בית / עמקים / חדשות עמקים / הנאצי ציווה עליו לתלות את אבא שלו

הנאצי ציווה עליו לתלות את אבא שלו

ברוך זאבי
ברוך זאבי

ברוך זאבי ז"ל, ניצול שואה מוותיקי ובוני העיר נצרת עילית, הוא גיבור אמיתי. נער שגדל בתנאים לא אנושיים בצל מכונת ההרג הגרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה, שראה את בני משפחתו נספים בשואה, שלחם מלחמת קיום בלתי אפשרית וניצח בגדול. ב- 1958 עלה לישראל, התיישב בנצרת עילית, עיר קטנה ששה לפני כן הוקמה, השתלב בבניית העיר והקים משפחה לתפארת, שכללה שני ילדים, חמישה נכדים ותשעה , אותם לא זכה להכיר. הראשון שבהם בר, נולד 10 ימים לאחר מותו ונקרא על שמו.

הוא הותיר חותם עמוק בנצרת עילית ובין היתר שימש כסגן ראש העיר, יו"ר מועצת המנהלים של המתנ"סים, מקים המוזאון להנצחת השואה ויו"ר העמותה למען הקשיש. את כל תפקידיו ביצע בהתנדבות. בוריס עבד שנים רבות במשרד השיכון והיה ממובילי תנופת הבניה בגליל. מרבית עשייתו הייתה בהתנדבות. הוא עסק בקליטת עולים וסייע למאות משפחות. בני משפחתו ידעו רק על חלק מהאנשים להם עזר ושינה את חייהם. חלק מהסיפורים המרגשים נתגלו רק לאחר מותו.

ברוך זאבי -וולף בוריס ז"ל, נולד ב-1923 בגלינייני, עיירה קטנה בגליציה אז פולין, היום אוקראינה. בן אמצעי להוריו יוסף ופרומה וולף. אח למרקל הבכור ורייזלה הצעירה. כשהיה בן 16 החלה המלחמה והוא החל במסע ארוך של סבל בל יתואר. הוא עבד בעבודות פרך בשני מחנות עבודה: "קורביצה" ו"יקטרוב". בין לבין שהה עם בני משפחתו בגטו פשמישלני. מרבית בני משפחתו נספו בגטו זה.  בימיו האחרונים במחנה עבודתו הייתה "לנקות" את הגופות מבורות המוות "בסרט נע". שם גם זיהה את מעילו של אחיו מרקל. עיניו ראו שם גם איך הובילו את סבו לקבר אחים, שם נורה.

בסיום עבודת "הניקוי" הכינו את אחרוני עובדי המחנה למוות, במשך שלושה ימים. הובל יחד עם עוד 50 בחורים ערומים לבורות המוות אותם חפרו. באותו יום ארע נס ולא היחיד. בדרכם לבורות המוות. המשאית התדרדרה, החייל הנאצי שישב מאחור נפל מהמשאית ונדרס, הנהג ברח. הם נותרו 13 שלדי אדם יחד עם נישקו של החייל הנאצי וברחו אל היער. הם שקלו כל אחד פחות מ-40 קילו ולא ברור מאין שאבו את הכח להימלט. באותו יום בוריס הפך לפרטיזן שמשכנו ביערות. יחד עם חבריו גנבו מצרכים ובגדים מן הכפרים הסמוכים, זינבו בגרמנים ניסו לנקום בהם על מעלליהם. אחרי למעלה משנה כפרטיזן הצטרף לצבא האדום ולחם בהרי הקרפטים שם גם ניפצע.אחר כך בעודו מדדה על רגלו הפצועה היה בין כובשי ברלין וזכה לחזות בבניין הרייכסטג בוער. נס נוסף שהותיר את בוריס בחיים קשור במותו של אביו. בזמן שהותו של בוריס במחנה יקטורוב בשנת 43 גילה כי אביו במחנה. הוא מצא אותו חולה וחלש. בתחילה טיפל בו בחדרו, אולם משהוחמר מצבו נשלח לתלי

אביו כרך את החבל סביב צווארו ופנה למפקד הגרמני: "אדוני מפקד המחנה, בני נמצא כאן והייתי רוצה להיפרד ממנו". מפקד המחנה הגיב: "בן צא". בוריס יצא מן השורה והתקרב אל אביו, מפקד המחנה פנה אליו: "האם אוהב אתה את אביך?". הוא ענה "כן". "אם כך תלה את אביך", פקד עליו. בוריס השיב כי אינו יכול לעשות זאת מפני שהוא אביו והוא חף מפשע. הוא ידע שאין לו מה להפסיד ממילא גורלו נחרץ, השאלה הייתה יגיע יומו, ולכן סבר כי מוטב למות עם אביו ולא לבצע את הוראת המפקד. התגובה לא איחרה לבוא: מספר שוטרים התקרבו אל בוריס עם מקלות בידיהם והחלו להכותו, את המכות הראשונות הוא זכר, אך מיד אבד את הכרתו מעוצמת הכאבים.

אביו ניתלה ובסופו של יום בוריס נאסף לעגלת המתים שבמחנה בין אלו שנתלו לבין אלה שנאספו מן הצריפים. בדרך חשו שהוא עדיין חי החזירו אותו לצריפו, שם טיפל בו החובש . רק לאחר כ- 10 ימים הצליח לעמוד על רגליו ובכוחותיי האחרונים לשוב לעבודתו, אך הפעם בשינוי שם משפחתו בשם מנדל כעובד חדש המצטרף למחנה, משום שברשימות ה- S.S. הופיע כמת. (מנדל היה שם הנעורים של אמו.)

1967  העיד ברוך במשפט שנערך בשטוטגרט שבגרמניה, נגד ראשי המחנה ביקטורוב, שם זיהה, למרות השנויים שאירעו עם הזמן את עיניו של אפלה הסדיסט מן המחנה. במשפט סיפר בפרוט את המעשים האכזריים שאירעו ואף התעלף, כשהוצגו בפניו תמונות בהן נראו הוא וחבריו ממש לפני שהובלו לבורות המוות. לאחר המשפט שינה את שמו , משום שגילה שלאחד הנאצים קראו וולף.  כבר אז היה בוריס חלוץ בנחישותו לספר ולהעיד שבארץ נמנעו הניצולים לספר ולחזור אל התקופה ההיא. הוא המשיך וסיפר בכל הזדמנות כל ימי חייו.

גם סיפור מותה של אמו של בוריס הנו אכזרי וכואב. היא חיה עם בני משפחה בבונקר של הגטו. אחרי תקופה ששהתה בבונקר בחושך היא התעוורה כשיצאה החוצה. היא סחבה אתה מעיל פרווה יקר ורצתה להגיע לעוזרת הבית הגויה המטפלת שגידלה את ילדי המשפחה, בתקווה שהיא תחוס על חייה. בדרך תפס אותה גוי אוקראיני, סחב ממנה את המעיל וכרת את ראשה במגל. היא נקברה כ-100 מ' מביתה של אותה עוזרת. בוריס הרג את הגוי הזה בתקופת שהותו ביער. בשנת 1946 מצא את עצמותיה והביאם לקבר ישראל בלבוב.

בדוק גם

בית העלמין בנצרת עילית (צילום יצחק סולומון)

גופת הקשישה שהלכה לעולמה הוחלפה, בבית העלמין עלו על הטעות

רק כשהגיעה הגופה לנצרת עילית עלו על הטעות, הרכב נשלח חזרה לבית חולים העמק להחליף את הגופה. יש לציין כי המשפחה האבלה כלל לא הייתה מודעת לדרמה שהתרחשה. "עד מועד ההלוויה הטעות תוקנה", מאשר גורם בבית העלמין.

ירון הוכנבוים

גביע הטוטו: קבוצת הנוער של הפועל נצרת עילית בנעלי הבוגרים

בנצרת עילית החליטו לוותר מראש על משחק גביע הטוטו הערב ברמלה, כדי שהשחקנים יגיעו רעננים למשחק פתיחת העונה, ביום חמישי נגד רמת השרון בחוץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *