בית / בחירות מקומיות 2018 / "קרית חיים הייתה צריכה להיות סביון של הקריות"

"קרית חיים הייתה צריכה להיות סביון של הקריות"

 

מי לא מכיר את ישראל סביון, הפוליטיקאי הוותיק מחיפה, שמשלהי שנות ה-70 נמצא בעולם הפוליטיקה המקומית ושמו נקשר באינספור אירועים פוליטיים. למרות זאת, רק מעטים יודעים שסביון גדל ובגר בקריות, כשמשפחתו נשלחה לאחר העלייה מרומניה היישר למעברה בקרית חיים.
סביון נולד לפני 70 שנה בעיר סיגט ברומניה, העיר שבה נולד צייד הנאצים המפורסם אלי ויזל. הוא גדל בבית דתי, בן בכור במשפחה של שני בנים. עד גיל 11 חי ברומניה.
"גדלתי בחברת ילדים של ניצולי שואה. אמא שלי הייתה ניצולת אושוויץ וגם אבא שלי שרד את השואה. אני זוכר את השיחות אחרי בית הכנסת על מי חזר ומי לא חזר. אני זוכר את מחוזות ילדותי, את השכנים והחברים, ביקרתי שם כמה פעמים ועד היום אני מבקר ברומניה. אני זוכר את השבתות, החגים ובית הכנסת. שנים אחר כך, טסתי עם הבן שלי לטיול בר מצווה ברומניה והגענו לאותו בית הכנסת. מצאנו אותו מוזנח מאוד. הרמתי טלפון לאלי ויזל בבוסטון ואמרתי לו שזו בושה שבית הכנסת בעיר שלנו מוזנח. אלי צלצל לנשיא רומניה דאז, צ'אושסקו ובית הכנסת שופץ".
על עצמו הוא מעיד שהיה ילד חנון. "הייתי ילד יהודי בסביבה אנטישמית", הוא נזכר, "הרדיוס שלי היה מצומצם. הייתי הולך לבית הספר ובחזרה הביתה, צמוד לשמלה של אמא שלי וליד המשפחה. היו לי עוד בני דודים מהעיירה ואיתם הייתי משחק. אבא שלי היה מלמד בחדר".

כור היתוך
על הימים במעברה בקרית חיים הוא מספר: "שמו אותנו באזבסטונים. זה היה הלם, אבל הייתה גם שמחה, כי היינו בארץ ישראל. עלינו בעלייה ציונית ולכן ההלם היה חיובי. פתאום אתה לא צריך לחשוש מהגויים, לומד לדבר עברית ומדבר אותה מבלי לחשוש. מדי יום הלכתי ברגל לבית הספר היסודי אהרון הרא"ה בקרית שמואל, כי לא היו הסעות. המעברה הייתה כור היתוך. היית צריך להבין פולנית ומרוקאית, כי הייתה שם עולים מהונגריה, פולין ומרוקו. זה היה מפגש של תרבויות. הקריה הייתה מורכבת מוותיקים, מאוד סולידית, ולא היה בה כלום חוץ מהצרכנייה והקיוסק של יהודה ברחוב ה', מה שהיום נקרא רחוב משה שרת".
כשלמד בתיכון קרית חיים, הוריד סביון את הכיפה מראש. בזמנו החופשי עבד בקיוסק של יהודה ובחופשות עבד בנמל חיפה בשביל דמי כיס.
"היה במעברה מועדון להגשמה של המדריך בני כהן. באותה התקופה היו מועדוני נוער כמו שיש היום עדיין בבית יציב, אבל אז הם היו מרכז החיים. היה מגרש כדורגל מכורכר והיינו משחקים בו במהלך השבוע. היו גם פעילויות ספורט ובימי שישי היו מסיבות במועדון. הכל היה בצנע".
סביון נזכר כיצד ותיקי הקריה, האנשים שהקימו אותה, לא ממש ידעו איך להתייחס למסת העולים החדשים שהציפה אותם. "הם היו חשדנים שלהם כלפי העולים. לא הייתה קליטת עלייה. ההורים שלי קלטו את עצמם. אנשי העלייה עצמה שהתגוררו בכור היתוך אמיתי למדו לחיות בסביבה, שבה שמו אותם, וכך למדתי לדבר ולקרוא פולנית. אצל יהודה בקיוסק היה עיתון בפולנית, וגם ממנו למדתי".
בצבא שירת סביון כחייל קרבי בסיירת חיל השריון. לאחר שעשה קורס קצינים, הוצב כקצין התחזוקה של חטיבה 188 בקבע. הוא שירת בצפת, נישא למרים ושם נולדה בתו הבכורה, מירב. למעברה בקרית חיים חזר נשוי עם ילדה ומשם עברה המשפחה לרחוב בן צבי ומשם לרחוב כברי, שם נולד בנו השני, דן".

ישראל סביון. צילום: דורון גולן
ישראל סביון. צילום: דורון גולן

להקת החימום: בנזין
בימים ההם, כשחיפה הייתה ממש אדומה, גויס סביון למפלגת העבודה. הוא נזכר: "זהיה ב-1975, ואז היה מאבק פוליטי מאוד מפורסם, שגיורא פישר היה חלק ממנו. גיורא הוא שגייס אותי לפעילות ציבורית. עבדתי בצמוד אליו, אפילו בוועד קרית חיים. אחרי שמונה שנים כקצין תחזוקה בקבע, החלטתי שדי, שאני לא רוצה קריירה צבאית. התחלתי לעבוד בעיריית חיפה כמנהל תרבות ואירועים. זה היה שינוי דרסטי מלוגיסטיקה לתרבות. הייתי שותף לאירועים הגדולים ביותר בחיפה, כמו תערוכת פרחים. עבדתי עם שמוליק ביאליק, מנהל אגף התרבות שהיה אגדה. בשנת 1978 הרמתי מרתון רוק בגן הזיכרון בחיפה. יהודה פוליקר ולהקת בנזין היו להקת החימום. אני זוכר את אבא של פוליקר, אותו הכרתי מהקריה, יושב שם עם הקסקט".
במקביל לעבודתו כמנהל האירועים בעיריית חיפה, החל סביון את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה. "בתיכון קרית חיים, המחנכת שלי הייתה צפרירה ברק. העיתונאי יואב מינץ ישב לידי והיינו מרבים לפטפט. בכל בוקר, כשצפרירה הייתה נכנסת לכיתה, דבר ראשון הייתה מוציאה אותי לחמש דקות החוצה. כשנרשמתי לאוניברסיטה, בחרתי תחילה בלימודי ארץ ישראל ונכנסתי להרצאה של צפרירה והתיישבתי במעלה אולם ההרצאות. פתאום היא עצרה ואמרה: 'אויש, רגע, אני רואה פה מישהו שלא ראיתי הרבה שנים'. היא עלתה במדרגות לכיווני תוך שהיא מכנה אותי 'פוצקי מוצקי'. ברגע הזה החלטתי לשנות את הלימודים".
כמי שהיה מעורב בפעילות הפוליטית השוקקת שהייתה אז, היה לסביוןכחלק אמיתי בהוויה הקרייתית. "אהבתי את האופי של הקריה, את האווירה, את השלווה ואת דו הקיום. לא ידענו מה המשמעות של להיות חסר אמצעים. חיינו בצניעות שהייתה למודל לחיקוי. אהבתי את הקרייתים שהיו אידיאליסטים, אהבתי את הוויכוחים הפוליטיים בסניף מפא"י שהיה ממוקם באח"י אילת, הסתכלתי על הוותיקים בהתפעלות ובהערצה.
"הקרייתים היו ונשארו אנשים ערכיים וגם הבנים שלהם ספגו את אותה האווירה. הם אנשים שאכפת להם, אנטי חומריים. ברור שאהבתי גם את חוף הים של הקריה, את משחקי המטקות, את זה שכולם הכירו את כולם. אני זוכר ששנים אחר כך, כשהסתובבתי בעולם, הייתי מזהה מיד קרייתים. היו אז תנועות נוער, השומר הצעיר, הנוער העובד, פעילותן הייתה מאוד שורשית בקרית חיים".

כוסית לזכרם
גיורא פישר היה אחד מידידיו הקרובים של סביון, ובמשך יותר מ-20 שנה הם היו חברים באותו הפרלמנט שהיה נפגש מדי פעם. "גיורא ז"ל היה זה שדאג שהפרלמנט יתמיד. הפרלמנט כלל את יוסי לייבוביץ ז"ל, ניצב בדימוס יעקב גנות, יעקב בורובסקי ויוסי לוי. הפרלמנט עדיין קיים, בלי יוסי וגיורא, וכשאנחנו נפגשים, אנו מרימים כוסית לזכרם".
אחרי שבע שנים באגף האירועים והתרבות בעיריית חיפה, הפך סביון לעוזר של ראש העירייה דאז אריה גוראל ואחר כך מונה למנכ"ל העירייה. בהמשך פרש מהעירייה ובמשך 17 שנים כמנכ"ל הגרנד קניון, במקביל לפעילותו הציבורית.
"בשנת 1995 נבחרתי לתפקיד מזכיר מחוז מפלגת העבודה, כשבמקביל הייתי מ"מ ראש העירייה במשך שנתיים וחצי. עודד דוניץ החליף אותי בשנת 2003, כשנבחרתי לראשונה למועצת העיר".
מאז הוא במועצת העיר. בין השאר החזיק בתיק החינוך במשך חמש שנים, במהלכן השיקה העירייה את תוכנית המל"ל לצמצום פערים. במהלך השנים כיהן כדירקטור בחברות שונות, ובחמש השנים האחרונות הוא יו"ר תיאטרון חיפה.
לפני כחודש הכריז על מועמדות לראשות העירייה בבחירות שיתקיימו באוקטובר הקרוב. "הסתכלתי סביבי וראיתי את המועמדים שמתמודדים וקיבלתי סחרחורת", הוא אומר, "אנשים ללא ניסיון וללא רקע. הם טובים, אבל בעלי שאפתנות אישית מאוד גבוהה וללא כל קורלציה בין השאיפות והרצונות למה שקורה בפועל. אני, עם כל הרקע והניסיון וההיכרות במגזר הציבורי והפרטי, הגעתי לנקודה שבה אני יכול לעשות שינוי מאוד גדול בקרית חיים, להחזיר עטרה ליושנה, להפוך אותה בחזרה למקום שכולם ירצו לחיות בו, לתת איכות חיים. הראייה שלי שונה לגמרי, כי לדעתי, קרית חיים הייתה צריכה להיות צהלה או סביון של הקריות, היא מיוחדת ויש לה פוטנציאל, מגיע לה. הקריה צריכה לעבור מתיחת פנים מאוד רצינית וכמו שבתקופתי, תיכון קרית חיים היה אחד המוסדות הרציניים בצפון, להחזיר אותו לימי התהילה שלו. כל מועמד מבטיח הרים וגבעות, אבל לי יש הכלים, הידע והניסיון להיכנס לנעליים האלה, לקבל את המפתחות של המכונית ולהניע מיד.
"כל חיי נגזר עלי לעשות יש מאין. כשמוניתי למנכ"ל העירייה, הייתי הראשון בתפקיד, הייתי הראשון שמוניתי למנכ"ל הגרנד קניון, כשלא היה לפני כן קניון. כל הזמן הייתי בספירה לאחור, ואני יודע איך ליצור יש מאין בכל תחום. אני לא צריך לבזבז זמן לימוד ושהקרייתים ישלמו דמי לימוד. אני חושב שאוכל לרתום את כל הקרייתים לשיתוף פעולה. כל חיי עסקתי בגישור בין ניצים, ימין לשמאל ואחרים. הגיע הזמן שדגניה תהיה שדרה שגאים בה כמו בכל העולם. לרתום את כל הגורמים הפוליטיים כדי לסלק את חוות המכלים. אין לנו ברירה, כי היא חסם להתחדשות עירונית ואי אפשר לשקם את שדרות דגניה כל עוד המכלים שם, וכל עוד דגניה נראית ככה, זה משפיע על הקריה המזרחית ועל איכות התושבים. צעירים לא יבואו לשם, אלה בניינים שיתמוטטו עוד מעט. צריך ליצור בקרית חיים קואליציה, שכולם יסכימו על כך שצריך לעשות שינוי דרמטי. צריך להניח למשקעי העבר ולהירתם לנושא ולבדוק איך לקדם את האינטרסים של הקריה".
"אני חושב שבחוף קרית חיים, החנייה צריכה להיות בתשלום, למעט תושבי קרית חיים, ואת ההכנסות להשקיע בקרית חיים. אנחנו לא הולכים לחוף של קרית ביאליק או קרית אתא, לכן שיואילו וישלמו. ההכנסות לא יילכו לחיפה, אלא רק לתשתיות של קרית חיים. צריך חברה כלכלית לקרית חיים, שתחפש ותמצה את הפוטנציאל של הקריה. כדי לחפש פתרון לצעירים, צריך טיפול מיוחד גם בנושאי חינוך ותעסוקה. על חברה כלכלית בקריה כבר דיברתי לפני שנים. אמרתי שצריך גוף שהאינטרס שלו יהיה נטו קרית חיים. יש הרבה מה לעשות בקריה ואני יודע שמה שמציק לתושבים זו הסביבה הקרובה – גני משחקים, מוסדות חינוך. מה שאני יכול למכור זה הרקורד שלי. הגעתי לשלב בחיים שזו ההזדמנות האחרונה. עכשיו תורי להחזיר לקהילה".

לגור עם אילנית לוי
סביון התגרש ונישא בשנית לאריאלה. לדבריו שתי המשפחות שהקים תמיד חיבקו אנשים עם קשיים. "את זה למדתי מאבא שלי שנהג לתת בסתר גם כשלא היה. יום אחד נכנסתי לבית במצוקה. גר בו מישהו שלמד עם הבן שלי. ראיתי את התנאים שהוא חי ובאותו הרגע אמרתי לו: 'קח את הקיטבג, אתה עובר לגור אצלי, זו פקודה'. הבחור עבר לגור אצלי. הייתי גרוש. בתוך זמן קצר אריאלה, אשתי השנייה, עברה לגור אתנו, והבחור הזה גר אצלנו שמונה שנים. עבר איתנו בין הבתים. בזמנו, הוא פתח קפה ספורט עם ג'ובאני רוסו והכיר שם מלצרית יפה, שעברה לגור איתו אצלנו. אחרי תקופה עלה הרעיון שהחברה שלו תלך לתחרות מלכת יופי, ומאיתנו היא יצאה לתחרות וגם זכתה. זו הייתה אילנית לוי. אחר כך, כשהיא נסעה למיס יוניברס, אריאלה ואני לקחנו אותו לתחרות בחו"ל. חי אצלי במשך שנה סטודנט ערבי. כל החיים הדרך שלנו הייתה של 'ואהבת לרעך כמוך' ו'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך'.אם אתה איש ציבור, אתה לא חייב להיות רע. אתה לא יכול להיות איש ציבור טוב, אם אתה לא אמיתי, אי אפשר לזייף. אם אתה לא אמיתי, אתה מאבד את זה".

"אני חושב שבחוף קרית חיים, החנייה צריכה להיות בתשלום, למעט תושבי קרית חיים, ואת ההכנסות להשקיע בקרית חיים. אנחנו לא הולכים לחוף של קרית ביאליק או קרית אתא, לכן שיואילו וישלמו"

"הגיע הזמן שדגניה תהיה שדרה שגאים בה כמו בכל העולם. לרתום את כל הגורמים הפוליטיים כדי לסלק את חוות המכלים. אין לנו ברירה, כי היא חסם להתחדשות עירונית".

בדוק גם

מירי נחשונוב צילום פרטי

במקום השני ברשימת חדרה ביתנו, אשת העסקים מירי נחשונוב

"היום אין אישה צעירה במועצה ואני מאמינה שאוסיף המון". אחרי שהקימה משפחה ועסק עצמאי מצליח, …

אדמות חבצלת לתמ"ל 1017

החלטה חסרת תקדים בתמ"ל חבצלת השרון במקום 5000 יח"ד יוקמו 3000 יח"ד

3,000 יחידות דיור בלבד יורמי בשכונה החדשה של נתניה, המתוכננת על שטחים חקלאיים של חבצלת …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *