פרשת משה איבגי ממשיכה לתפוס כותרות ולעורר הדים. גם הרחוב בזכרון יעקב, בה מתגורר השחקן זה 19 שנה, לא נותר אדיש, ובבתי הקפה מדברים על הפרשה שמסעירה את המדינה.
לאחר שבשבועיים האחרונים יותר מעשר נשים טענו כי הוטרדו מינית על ידי השחקן במהלך השנים האחרונות אך אף אחת מהן לא הגישה תלונה במשטרה, השבוע הוגשה התלונה הראשונה שתוביל ככל הנראה לחקירה משטרתית.
זכרון יעקב קיבלה את איבגי בזרועות פתוחות לאחר שעבר אליה מהמרכז בשנת 1997. בראיון שנערך עימו ב"כל זכרון" לפני כשנה וחצי, אמר השחקן המוערך: "המעבר לזכרון יעקב יצר אצלי הפרדה מאוד ברורה בין העבודה לבית. זה כיף הניתוק הזה. כשאני נכנס הביתה, אני עובר למוד אחר. זה ממש מנקה אותך".
השבוע יצאנו לבדוק מה חושבים תושבי זכרון, שלחלקם היכרות אישית עם השחקן, על פרשת ההטרדות שמיוחסת לו.
הבעלים של קפה הדובים במדרחוב, אבי כהן: "משה איבגי היה לקוח שלנו. כשהוא היה בא לכאן, ראינו אדם נחמד, דיבר בנימוס, רחוק מטיפוס גס ותוקפני, אבל אני לא בית משפט. אם נעשו מצידו מעשים לא חוקיים, זה צריך להגיע לבית משפט. אחרי הרשעה יש מקום לפתוח דיון אם מה שהוא עשה לא מוסרי ולהוקיע אותו. מחר-מחרתיים אפשר להגיד דבר כזה על כל אחד באמצעי תקשורת זה או אחר ולחרוץ את דינו של אדם".
אורי קליין: "אני לא מכיר אותו באופן אישי, אבל אם כמה נשים מתלוננות, אז כנראה שיש דברים בגו. אם פעם המילה מיידל'ה וטפיחה על הישבן היו בגדר נורמה, היום הם נחשבים לסוג של הטרדה מינית. אני חושב שבן אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. אם הנשים אכן הוטרדו על ידי איבגי, הן צריכות להתלונן במשטרה כדי שהנושא ייחקר עד תום".
גליה פרדו, הבעלים של לולה האירוטית האזורית במדרחוב: "אני עוד זוכרת את איבגי מהתקופה שהייתה לי חנות פרחים בחצר בבית. הוא מעולם לא נתן לי תחושה לא נוחה. נהפוך הוא, הוא תמיד היה מאוד מכובד ומאוד מכבד. הופתעתי מאוד מכל הסיפור".
הבעלים של מסעדת נילי במדרחוב, אנדרה שורקי: "נושא ההטרדות המיניות מאוד רגיש וחשוב להתייחס אליו במלוא הרגישות. אנחנו מדינת חוק ולפני שמכריזים ומאשימים צריכים לנהוג בזהירות. יש לתקשורת תפקיד חשוב ואחריות רבה. לא פעם היא נוטה להכפיש ולרמוס חיי אדם בלי רחמים בשל צימאון לרייטינג. אני מציע לכולם לחכות להוכחות".
נדב שרז, הבעלים של מסעדת מנואלה במדרחוב: "עדיין לא היה משפט. כאשר יהיה, אם בכלל, אומר מה אני חושב".
תושבת המושבה שבחרה להישאר בעילום שם: "הגענו לזמנים מאוד כואבים וקשים, בהם נשים וגברים נפגעים מינית, מתלוננים ובאיזשהו שלב נסוגים ומפחדים להמשיך בתהליך בשל היחס הלא מאמין ולא תומך של הממסד. בני אדם לא מבינים שאחרי טראומה כזו הקורבן לא תמיד מסוגל לפנות מיד למשטרה, לפעמים עוברים חודשים ואף שנים עד שהוא מסוגל לעשות זאת. וכשהוא כבר פונה לגורמים הרלוונטיים, הרבה פעמים הממסד מאשים אותו והוא נשבר, מתקפל ולא ממשיך את התהליך".
