באוגוסט האחרון מלאו 10 שנים מאז גויס ליאור אפלבאום, מנהל מרחב הצפון, לשורות התאחדות התעשיינים. מתוך 1,500 מפעלי התעשייה בארץ החברים בהתאחדות, מעל ל- 600 מהם (מרביתם מפעלי תעשייה קלאסיים מתקדמים וחלקם היי-טק) מצויים במחוז שבתחום אחריותו . בראיון עמו מתבררים נתונים מעניינים: 40% מהתעשייה בישראל נמצאת בצפון. 150,000 מועסקים במעגל הראשון הישיר על ידי המפעלים בצפון ועוד כ- 120 אלף במעגל השני, כספקי שירותים תומכי תעשייה. "התעשייה בצפון", אומר ליאור, "משוועות לעובדים. חסרים בה לפחות עוד כ- 7,000 עובדים".
-מדוע כה קשה לאייש את המשרות המוצעות בתעשייה?
" לצערנו המדינה הזניחה את החינוך המקצועי והטכנולוגי משך קרוב לשלושה עשורים. דור שלם של בעלי מקצוע יוצא לגמלאות. מדובר בעיקר בעולי ברה"מ לשעבר, שהגיעו לכאן בעליה מבורכת של שנות ה- 90 ובנוסף לתרומתם האדירה כמעט בכל תחום במדינה, הם גם 'הצילו' את התעשייה המקומית עם עלייתם. מדיניות של קיצוץ התקציבים במערכת החינוך הטכנולוגי והמקצועי והפיכת המדיניות של מערכת החינוך שהצלחה בבחינות הבגרות העיוניות הפכה בה להיות חזות הכול, גרמה לסגירת המסלולים להכשרה מקצועית למשל ברשת אורט ועמל שהפכו לבתי ספר מקיפים שכמעט והפסיקו ללמד מקצועות. פשוט אין בוגרי תיכון שהוכשרו למקצוע. אין עובדים. גם הצבא נתקל באותם קשיים. למעלה מ- 80% מהמפעלים שחברים אצלנו, מציינים קושי בגיוס עובדים נדרשים, מתוכם למעלה מ- 30% מצביעים על קושי גדול".
ליאור, 53, נשוי (לאיטה, העובדת כמורה) ואב לשלושה, שניים מהם חיילים, תושב העמקים, (יקנעם עילית) רב סרן במילואים נשאב לתפקיד המאומץ והתובעני שאותו הוא חי בתחושת שליחות 24/7. בעל תואר ראשון במדעי המדינה, במנהל ציבורי ובגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה ובעל תואר שני במדיניות ציבורית בבית הספר למנהלים ובכירים באוניברסיטה העברית בירושלים.
-עד כמה דימויה של התעשייה נתפסת בציבור כמקום שתנאי העבודה בו קשים ביותר
"תדמית התעשייה והעבודה בתעשייה נמצאים במקום לא טוב. אני יכול להבין מאיפה זה נובע, בעיקר מהתפתחות נורמות חברתיות, פופוליזם של נבחרי ציבור והסללה במערכת החינוך, אבל זה ממש מטעה. זה מתחיל בתדמית החינוך המקצועי טכנולוגי. מי אמר שלדעת להפעיל מכונת CNC, שלעסוק בעיבוד שבבי, להפעיל מכונות או לעבוד בייצור מתקדם עם הידיים והראש פחות 'מכובד' מלדעת להקליד על מחשב במשרד.
-אתה בודאי מבין שההכוונה מגיעה מהבית, מההורים.
"תפיסת העולם של ההורה הממוצע בישראל שמעדיף את הילד שלו עו"ד או רופא, או פקיד ממשלתי על פני עובד מקצועי במפעל תעשייתי היא תפיסה שדווקא פוגעת בעתיד התעסוקתי של אותו הילד. נתחיל בכך שלא כולם מתאימים ללימודי השכלה גבוה בטכניון ובאוניברסיטאות. יש הרבה בני נוער, משוחררי צבא ואוכלוסיות צעירות, שלא מעוניינים או לא מתאימים ללמוד במוסדות אלו של השכלה גבוה במדעים, אך יש להם יכולות מצוינות להשתלב בהכשרות מקצועיות וטכנולוגיה מתקדמת במקצועות בתעשייה. לצערי מסיבות פוליטיות העבירו לאחרונה את תחום בתי הספר המקצועיים למשרד הרווחה. איזה הורה ירצה שהילד שלו שלומד בחינוך מקצועי יהיה מתויג כ'מקרה רווחה'? זו דוגמא להחלטות של פוליטיקאים שלא מסוגלים לראות את טובת המדינה מעבר לקדנציה הקרובה שלהם וגורמים נזק עצום לתעסוקה ולחברה הישראלית.
-אבל לעבוד בהייטק זה נשמע יותר סקסי.
"כדאי לזכור שרק אחוזים בודדים באוכלוסיה מגיעים בכלל לעבוד בהייטק. וגם שם יש צורך בהרכבות, בייצור וכדומה. לצערי הצעירים לא מודעים שהשכר הממוצע בתעשייה גבוה ב-35% מהשכר הממוצע במשק ועובד מיומן יכול להגיע גם ל- 14,000 שקלים".
-מה האני מאמין שלך בתחום של התעשייה בצפון
"קודם כל שאנחנו חייבים לעזור אחד לשני ולשמור בקנאות על התעשייה המקומית בכלל וזו של הצפון בפרט. העולם שומר על התעשייה שלו ואצלנו באופן מצער המגמה הפוכה עם חקיקה בלתי מידתית שמגבילה את הסביבה העסקית, בירוקרטיה שמבריחה מכאן יזמים ותעשיינים ותיקים וראשי רשויות שמנצלים באופן ציני במיוחד בפריפריה, את המפעלים שבתחומם באופן ציני בצורת אגרות והיטלים . יש עבודה בתעשייה, יש אפשרויות למגורים בצפון, יש חיי קהילה ובעיקר יש תחושת שייכות. תקלו על התעשייה, תאפשרו לה לצמוח, תשקיעו בלימוד מקצוע בתחום המדעים, והטכנולוגיה שדרושים בתעשייה. מי שיעשה זאת תובטח לו ולה עבודה שבאמת המשק צריך והעתיד יוכיח זאת".
