הכתבה הזאת נכתבה לפני משחק הגביע שייערך ביום חמישי, משחק שאם הפועל חיפה תעבור בשלום לא אמור להותיר רושם יוצא דופן, אך אם היא מעדה בו הוא יכול להתחיל מומנטום שלילי. זה מה שקרה לאחר ההדחה מהגביע מול קבוצה מהלאומית בשנה שעברה, שהגיעה דווקא לאחר תקופה טובה של הקבוצה.
האדומים הוגרלו למשחק חוץ מול הפועל פ"ת, ממרכז טבלת הליגה הלאומית, לא הגרלה קשה, אך גם לא הכי קלה שיש. המשחק הזה הגיע בתזמון לא מוצלח במיוחד: באמצע סדרה של משחקים מול קבוצות צמרת, לפני שהחיזוק של ינואר הספיק להגיע, כאשר משחק ההתקפה של הקבוצה רחוק משיאו ושני השחקנים הכי חשובים, חנן ממן ועדן בן בסט, גוררים פציעות. מעניין האם קלינגר העלה הרכב חזק שיכול לסכן את הפצועים ולעייף את שחקני ההרכב המותשים גם כך, או שהוא הימר על כמה מחליפים. אתם כבר יודעים איך זה נגמר.
בינתיים, אני יכול להתייחס רק למשחק הליגה מול בני יהודה שנערך בשבת. ניצחון של 0:1, עם הרבה מזל, אחרי יכולת חלשה, זה מאפיין של קבוצה שנמצאת בעונה שהכל הולך לה, הבעיה היא שהתיאור הזה מתאים לא רק להפועל חיפה, אלא גם לנצחונות של הפועל ב"ש, מכבי ת"א ובית"ר ירושלים במחזור האחרון. ארבעת השערים של ארבע הגדולות היו: שער חצי עצמי בדקה ה~85, שער מכדור שנלקח מתוך הידיים של השוער, שער ממצב נייח מול עשרה שחקנים בדקה ה~92 ושער מפנדל חוזר.
ניצחון קשה מול קבוצה חזקה
בכל זאת, היו שני הבדלים שקשורים אחד לשני בין הניצחון של הפועל חיפה לנצחונות של שלוש חברותיה לצמרת. הראשון הוא שהיא השיגה את הניצחון הכי קשה מבין הארבעה, היחידה שפגשה קבוצת פלייאוף עליון לגיטימית, ועוד במשחק חוץ. בני יהודה הגיעה לשבת כאחת הקבוצות החמות בליגה והתייחסה למשחק הזה כאחד החשובים שלה בעונה, משחק שניצחון בו היה מקרב אותה ברצינות לצמרת האמיתית.
ההבדל השני הוא שהפועל חיפה היא הקבוצה שהכי פחות הגיעה לה לנצח מבין הארבע. שלוש האחרות לא היו ביום התקפי טוב, אך כן שלטו במרכז השדה ויצרו לחץ מצטבר שבסופו של דבר הניב שער ניצחון. הפועל ניצחה בזכות שער שהובקע באחת הפעמים הבודדות בהן הגיעה לרחבה במחצית השנייה, מחצית שהייתה בשליטה די מוחלטת של המקומיים.
זו גם הנקודה שקלינגר צריך להיות מטרד ממנה כרגע: בשלושה מארבעת המשחקים האחרונים הקבוצה שלו התקשתה לתפקד במחצית השנייה. היציאה המהירה להתקפות שאפיינה את הקבוצה בתחילת השנה נעלמה לגמרי במחציות האלה, התחלפה בהנעת כדור איטית וחסרת תכלית. ומול בני יהודה אפילו הנעת כדור לא הייתה. הכתומים היו ראשונים לרוב הכדורים, השתלטו על כדורים הרבה יותר טוב ויצאו להתקפות בצורה הרבה יותר נכונה. השחקנים של קלינגר הרבו לאבד כדורים ולא להבין אחד את השני.
המחצית הראשונה דווקא הייתה טובה. קלינגר העלה את לירן סרדל בהרכב, על חשבון מקסים פלקושצ'נקו, המסר של ההחלטה היה שהוא סומך על היכולת ההגנתית של הקבוצה שלו, שהוא מעדיף את הבלוק החוסם שסרדל יוצר באמצע יחד עם רסמוס וברסקי, על היצירתיות של מקסים. ככל שהמחצית התקדמה מרכז השדה הזה נראה יותר דומיננטי ודחף את בני יהודה אחורה.
מכיוון ששתי הקבוצות הגיעו למשחק בכושר נהדר מבחינה הגנתית (הקושי ליצור מצבים במשחק הזה נבע יותר מאיכות ההגנות מאשר מחולשת ההתקפות), ומכיוון ששתיהן אוהבות להבקיע שערים מכריעים ברבע האחרון של המשחק, הייתה למשחק הזה תחושה של 0:1 מאוחר מהרגע הראשון שלו. השאלה הייתה לאיזה צד, וככל שהמשחק התקדם נדמה היה שהכיוון הוא לבני יהודה.
כמה שניוטת של השראה
אבל אז האדומים הצליחו לייצר כמה שניות של השראה. מהלך שהתחיל מכדור חוץ המשיך לשני כדורי עומק רצופים – של ברסקי לאלון תורג'מן ושל תורג'מן, שהתנועה והמסירה שלו היו החלקים הכי חשובים בשער, לראדו גינסארי. המולדובי ביצע הטעיה נהדרת בקצה הרחבה ובעט כדור שלמזלו פגע בשחקן הגנה וקיבל בדיוק את הזווית המושלמת להכניע את השוער. בשבוע שעבר כתבתי על שערי המומנטום של בן בסט, כאשר עדן נעדר זה גינסארי, שפעמיים נכנס לנעליו וכבש שערים חשובים מאוד לעונה של האדומים. המשמעות שלו גדלה כשהכוכבים לא משחקים, ובשבת הוא היה השחקן היצירתי ביותר בקבוצה ביום בו היא נאלצה לשחק חצי שעה גם ללא בן בסט וגם ללא ממן.
פרט לרגע ההשראה הזה, את הקרדיט לניצחון חייבים לתת למשחק ההגנה האדום. הפועל חיפה סיימה את הסיבוב הראשון עם ההגנה הטובה בליגה, ומאז לא ספגה בשלושת המשחקים הראשונים של הסיבוב השני. קשה מאוד להגיע למצבים מול הקבוצה של קלינגר. בני יהודה לחצה, יש לה איכויות התקפיות אך היא הצליחה להגיע רק למצב אחד, וגם הוא לאחר כדור שפגע בשופט במהלך התקפה של הפועל חיפה ותפס את האדומים לא מוכנים.
חמישה שערים ב-11 משחקים
הפועל חיפה סוגרת רצף של 11 משחקים בהם ספגה חמישה שערים, שאחד מהם מפנדל מפוקפק. היא מוצאת דרך לנצח משחקים לא טובים קודם כל כי היא לא סופגת. הזהות הנוכחית של הפועל היא בעיקר של קבוצת הגנה איכותית מאוד, זאת הסיבה היחידה שהיא עדיין בצמרת הגבוהה לאחר כחודשיים בהם משחק ההתקפה הוא לא של קבוצת צמרת.
המחצית השנייה הדגימה את האופן בו גם כאשר השחקנים לא מפוקסים, הם ממשיכים לשמור על העמדות ולבצע את העבודה ההגנתית שלהם על הצד הטוב ביותר. אך המחצית הזאת הזכירה גם שהמחיר הוא שלשחקני ההרכב, שהעייפות הפיזית והמנטאלית שלהם רק ממשיכה להצטבר, קשה להשקיע כוחות גם ביציאה להתקפות. ינואר כבר כאן, הצורך בשחקני חיזוק להתקפה מיידי. בכל מקרה, הרכש כנראה לא יספיק להשפיע על משחקי הצמרת מול בית"ר ירושלים והפועל ב"ש.
הבשורה הכי חשובה מהמחזור הזה היא שהאדומים פתחו כבר פער של 16 נקודות מהמקום השביעי ותשע נקודות מהחמישי. בזכות נצחונות כמו האחרון הפועל חיפה מיצבה את עצמה כאחת מארבע הגדולות ולא יהיה פשוט להזיז אותה משם. שני המשחקים הקרובים יהוו אינדיקציה למעמד שלה בתוך הרביעייה.
