התאריך: 22 באפריל 1979, לפני 36 שנה. בפיגוע בנהריה נרצחו שלושה בני אדם על ידי חמישה מחבלים, ובראשם סמיר קונטאר, שהצליחו לחדור בסירת גומי מלבנון לשטח ישראל. קונטאר רצח את דני ועינת הרן ואת השוטר שחר אליהו. סמדר הרן, שלימים הפכה לסמל, הסתתרה בביתה עם בתה התינוקת, יעל, שנחנקה למוות בניסיונות להשתיקה.
תא"ל במיל' יוסי צחור מנהריה היה מפקד האירוע באותו הלילה. הוא חטף מקונטאר, שהיה מרחק של כ-5 מ' ממנו, שלושה כדורים וניצל בנס. גם גלי רוזנבאום ממושב רגבה, אז חייל בן 20, היה שם. זה קרה בדיוק ביום הולדתו. צחור ורוזנבאום נשארו חברים עד היום הזה. הם זוכרים היטב את הריח ואת הסכנה, את הצעקות, ובעיקר את השקט שנשאר. לכל אחד מהם הייתה הזדמנות בלילה ההוא להרוג את קונטאר מטווח אפס כמעט, אבל זה לא קרה.
השבוע פורסם כי רב המרצחים קונטאר חוסל בסוריה. החיסול הוביל רבים לשמוח שאכן נסגר מעגל, אך לא כך מרגישים צחור ורוזנבאום. לעומתם, יורם שחר, אחיו של השוטר אליהו שחר, מאמין שנעשה צדק.
שחר: "איפשהו זו סגירת מעגל. אנחנו לא שוכחים שקונטאר התעסק בטרור ואם הוא נשאר בחיים זה היה גורם לנזק גדול במדינת ישראל. אני ידעתי שהוא יחוסל. נעשה צדק לגמרי. אני בטוח שאם אח שלי היה יודע, הוא היה מרוצה. קונטאר הרס משפחות וגם את המשפחה שלנו. למרות שנסגר מעגל, אנחנו התנגדנו לשחרור שלו בעסקה לחילופי שבויים, וזה לא מכפר על הכאב על אובדן אחי. אני יודע שאח שלי מת כגיבור. במשך השנים הסיפור לא יורד מהכותרות, זה לא היה מרצח שביצע פיגוע רק מטעמים אידיאולוגיים אלא לנגד עיניו עמדה השמדה של מדינת ישראל.
"מאז גיל 16 אני חי את הסיפור הזה. הייתי בכל המשפטים של קונטאר, שמעתי אותו מדבר על הכוונות שלו לצבע פיגוע ראווה גדול בבית הספר עמל באותו אירוע. אז מבחינתי אח שלי מנע פיגוע הרבה יותר גדול ואני גאה בו. אני מסופק שהרוצח של אחי חוסל, לא בשביל טובתי, אלא עבור מדינת ישראל. זה צריך להיות ברור לכל אזרח במדינה ולכל אלה שחושבים שלא נעשה כאן צדק".
רוזנבאום: "כששמעתי שקונטאר חוסל, זה לא עורר בי כלום. אין בי שמחה לאיד. עברו 30 שנה ואנשים לא שוכחים את האירוע הזה. שנים טובות שמרתי גם על הקת מהקלצ'ניקוב של קונטאר. מבחינתי זה לא עושה לי כלום אם הוא חי או מת. קונטאר שוחרר עבור שתי גופות של חיילים אז עשינו את שלנו. היו לי שתי הזדמנויות להרוג את קונטאר באותו הלילה אבל אז הייתי חייל צעיר ולימדו אותי לא להרוג, אלא להציל חיים, וגם היום לא הייתי פועל אחרת".
מנגד טוען תא"ל במיל' צחור כי על המדינה ללמוד ממקרה קונטאר כדי שלא יחזור שוב. צחור: "'סגירת מעגל', זה סיפור מעשיות. זה היה ברור שהוא יחוסל, צריך לחשוב על המסר. אני חושב שהסיפור מיותר, ואין פה שום שמחה וששון, ולמה? כי אנחנו המדינה אולי היחידה בעולם שלוקחת רוצח נתעב כמו קונטאר ונותנת לו לימודים באוניברסיטה ולהתחתן בבית הסוהר. שום מדינה גם לא הייתה משחררת רוצח תמורת מה ששיחררנו. אני התנגדתי לשחרורו במסגרת עסקת השבויים, אז זו לא סגירת מעגל . אנחנו צריכים ללמוד איך להתנהג עם מחבלים ורוצחים ולא לנהוג ביד רכה".
