכזרי ומקומם

"רק בגלל שהייתי שונה. בשביל ילדים זה כל מה שצריך כדי לא לקבל אחרים".

נשמע נורא

"בנקודת זמן מסוימת זה אכן נורא אבל בהמשך זה דווקא יכול לחשל, כי אם שרדתי את זה בתקופת ילדותי הרי שהתחשלתי בבגרותי".

למרות הקושי ראובן לא עשה לעצמו הנחות. הוא השלים את כל מבחני הבגרות וסיים לימודי תיכון עם תעודת הצטיינות חברתית ובמקצוע גיאוגרפיה. כשקיבל את הפטור מהשירות הצבאי הוא ידע שזה לא סוף פסוק והיה נחוש להתנדב לשירות לאומי "אם אני לא יכול להחזיק נשק ביד כי להגן על המדינה", אמר לחברי וועדת הקבלה "אבל אני יכול להשתמש בראש שלי בתור נשק".

ראובן התנדב לשירות לאומי מלא אותו עשה ביד ושם ובשירות התעסוקה הישראלי בירושלים. הוא נחשב למתנדב פעיל, יוזם, חרוץ ואינטליגנט "יזמתי תכנית שנועדה להשפיע על בני השירות בשירות התעסוקה גם מבחינה חברתית וגם על המערכת באופן יכול את התפוקה של בני השירות".

שאלת את עצמך בשלב מסוים למה אני? מדוע זה הגיע לי?

"לא שאלתי כי השאלה הזאת לא הייתה מביאה אותי לשום מקום מועיל. אני מקבל את מה שיש וממקסם את האפשרויות שאפשר לקחת מהקיים ולא מהאין".

-מה התחביבים שלך?

"אני תולעת ספרים, אני חובב אנימה שזה אנימציה יפנית ג'אנר שהוא עולם שלם של אומנות באנימציה. אני פחות צופה בסרטים אבל חובב אספנות של כל מיני פריטים ונהנה מהם".

– לחג החנוכה – חג האור- יש משמעות מיוחדת בעבורך?

"אני מסתכל באופן הכי רגיל ופשוט לחג האור, מנסה שלא לקשר כל דבר שקורה לראיה שלי כי אני לא מנסה לחשוב עליה  כפקטור גדול, הקבלה היא שלב חשוב ביכולת ההתמודדות".

מה הקושי הכי גדול?

"ניידות במובן של חוסר היכולת להיות עצמאי באופן מלא ובמקרים רבים להיות תלוי באחרים, וקריאה, אני מאוד אוהב לקרוא אבל זה קשה".

-מה בנוגע לתשתית המונגשת במרחב הציבורי, מה אפשר לשפר?

"בעניין הזה יש מקומות שהם מונגשים יש מקומות שדורשים טיפול אבל במקרים כאלה יש עזרים. אילו למשל השלטים היו עם כתב גדול מאוד זה היה עוזר לי, בתחבורה הציבורית שתהיה יותר מונגשת ברמה שהמערכת הדיבור הפנימי תפעל כמו שצריך לשמוע איזה קו . גם בחינוך למודעות של אנשים, יש כאלה חסרי טאקט שפשוט פונים אלי ושואלים מה אתה לא רואה?  אילו הייתה קצת יותר פתיחות להכרת העולם שלי היה הרבה יותר קל , סבלנות וסובלנות".

– גם אתה מרגיש  צורך להיות סובלני כלפי אחרים?

"כן, אני מנסה להבין את האנשים שלא מבינים ולהיות סבלני כלפיהם. כמו שאני מצפה מאחרים להיות סבלני כלפי כך אני מצפה מעצמי להיות סבלני  כלפי הערות של אחרים".

איך הסטודנטים מקבלים אותך באוניברסיטה  העברית?

"אני לומד במכינה מיוחדת עם צעירים בעלי מוגבלויות של לקות ראייה כך שכולנו באותה סירה. אבל אני מרגיש שיש התקדמות אדירה בנושא הקבלת החברה הישראלית השתפרה מאוד . השבוע נפגשתי עם ראש העיר רונן פלוט והיה לי חשוב להגיד לו שאני מאוד מעריך את הפעילות שלו בתחום ההנגשה לאנשים עם מוגבלויות. המעלית למשל שהותקנה בבית ספר יודפת זה לא דבר מובן מאליו, לאותו ילד שזקוק לה זה עולם ומלואו".

בדוק גם

ברוך שמאילוב (משמאל) על הפודיום בגוואנג'ו. צילום: באדיבות איגוד הג'ודו

הישג מרשים לג'ודוקא מחדרה בתחרות חשובה בסין

הג'ודוקא ברוך שמאילוב מחדרה זכה היום (שבת) במדליית כסף בתחרות מאסטרס בג'ודו שנערכה בעיר גוואנג'ו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *