בית / כללי / שמחה וששונוב

שמחה וששונוב

פריצת הגבולות של מריאז' ששונוב מעכו הגיעה בגיל 25 בתל אביב. היא הייתה בעוד יום שגרתי בדרכה לעבודה, באוטובוס, כשהפנים מופנות אל החלון והראש  נודד במחשבות. מבעד לשמשה היא קולטת את סוכן הזמרים אלי בנאי – מי שהעלה את הזמרת זהבה בן לגדולתה. ששונוב קמה במהירות שיא ורצה אל הנהג שיעצור את הרכב כי מדובר במקרה של 'חיים ומוות'. היא עוקבת בעיניה אחרי בנאי שמתרחק, ויודעת שזה הסיכוי שלה להיות מפורסמת.

ששונוב יורדת ממדרגות האוטובוס וצועקת במהרה לבנאי, שעוצר. כשהיא מתנשפת היא מציגה את עצמה כזמרת ומוסרת לו שיר שהקליטה. למחרת היא מוזמנת למשרדים, ומוצאת את עצמה בתוך מספר חודשים מושמעת בכל תחנות הרדיו עם הלהיט בפרסית שהקליטה: "אחמדינג'אד", ובתוכניות אירוח של ירון אילן.

ששונוב הבינה שהיא חייבת להניע את חייה ולהפסיק להתבייש. היום היא זמרת מקובלת בעיקר באירועים של הקהילה הקווקזית בארץ, הטורקית והרוסית. היא מולטי טאלנט בשירה ובשפות, חולמת גם לפרוץ לתודעה בעברית ולהיות זמרת מפורסמת כמו שרית חדד – הגאווה של הקהילה הקווקזית בארץ. היום ששונוב מופיעה עם לקהת רוק נשים "אן סולנטה" המשלבת מוזיקה מזרחית שהפכה לטרנד מאוד סוחף בבועה התל-אביבית.

"מגיל צעיר ידעה לעמוד על שלה מריאז' ששונוב. "הייתי ילדה מאוד ביישנית".מריאז' ששונוב (צילומים: אלכס שוורץ)
"הייתי ילדה מאוד ביישנית". מריאז' ששונוב (צילומים: אלכס שוורץ)

נחיתה קשה

ששונוב, בת 34, רווקה, נולדה באזרבייג'אן ועלתה לארץ עם הוריה וארבע מאחיותיה לקרוונים בגבעת נפוליאון בעכו, בימי שנות ה~90. משפחה צנועה ושמרנית שחיה בשכונה סגורה בגולה והרגישה את האנטישמיות הגואה והחליטה לעשות עלייה.

"כעסתי על הוריי שרצו לעלות לישראל, השפה והמנטליות היו קשים להתאקלמות. זיכרון אחד יש לי מאזרבייג'אן. כל לילה השכנים מתאספים ושותים תה על גחלים, הייתי שרה להם והם היו מוחאים לי כפיים. ההורים עלו לארץ מטעמי ציונות, למדתי בבית ספר דתי חרדי_ בית יעקב. אני חושבת שזה הקל עליי מאוד, בדרך שקיבלו אותי לארץ, בכבוד שנתנו לי בבית הספר כעולה חדשה. לא אהבתי את הלימודים, הייתי ילדה מאוד ביישנית. הדבר היחיד שעשה לי טוב ושהצלחתי לשתף איתו פעולה היה השירה, בטקסים ואירועים בית ספריים. מעולם גם לא היו לי חברות, חוזרת לבית שלי ולשקט.

"אמא שלי מעולם לא עבדה, זה לא נהוג אצל הקווקזים, היא אפילו לא לבשה מכנסיים (אלא רק שמלות וחצאיות). יום אחד היא חזרה מביקור אצל דודתה עם מכנסיים ואבא חשב שהיא השתגעה. אין ספק שהקהילה ממנה אני באה, בעבר לא עודדה נשים להתפתח, אבל היום זה שונה ויש לי הורים נפלאים. אני בת 34 לא נשואה, נחשבת אפילו 'זקנה'. החיים בעכו לא היו קלים, אבא תמיד נדד בין עבודות ונאלצנו עזור בפרנסת הבית. בארץ נולד אחינו הצעיר. אך למרות הביישנות שהייתה בי עמדתי על שלי, סירבתי תמיד לשידוכים. הנשים נולדות למציאות כזאת שזה הייעוד שלהן, להתחתן. גם השם שלי 'מריאז' בתרגום מצרפתית זה 'חתונה'.  אך אני סירבתי להאמין שזו הדרך".

כשמריאז' מגוללת את סיפורה האישי, קשה לעצור אותה: "ההורים שלי קיבלו את זה, השכנים פחות. אני נזכרת איך הייתה מגיעה 'שדכנית' לבית שלנו, או אמא של בחור צעיר, דופקת בדלת ושואלת: 'מי פה הכי גדולה?', אמרתי לה; 'אני, לא מעוניינת'. ו'מי אחריך'? כך גירשנו אותה. היא לא הגיע סתם כך, לפני כן עושים תחקיר גדול על המשפחה והבנות. אם הייתי אומרת כן, היו מזמינים את החתן והיה מתנהל הליך שידוך. למזלי ההורים שלי אנשים חכמים, היום זה גם קורה אבל דרך הפייסבוק, יש יותר פתיחות".

האישה ששינתה את חייה

ששונוב לומדת בבית הספר הדתי אמי"ת קנדי, עד כיתה י"ב. היא כמובן לא מתגייסת לצבא וגם לא לשירות לאומי ובוחרת לעזור בפרנסת הבית. בזכות העובדה שהיא עולה חדשה קיבלה מלגת לימודים מלאה ולמדה קרימינולוגיה במכללת גליל מערבי. אבל המגורים בבית הרגישו לה כמו סיר לחץ. יום אחד נסעה ברכבת לתל אביב, מגדלי עזריאלי ניגלו לעיניה וששונוב הייתה מוקסמת. כסף לא  היה בנמצא, היא מצאה 'מודעת דרושים', לסייע לאשה מבוגרת בלינה וסיוע יומיומי בתמורה לחדר. ואז ששונוב פוגשת את האישה ששינתה את חייה.

"סיימתי את לימודי, ואמרתי שאני חייבת לשיר זה הייעוד שלי. בעדה מעולם לא קיבלו את זה, אין הרבה זמרות ששרות בקווקזית בארץ או בעולם. זה נחשב לאיסור, כי עדיף להתחתן מאשר לעשות קריירה וגם אם לבחור מקצוע אז משהו סולידי כמו מורה או אחות, והמגמה היא בעיקר לשבת בבית. יכול להיות שהחדירו לי כל כך בתת מודע 'להתחתן להתחתן', זה גרם לי למרדנות מסוימת. יש בי החמצה גדולה שלא התגייסתי לצבא, הפחידו אותי שאני אחלל שבת והתביישתי מהמחשבה להתקלח עם בנות אחרות.  אפילו רישיון נהיגה אין לי עד היום.

"האישה המבוגרת שהכרתי נתנה לי הזדמנות, היא פתחה לי את העיניים. ניצולת שואה, בת 78, שפרסמה שהיא מחפשת מישהי שתישן אצלה ותסייע לה. לא הייתי צריכה לנקות אפילו. היא כתבה ספר ואני הקלדתי אותו, היו מתארחים אצלה פרופסורים להרצאות. כל בוקר היא הייתה משקימה קום בשבע דופקת לי על הדלת: ' קומי קומי' כי היא רצתה לרקוד על הבוקר- זה היה אחד מתנאי הקבלה לעבודה. רקדתי איתה כל בוקר בסלון. היא כעסה שאמרתי 'אין לי כוח'. היא אמרה לי: 'מי את שתגידי שאין לך כוח? אני ראיתי את הוריי נרצחים לנגד עיניי. ישנים רק שמתים'. זו הייתה חוויה לא פשוטה, נפרדנו אחרי חצי שנה. אבל האישה הזאת פתחה לי את העיניים, היא הזכירה לי גם את הבית. למרות השמרנות של הקווקזים הם אנשים מאוד נהנתנים אוהבים לאכול, לשיר ולרקוד".

המעבר לעיר הגדולה

ששונוב משכנעת את אחיותיה שכבר בגרו להצטרף אליה לתל אביב. ופתאום החוויה מאירה פנים. הן שוכרות דירה בשכונת התקווה וההתאקלמות קלה יותר. כולן מצאו עבודות כמתרגמות מסמכים בכל השפות: רוסית, קווקזית, פורטוגזית, ספרדית וטורקית. היא הפסיקה להגיד שאין לה כוח יותר, השכימה קום והרגישה מאד משוחררת. למרות האווירה הטובה בתל אביב, היא מגלה שאין כמו השקט של עכו והשלווה.

"הגעתי לתל אביב לחפש לי אמרגן. לא ידעתי באמת מהי העיר הגדולה. לפעמים שכרתי דירות בשל המחיר הזול ואז גיליתי שזו שכונה מפחידה ביותר. יום אחרי יום עברנו דירות. אבל הרגשנו בבית כי היינו יחד, והרווחנו כסף לא רע מהתרגום.

"יום אחד הצלחתי להוציא את זה ואמרתי לאחותי שאני ממש רוצה שיר. היא הציעה לי להקליט שיר. הקלטתי את השיר "מחפש" של איברהם טטליסס שהוא זמר מפורסם בטורקיה. כל הזמר הים תיכוני בארץ מבוסס על לחנים ומנגינות בטורקית. ואז היה המפגש עם אלי בנאי. בנאי אמר שיש לי פוטנציאל גדול ואירגן לי חפלות, תוכניות טלוויזיה, שרתי בכל מיני שפות. ההזמנות החלו לרוץ: בטורקית, פרסית, מרוקאית, ערבית וקווקזית".

ההצלחה עשתה את שלה, וששונוב קיבלה זימון מפתיע. "אז הגיעה הצעה מההפקה של 'אייל גולן קורא לך'. באתי לאודישן, וקיבלו אותי לעונה השנייה, הגעתי עד לרבע הגמר.  היה לי קשה לשיר בעברית, אבל החשיפה חיזקה יותר וקיבלתי עוד הופעות בשפות זרות. יום אחד שמעתי זמרת גיאורגית, מרינה ז'אן, שרה שיר ומציינת את אחמדינג'אד. בנאי אמר שזה יהיה קליט וסוג של גימיק וזה הושמע בכל תחנות הרדיו במשך חודשים. פתאום חזרתי לשורשים, לעדה והבנתי שאני טובה בזה".

ומבחינתך, זה די שקוף, שרית חדד היא המודל לחיקוי?

"אין ספק ששרית חדד משמשת לכל מי שחולם בעדה להיות זמר או זמרת לפרוץ דרך. היא מודל לחיקוי. בתוך הקהילה מפרגנים לה על ההיריון, אבל ברור שהיו רוצים שתהיה בזוגיות. אני מייחלת להצלחה כמו שלה, מי לא היה רוצה".

באחת מחוויותיה בתל אביב הכירה ששונוב שכן מוסיקאי- אריתראי. הוא הזמין אותה לשיר בחתונתו בקווקזית. אז גם נולד רעיון לדואט משותף שצריך לצאת בקרוב -חצי בעברית חצי באריתראית.

ששונוב: "אני עוברת בדרום תל אביב, רואה אותם ורואה את ההפגנות נגדם. מכירה את הרע ואת הטוב. אני לא פוליטיקאית ולא קובעת את החוקים, אבל אם יש לי שכן ושנינו שרים אז אני מעבירה מסר אחר. כיום אני כותבת ומלחינה לי חומרים משלי ולאחרונה אני חברה כסולנית בלהקת רוק של נשים בשם 'אן סולטנה'_ המבצע קאברים למוזיקה אתנית. אנחנו מופיעות בכל הארץ, גם בחינות. בתל אביב זה טרנד חזק מאוד".

הזוגיות עם ניסו סימן טוב

ששונוב נמצאת בזוגיות עם הזמר הים תיכוני ניסו סימן טוב, יוצא כוכב נולד. סימן טוב הלחין וכתב את השיר "מאמי" אותו חידש אייל גולן בדיק החדש והגיע למיליוני צפיות ביוטיוב. סימן טוב, בן העדה הקווקזית, יליד אור עקיבא, הגיע לתל אביב בדיוק מאותן סיבות של ששונוב, לטובת פריצת דרך. "את ניסו הכרתי על המרקע בכוכב נולד וידעתי שהוא יהיה שלי. זה מצחיק להגיד, אבל זאת האמת. כעבור שנים, הוא כתב בפייסבוק שהוא מחפש שותפה לדירה. באותו הזמן נפרדתי מהחבר שלי, והאחיות שלי כולן התחתנו. היה בינינו חיבור מיידי, אבל לא היינו זוג, אלא רק שותפים. אחרי שנתיים הפכנו לזוג. החלום שלי היה לשיר איתו וזה התגשם. בהתחלה הוא לא אהב את זה שהאישה שלו תשיר, אבל הוא הבין שזה החלום שלי והיום אנחנו מופיעים ביחד. אף פעם לא הסכמתי לצאת עם קווקזי עד שהכרתי את ניסו. אבל התנאי היה שבחיים אני לא אפסיק לשיר ונעשה דברים משותפים. אנחנו חושבים על חתונה, ההורים שלי ישמחו, העיקר שאני אתחתן. אפילו חזרתי לשמור שבת".

בדוק גם

השטח שעליו תקום קריית החינוך החדשה. צילום: עמית עזריאל

שינויים דרמטיים במערכת החינוך העל יסודית בקריית מוצקין

הוועדה העליונה לאישור בתי ספר על יסודיים של משרד החינוך אישרה את הצעת העירייה בנושא …

יכול לנשום לרווחה. שמעוון לנקרי שהיה חבר הועד המנהל של עמותת מכללת גליל מערבי (צילום: יח"צ)

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש יוסי חדד נגד ראש עיריית עכו

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה היום את הערעור שהגיש חבר מועצת העיר עכו לשעבר יוסי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *