fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

כדורגל בעזרת השם

משה גרוסמן, אדם דתי מזרם חב"ד, שמסייע למשפחות נזקקות בנצרת עילית, הוא גם חובב כדורגל מושבע * את השורשים ינק באנגליה, משם עלה לארץ * משוגע על מנצ'סטר יונייטד ומצהיר ש"חשוב יותר מהחיים עצמם"
משה גרוסמן
משה גרוסמן (צילום עצמי)

"לא גדלתי בבית דתי, אז עוד לפני שידעתי מה זה תורה ומצוות, כבר הייתי אוהד כדורגל מושבע", מסביר משה גרוסמן מנצרת עילית, אדם דתי מזרם חב"ד, שמוסיף ואומר "מי שמכיר את התרבות האנגלית יודע ששם הכדורגל זה בדם, ולכן מגיל קטן הייתי ספורטיבי בעצמי, ואהבתי כדורגל".

משה גרוסמן, נשוי פעם שנייה לניצה ולזוג 6 בנות, (מהנישואים הראשונים יש לו 3 בנים ו- 5 בנות) ועומד בראש עמותת נעל"ה, המסייעת למשפחות רבות בנצרת עילית.

משה גרוסמן
משה גרוסמן (צילום עצמי)

הוא הגיע לנצרת עילית לפני ב- 1991 ולנצרת עילית לפני 5 שנים שנים ומאז הוא מוכר כפעיל מרכזי למען הקהילה ובעיקר למען המשפחות החלשות. הוא מארגן מבצעים לפני חגים, וגם ביום היום הוא מטפל במשפחות קשות יום. למרות היותו אדם דתי ולמרות הפעילות למען הקהילה, שגורמת לו להיות עסוק 24 שעות ביממה, הוא לא נוטש את אהבתו לכדורגל. "את אהבתי לכדורגל ולקבוצת לידס יונייטד קיבלתי מסבא וסבתא שלי. הם היו מהעיר לידס, אהדו את קבוצת הכדורגל ואפילו היה להם קשר עם הבעלים של הקבוצה באותה תקופה. כך נהיינו אוהדי לידס יונייטד ובעקבות הקשר הזה, סבתא שלי אפילו דאגה שניפגש עם שחקני הקבוצה כשהגיעו לשחק בעירנו", הוא מספר עם ניצוץ בעיניים.

– אז היית יוצא קבוע לראות משחקים?

"אני ממשפחה חד הורית, ולצערי לא היה אבא שייקח את אחי ואותי למשחקים, אבל אפשר לומר שזה גם היה לטובתנו בגלל כל האלימות.באנגליה של שנות ה-70 היו הרבה חוליגנים סביב המשחקים. יצא לי לראות כמה פעמים מקרים של אלימות קשה ברחובות בין אוהדי הקבוצות השונות. אך למרות הסכנה, היו משחקים שאף פעם לא ויתרתי עליהם. בכל פעם שהקבוצה שלי, לידס יונייטד, הגיעו לשחק נגד קבוצת וולבס המקומית, יצאנו למשחק".

– אז אם לא היה אבא בבית, מאיפה נהיית אוהד לידס יונייטד, זה הגיע מאמא שלך?

"בכלל לא. אפשר להגיד שאמא שלי לא בדיוק אהבה את המשחק. היא הייתה אומרת שאם היו נוחתים חייזרים במגרש כדורגל אנגלי באמצע החורף, ורואים איך חבורת גברים בוגרים רצים בכפור אחרי כדור וכשסוף סוף תופסים אותו, בועטים בו הלאה ושוב רודפים אחריו וממשיכים עם אותם פעולות כל המשחק, היו מסיקים שאין תבונה על פני הכוכב הזה, והיו ממשיכים הלאה לפלנטה הבאה".

– רגע, אבל אני מכיר אותך כאוהד מנצ'סטר יונייטד?

"בשנת 1990 התחילה אהבתי למנצ'סטר יונייטד, אותה קיבלתי מחברי הקרוב טוביה. התחברתי למנצ'סטר ולא רק בגלל חברי. אהבתי את אופיים של שחקני הקבוצה, סגנון המשחק שלהם, ואת המאמן המרתק סר אלכס פרגוסון, שהפך למאמן אגדי. עד היום אני ממש אוהד את מנצ'סטר".

– כשומר שבת בטח יוצא לך לפספס הרבה משחקים. קרה שמשחקים גורליים נפלו בזמנים שלא יכולת לצפות בהם?

"פעמים רבות היו לי מקרים שפספסתי משחקים, גם של הנבחרת, אך לא רק בגלל השבת. בעונה של 90-91 קונפליקט האינטרסים הגיע לשיא חדש. קודם הייתי צריך להסביר לארוסתי (בנישואיי הראשונים), שהסיבה שלא יכולתי להגיע לקחת אותה לאירוסין שלנו היה בגלל שידור חי של לידס באותו זמן, ואז ביום החתונה עצמו הייתה התנגשות עוד יותר רצינית, כשהתקיים משחק גביע של חצי גמר בין לידס יונייטד למנצ'סטר יונייטד. לצערי, הרב שאיתו נסעתי לחתונה היה אמריקאי במקור ולא אנגלי ולכן לא הבין את קריטיות המשחק עבורי, ולא נתן לי להאזין לו ברדיו בדרך! כשהגענו למקום עריכת החופה נשארתי ברכב. המוזמנים לא הבינו מה קורה וחשבו שאולי קיבלתי רגליים קרות, אך סה"כ הייתי חייב להקשיב לסוף השידור… הבשורות לא היו מרנינות- לידס הפסידה 2-1. אח"כ בזמן שאחרים ניגנו את הניגון החב"די המסורתי בדרך לחופה, טוביה חברי הנאמן דאג לשיר לי "שתיים אחת, שתיים אחת"…

–  כמנהל עמותת נעלה, אתה ממש עסוק בענייני העזרה לזולת, אז איך אתה מצליח למצוא זמן לראות משחקים?

"זה לא פשוט, ולא כל הזמן אני מצליח. יש ציטוט מביל שנקלי, המאמן המפורסם של ליברפול רבים אומרים שכדורגל הוא הדבר החשוב ביותר בחיים, אך אני גורס שהוא חשוב יותר מהחיים עצמם. עם כל הכבוד לכדורגל, אני לא מסכים שכדורגל הוא מעל הכל. מה שחשוב הוא שמירה על פרופורציות, אני שולט בכדורגל ולא הוא שולט בי. תכל'ס כשם שברור שלא אחלל שבת בשביל משחק, כך ברור לי שהצפייה במשחקים לא מגיעה על חשבון העזרה לאחרים".

-אז איך מתגברים על הבעיה?

"בעבר הייתי קופץ לחברים מידי פעם כדי לראות משחקים, אך בשנתיים האחרונות מאז שהקמתי את העמותה זה כמעט לא קורה. אין לי צוות של עובדים מלבד אשתי ניצה שעוזרת לי בכל התחומים, ואני אחראי לא רק על הניהול, אלא על כל פרט ופרט של העמותה הדורש ממני זמן רב. אז יש משחקים שאני מצליח לראות בבית דרך האינטרנט תוך כדי עבודה, כשפה ושם אני עוצר כדי לחגוג את הגולים, וכמובן שיש משחקים שאני לא מצליח לראות כלל".

– כאדם דתי ואיש ציבור שערכים בחיים הם מאוד חשובים לך, אלו דברים חיוביים אתה רואה במשחק עצמו?

"יש הרבה מה ללמוד מכדורגל, כבני אדם וכיהודים. יש את העניין של עבודת צוות- לא מספיק שיהיה כוכב כמו מסי או רונלדו בקבוצה. כשם שקבוצה לא תוכל לנצח עם 11 שחקני מסי, אלא כל שחקן צריך לדעת את מקומו ותפקידו בדרך לניצחון, כך לכל אדם ביקום יש שליחות בחייו, שרק הוא יכול למלא אותה כדי להשלים את משחק החיים".

גרוסמן מוסיף ואומר: "ממשחק כדורגל לומדים גם על החשיבות של קביעת מטרות- גול שאליו רוצים להגיע. ובדיוק כשם שהיריב מצליח לגרום לשחקן להפיק את מירב כוחותיו, כך צריכים להתייחס לכל אתגר שיש, ככוח המניע אותנו להפקת מיטב כוחותינו בעולם.

גרוסמן מסכם ואומר: "אפשר ללמוד לא רק מהמשחק הכללי, אלא גם מהתנהגות של קבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד, שלימדה אותנו שאסור אף פעם להתייאש וצריך להילחם עד הרגע האחרון. זוכר את גמר ליגת האלופות ההיסטורי ב1999? מנצ'סטר, שהייתה בפיגור של גול מהדקה השישית, הבקיעה שני גולים ברגעיה האחרונים של תוספת הזמן שהביאו לניצחון 2-1 של מנצ'סטר. אין מצב אבוד, ותמיד ביכולתנו לתקן".

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות