לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים, גם לי. ירושלים שלי היא עיר של חלום ושל מציאות – חלום של ילד קטן, שגדל רחוק מכאן והיה שומע את אביו מספר ברוסית על ירושלים ומסיים כל ארוחת חג בהבטחה שבשנה הבאה נהיה בה.
איך נראית ירושלים? הייתי סקרן לדעת. התיאורים של אבי גרמו לי לדמיין עיר שכל הבתים בה עשויים מזהב, כל הרחובות בה נוצצים למרחקים ותושביה מתהלכים כמו מלאכים עטופים ברוח קודש.
המציאות לא הייתה רחוקה מהחלום, לפחות לא במפגש הראשון שלי אתו. לא אשכח בחיי את הרגע שבו כף רגלי דרכה בחלום ונגעה בו. הייתי עולה חדש, עוד לא דיברתי עברית וההתרגשות שאחזה בי מעצם הביקור בירושלים, הייתה חוויה שלא אשכח כל החיים. הדמעות לא הפסיקו לזלוג באוטובוס חזרה צפונה, כל הדרך בכביש הבקעה נזכרתי איך באינסטינקט התכופפתי לנשק את האדמה. לא היה בה זהב כמו שדמיינתי בהיותי ילד, היא גם לא הייתה נוצצת. זאת הייתה אדמה רגילה כאורה אבל היו איכשהו, כשנגעתי בה היד שלי רעשה והרגשתי שכל גופי מתמלא בקדושה, בדיוק כמו שאבא שלי תיאר בסיפוריו.
מאותו רגע ירושלים הפכה לחלק ממציאות חיי. עם השנים, במסגרת תפקידיי הציבוריים, היא גם הייתה מקום העבודה שלי וזכיתי להכיר אותה מקרוב, על כל רבדיה ומורכבותה. בתפקידי האחרון כמנכ"ל הכנסת הייתי אמון על אירוח משלחות ממלכתיות מחו"ל בעיר הבירה, והטקסים הממלכתיים בהר הרצל. מה אבא היה אומר לו ראה אותי מקבל את פניהם של ראשי ממשלות מכל העולם בירושלים? הוא בוודאי היה צובט את עצמו ולא מאמין.
להיות ראש עיר בה זו משאת נפש של כל איש ציבור גם אם הוא לא יודה בכך. לעמוד בראש העיר המורכבת כל כך, המשמעותית כל כך בראיית העולם, זה אתגר מורכב שרק מעטים יכולים לעמוד בו.
כי לנהל עיר כמו ירושלים זה לא רק לדאוג לאיכות החיים של תושביה ואם כן הרי שתושביה הם לא רק אלה שמתגוררים בה אלא גם המיליונים שמבקרים בה או רואים אותה לעיני רוחם. לא פשוט לסחוב היסטוריה של 3000 שנים על גבה של רשות מקומית, זאת אחריות עצומה וזכות שאין לתאר את גודלה.
אני אוהב את ירושלים בכל יום מימות השנה. פעם בשבוע לפחות יוצא לי לבקר בה ולהתאהב מחדש.
"אם לארץ הייתה נשמה – הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ ישראל" אמר דוד בן גוריון ודייק . הנשמה נמצאת עם העיר בימיה השמחים והעצובים, העיר הזאת שידעה כל כך הרבה כאב, שכול ופיגועים יודעת גם לשמוח וביום חגה, כ"ח באייר, מגיע לה לשמוח בגדול. השנה השמחה כפולה בזכות הנשיא טראמפ ואווירת החג מיוחדת במינה. ירושלים פותחת את היובל השני לאיחודה עם שיר חדש בלב שמביא את האירוויזיון אלא ומעניק לה את ההכרה הדיפלומטית, באיחור אומנם אבל בתזמון חגיגות השבעים למדינה.
מזל טוב לך ירושלים, כמו שאין לי ארץ אחרת כך לעולם לא יהיו לי שתי ירושלים. את אחת והיחידה על ראש שמחתי.
