בית / גליל מערבי / חדשות גליל מערבי / עדי אלדר: "אין מקום טוב מכרמיאל"

עדי אלדר: "אין מקום טוב מכרמיאל"

ראש עיריית כרמיאל עדי אלדר הודיע השבוע על פרישתו מהחיים הפוליטיים, לאחר שלושה עשורים שניהל אותה. בראיון לצפון-1 הוא מספר על תחילת דרכו בפוליטיקה, על ההתאהבות בעיר ועל הירושה שהוא משאיר למחליפיו

ביום ראשון השבוע כינס ראש העירייה בשלושים השנים האחרונות, עדי אלדר מסיבת עיתונאים, בה הודיע באופן רשמי את מה שכבר רוב הציבור ידע. "מגיע הרגע שבו אדם צריך לקום, להגיד תודה ולזוז הצידה", אמר אלדר לעיתונאים, טוב שזה קורה כשאני בבריאות טובה, עומד על שתי רגליי ומלא מרץ. אין שום סיבה לכך שהחלטתי לפרוש אחרי שלושים שנה. הגעתי למסקנה שזה דור שלם בחיי אדם. הייתה לי הזכות הענקית לעמוד בראש העיר הכי מוצלחת, הכי יפה במדינת ישראל, שיכולה להתחרות עם כל עיר בעולם".

כך מסתיים פרק חשוב מאוד בתולדות העיר שהשנה תחגוג 54 שנים להיווסדה, שלושה עשורים מתוכם, עמד אלדר בראשה. אלדר עלה לישראל עם משפחתו מבגדד בשנת 1951, כשהיה בן שבע. המשפחה התיישבה במעברה ברעננה, תחילה באוהל ומאוחר יותר בצריף. אלדר למד בתיכון הכפר הירוק, כבר אז התגלה כפעיל חברתי כששימש יושב ראש ועד משק ורכז משק בכפר. כיאה לפעיל חברתי הוא היה חניך בתנועת הנוער מחנות העולים, שם ארגן גרעין נח"ל שעלה לקיבוץ משגב-עם שבגליל העליון.

עדי אלדר עם יצחק רבין
צילום ארכיון עליזה רוזן
עדי אלדר עם יצחק רבין בהיכל התרבות כרמיאל
עדי אלדר עם יצחק רבין בהיכל התרבות כרמיאל (צילום ארכיון עיריית כרמיאל)

 

בצבא שירת בנח"ל ועם שחרורו נשאר בקיבוץ משגב, יחד עם רבים מבני הגרעין. בקיבוץ מילא מספר תפקידים בתחום החינוך ביניהם, רכז חינוך של חברת הנוער, ארגון גרעיני נוער והדרכתם ויו"ר ועדת התרבות במשק. בהמשך למד באוניברסיטת חיפה לתואר ראשון בהיסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל.

בשנת 1973 עבר עם אשתו סוניה ובנו הבכור ערן להתגורר בכרמיאל. בניו הצעירים ניר ואיתי נולדו כאן.

"כשתכננו לעזוב את הקיבוץ, אחד האחים של סוניה שכבר התגורר כאן, המליץ לנו על המקום, באנו ביקרנו והתאהבנו. מצא חן בעינינו שלא התרחקנו מהגליל, שכן הייתי 10 שנים במשגב עם ונקשרתי מאוד לצפון".

עם הגעתם לכרמיאל השתלב אלדר בתפקידי חינוך, ניהל את מחלקת החינוך העירונית במשך 13 שנה, בתוכם שלוש שנים ניהל במקביל גם את המתנ"ס.

"החיידק הפוליטי שלי החל כאשר הייתי בכפר הירוק, לאחר מכן בחברות שלי קיבוץ ברעם. ראיתי שנפלה לידי זכות ענקית, האפשרות להיבחר כראש עיר אחרי ברוך ונגר, אותו מאוד הערכתי והייתה לי הזכות לעבוד במחיצתו כ-14 שנה כמנהל מחלקת החינוך ועוד שלוש כמנהל המתנ"ס. ידעתי שארצה להמשיך את דרכו, וכך אני מאמין שעשיתי מיום שנבחרתי".

קשר מצוין עם השכנים

אלדר לא עצר בעיריית כרמיאל בלבד ובשנת 1994 נבחר לתפקיד יו"ר מרכז השלטון המקומי. בסך הכל כיהן בתפקיד 3 קדנציות. בתום התקופה בשנת 2009 החליט לא להתמודד שוב, את מקומו תפס שלמה בוחבוט.

אלדר היה ונותר איש פוליטי, כל השנים היה חבר מפלגת העבודה, חבר במוסדות המרכזיים, בעל מעמד בכיר בעיקר בתקופת כהונתו כיו"ר המרכז לשלטון מקומי.

כרמיאל אינה עיר רגילה היא דגם לדו קיום שכן מראש הוכרזה כעיר שתהה בירת הגליל היהודית שוכנה במרכזם של יישובים ערביים ודרוזים בבקעת בית כרם.

"בקדנציה הראשונה שלי הקמתי מהומת אלוהים תקשורתית כשאמרתי שכל אחד יגור במקומו. לא באנו לנשל אף כפר, זו לא המטרה אבל המטרה האמתית של העיר, להביא יהודים שיבואו לגור באזור הזה. אין ספק שיצרתי קשר מצוין עם כל השכנים שלנו. לחיות ביחסים טובים וכבוד הדדי עם כל השכנים. היום אני עומד בראש אשכול של יישובים של חמישה כפרים ערביים , מג'ד אלכרום, דיר אלאסאד, נחף, ראמה וסג'ור, וכן המועצה האזורית משגב, אנחנו מתרכזים בנושאים אזוריים. אשכולות כאלו קמו בעוד מקומות. חשוב להפשיר גם לשכנים שלנו אדמות לבנייה, ומקורות תעסוקה. בכל מערכת בחירות שהייתה היו כאלה שניסו להצית את אש הגזענות. היו שניים בשתי מערכות בחירות שונות שסימנו איפה אני אבנה מסגד. אבל תושבי כרמיאל היו מספיק חכמים להבין שזו רק מערכת בחירות".

לקראת הבחירות הקודמות שהתקיימו בשנת 2013 החליט אלדר להתמודד שוב, לדבריו, הייתה לו עבודה לעשות. "התלבטתי כבר אז. אבל הייתה לי הכרה שרציתי להיות פה לעשות עוד כמה דברים. וחשוב היה לי שברגע הכי מכונן, זה שבו הרכבת מגיעה אני אהיה ראש העיר. פניתי לרינה שהתלבטה אבל בסוף החליטה ללכת ביחד. בתחילה בכלל לא האמנתי שאגיע לשלושים שנים כראש עיר. אני סבור שזה בהחלט מספיק. עשיתי את זה בעבר גם בשלטון המקומי אחרי שלוש קדנציות כיושב ראש המרכז לשלטון מקומי, החלטתי לא להתמודד. 15 שנה בתפקיד, נראו לי אז מספיק זמן. אני סבור שגם בנושא העירוני וכך גם חשבתי לגבי השלטון המקומי צריך לדעת לקום ולפנות את המקום".

עדי אלדר
ף"צריך לדעת גם מתי לעזוב". אלדר צילום דורון גולן

כששואלים את אלדר מהי גולת הכותרת בתוך כל העשייה הציבורית שלו הוא לא מהסס ועונה: "זה כמו לשאול אבא ל-30 ילדים את מי הוא אוהב יותר, אבל בכל זאת התשובה שלי היא ללא היסוס, קליטת העלייה של עולי ברית המועצות. לא עניין של מה בכך 17 אלף תושבים קלטו 15 אלף נוספים. בלי קרוונים בעיר. זאת הייתה העיר היחידה שלא קלטה עולים לקרוונים, לא נתתי שיציבו קרוונים. בשנת 1985 כאשר הגיעו העולים מאתיופיה במבצע שלמה , גם הם שוכנו בבתים. תחילה במרכז קליטה שהיה בניין דירות מגורים רגיל, שלם של תשע קומות ולאחר מכן עברו למגורי קבע במקומות אחרים בעיר. מעולם לא בקרוונים. מהפכה חשובה שעשיתי כראש עיר, הייתה להפוך את כרמיאל לא רק לעיר תעשייה של מתכת אלא גם עיר של מסחר עיר שנותנת פרנסה להמון אנשים. עד לפני 20 שנה היה סופר וחצי בכרמיאל ומכולות שכונתיות. אנשים חושבים שזה בא באופן טבעי אבל זה לא. נלחמתי עם חברי מועצה שלא רצו מסחר. היום לא רק מרכזי קניות פורחים, גם מרכזי בילוי, בכל אחד מהם שישה בתי קולנוע, בתי קפה ומסעדות פתוחים בשישי ושבת , התושבים לא צריכים לנסוע אל מחוץ לעיר כמו בעבר.

בנוסף, בנינו בלי סוף יחידות דיור ממשיכים לבנות, כל מי שהשקיע כאן בכרמיאל רק הרוויח. כל מי שהשקיע הרוויח. אין אחד שיכול להגיד לי שעשה טעות שהשקיע בכרמיאל. הפכנו את העיר לעיר אטרקטיבית ממעלה ראשונה. הקמנו מוסדות ציבור. אולמות ציבוריים עבור התרבות, היכל התרבות, מרכז ברוך, פיס כרמים, אודיטוריום במכללת בראודה, אודיטוריום בבניין העירייה".

אסור להפסיק את הריקוד הזה

אלדר עוזב כשהוא משאיר למחליפו פרויקטים שונים לסיום, ביניהם בנייה לסטודנטים, בפארק אלון, איילים יורחב לעוד שלב בנוסף גם ייבנו מעונות לסטודנטים. קידום בניית בתי מלון, איחוד בין אוניברסיטת חיפה למכללה, פיתוח בניינים למשרדי הייטק בתחנת הרכבת, בינוי מוסדות חינוך, הקמת בית חולים שיקומי ועוד.

אחד הפרויקטים החשובים שמותיר אלדר לתושבי האזור, פרויקט שהגיע לקו הגמר אחרי מלחמות רבות, איומי הפסקת העבודות מחוסר תקציב, ועוד קשיים שהוערמו בדרך ליעד, אך בסופו של דבר זכה להגשים את מה שנראה היה כחלום בתחילה.

"פסטיבל המחול כרמיאל הוא כרטיס הביקור התרבותי של העיר שהנחילנו למדינה", אומר אלדר. "חייבים להמשיך אותו. עיצבנו אותו במשך 30 השנים האחרונות שלי כראש עיר. גם בפסטיבל אני ממשיך דרכו של ראש העיר הראשון ברוך ונגר, שהיה איש החזון והביא את הפסטיבל לכרמיאל. הקרן הקיימת הקימה את האמפיתאטרון שהוא עד היום הגדול ביותר בישראל. ברוך זכה להיות רק בפסטיבל הראשון, שכן אחריו נפטר, אבל אני בטוח שמה שעשינו בהמשך זה בדיוק מה שהוא היה עושה. בהמשך גם שידרגנו את האמפיתיאטרון, מיצבנו את הפסטיבל, גולת הכותרת של מפעל המחול הישראלי. במשך כל שנותיי כראש העיר טיפחתי את הפסטיבל, עם כל הלחצים שהיו ועצות אחיתופל כמו למשל לקיים אותו רק פעם בשנתיים ועוד. מעולם לא ויתרתי ואני יודע שזה היה והווה נכון. אין עוד פסטיבל בארץ ואולי בעולם, בסדר הגודל של כרמיאל ובוודאי שלא במשך יותר משלושה עשורים רק גדל עוד ועוד. אני מקווה שמי שיבוא ימשיך את זה, אסור להפסיק את הריקוד הזה".

השבוע כאמור, הודיע אלדר על פרישתו מהחיים הפוליטיים ומניהול העיר. "למען האמת כבר לפני קדנציה עבר לי בראש שאולי אני צריך לפרוש אבל החלטתי שאני אתמודד לעוד סיבוב. זה לא בגלל שאני מרגיש לא טוב. אני מרגיש מלא מרץ אבל תמיד טוב שתהיה במצב שישאלו אותך למה אתה עוזב ולא מתי אתה עוזב. אני משוכנע שאם הייתי ממשיך לבקש את אמון התושבים הייתי מקבל אותו שוב.

אני נייטרלי בבחירות. הטוב ביותר ייבחר, התושבים החכמים שלנו יחליטו לבד. אם זה היה תלוי בי, הייתי נוסע, לא הייתי כאן בכלל. אני אמור לסיים באמצע נובמבר אחרי שראש העיר הנבחר יתפרסם ברשומות. אני מתכוון להיות ראש עיר פעיל עם כל הסמכויות עד היום האחרון. משפחתי ואני נשארים כאן בעיר, אין מקום טוב מכרמיאל".

 

בדוק גם

המשטרה תקבל באופן אוטומטי את מיקום המתקשרים למוקד 100

מליאת הכנסת אישרה את החוק שיזם השר לבטחון פנים, גלעד ארדן: שיחות חירום למוקד 100 …

קהל יש, מה עם הקבוצה? אוהדי הפועל עכו צילום: אדריאן הרבשטיין

הוגשה תלונה על מעילה בכספי הפועל עכו

הפועל עכו חזרה לידי העירייה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *