fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

סינטיה רוצה להגשים חלום: ספר ילדים ראשון בארץ על הורים שחלו במחלת הסרטן

רק 6000 אלפים שקלים נותרו לגיוס בקמפיין המונים כדי שספרה של סינטיה קנטורוביץ, תושבת קיבוץ יחיעם, ייצא לאור. הספר עוסק בהתמודדות של ילדים עם מחלת הסרטן שאובחנה אצל בני המשפחה. ""כי "הוא סיפור טוב, כי אין עוד אחד כזה, כי הוא נחוץ וחשוב", מסבירה בעיצומו של הקמפיין
סינטיה קנטורוביץ (צילום פרטי)
סינטיה קנטורוביץ (צילום פרטי)

סינטיה קנטורוביץ, תושבת קיבוץ יחיעם, חיברה ספר ילדים המתמודד עם מחלות הסרטן- "סרטן יש (לא) רק בים". קנטורובי, אובחנה כחולה בסרטן השד. כשנאלצה לספר לבנה הצעיר בן השלוש וחצי על מחלתה, השתמשה בסיפור דמיוני. היא החליטה להגשים חלום וחיברה סיפור שעומד בימים אלה בגיוס המוני בקמפיין הד סטארט. קנטורוביץ גייסה 85 אחוז מימון הספר. בעוד פחות מ- 30 שעות יסתיים הקמפיין ודרושים עוד 6000 שקלים להפקתו לאור.

סינטיה קנטורוביץ (צילום פרטי)
סינטיה קנטורוביץ (צילום פרטי)

קנטורוביץ נולדה וגדלתי בבואנוס איירס, ועלתה לארץ בגיל 18. היא למדה תואר ראשון בחינוך מיוחד, בעקבותיו עבדה עם ילדים אוטיסטים ובמרכז חירום לילדים בקריות. בשנת 1999 החלה לימודי דרמה תרפיה, בהם היא עוסקת עד היום. קנטורוביץ  עובדת בבית הספר "אפיק", בתוך המרכז הרפואי לגליל בנהריה. במחלקה הפסיכיאטרית לילדים ונוער, היא עוסקת בטיפולי קצרי מועד, פרטניים וקבוצתיים. במחלקות הפדיאטריות במרכז הרפואי לגליל, היא עושה התערבויות בזמן משבר עם הילדים המאושפזים ומשפחתם.

קנטורוביץ: "בעבודתי הטיפולית, אני מספרת למטופלים שלי סיפורים מרפאים: עולה לי דימוי שמתחבר אל המטופל וביחד אנחנו יוצאים למסע. כשגילו לי סרטן בשד, אך טבעי היה שאספר לבן שלי, אז בן שלוש וחצי, סיפור דמיוני דרכו אוכל להסביר לו על המחלה ועל המציאות שלנו ההולכת ומשתנה. חשוב לי להדגיש: הסיפור שאני מציגה בפניכם, נועד להיות ספר ילדים. לאן שתיקחו אותו, לשם הוא ילך. אם תבחרו להקריא אותו לילדים כדי לסבר את אוזניהם לגבי מה שמתרחש במשפחה, מצוין. תחליטו לנצל את הסיפור כדי לחבר אותו ואת הדמויות שלו למציאות שלכם,גם מצוין. הכי חשוב הוא שתוכלו באמצעות הסיפור, לעבור את התהליך הזה ביחד", מסבירה בהתלהבות.

קנטורוביץ מקבלת שיחות טלפון מאנשים השואלים אותה 'האם ספרה כבר נמצא בחנויות?', כיוון שהם, אובחנו כחולים במחלת הסרטן ואינם יודעים כיצד לספר לילדיהם. במידה וגיוס ההמונים לספר יושלם בהצלחה, זה יהיה הספר הראשון לילדים בארץ המתאר התמודדות מורכבת עם חולי של בן משפחה.

"בואו נהפוך הזדמנות למציאות וביחד נעזור לכל מי שהספר יכול לעזור לו. אני מזמינה אותכם לקחת חלק בהוצאה לאור של ספר ייחודי ומיוחד, הצטרפו אליי למסע מרגש ואינטימי, אל עבר יצירת פסק זמן משפחתי, של דיאלוג אמיתי מלב אל לב בין הורים וילדים", מסבירה קנטורוביץ. 

קטע מתוך הספר:

…“הגולה הזאת ממאירה, היא גולה סרטנית", אמר רופא הפילים והוסיף,
"אנחנו צריכים להוציא אותה מהרגל שלך ולשלוח אותה לבדיקה".
אימא פילה קיבלה את הבשורה ברגשות מעורבים:
מצד אחד הבינה שיש לה סרטן ברגל וידעה שסרטן זו מחלה קצת מדאיגה.
מצד שני, זאת גולה ממש קטנה, וכפי שהרופא אמר,
זה מזל גדול שהיא שמה לב בזמן. הידיעה הזאת הרגיעה אותה מאוד…".

 

קנטורוביץ מוסיפה: "אחרי הסברה נכונה, ילדים יכולים להתמודד עם משברים. בני שאל אותי: 'נכון את הולכת לעשות ניתוח כי יש לך סרטן ברגל?',  ו"לא, הסרטן היה בשד. אבל עבורו… מה זה משנה? המציאות והדמיון התערבבו זה בזו והכי חשוב, אפשרו לנו לעבור את הימים ההם בדאגה שפויה. אצלנו בבית, אין השכבה בלי סיפור: אחד מספר ועוד אחד "מהראש": שפת הדמיון היא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו. כך קרה שכשהגיע המשבר, השימוש בסיפור דמיוני היה הדרך הטבעית והמתבקשת להתמודד איתו.  עבורנו סיפור הפילים היה מקל הליכה ועוגן. בזכותו היו הקלפים על השולחן. בזכותו יכולנו לתכנן מה לעשות כשעצובים, מתגעגעים או דואגים, במי להיעזר, איך להעביר את הזמן?   אני זוכרת את הפעם הראשונה שסיפרתי לבן שלי את הסיפור. הייתה לו הקשבה אחרת, פעילה יותר, משתהה יותר, מחוברת יותר לעצמו. כבר אז, בגילו הצעיר ובחושיו המחודדים, הרגיש כנראה שזהו סיפור אחר. זה הסיפור שלנו. זה לא עוד סיפור מהראש. זה לא הוגן, הסיפור הזה לא יכול להישאר אצלך בדרייב יותההרגע הזה בו הורים צריכים לספר לילדים שאחד ההורים חלה בסרטן, הוא כמעט בלתי אפשרי. למה מצב בלתי אפשרי? כי עבור הילדים שלנו, בייחוד הקטנים, אנחנו בלתי מנוצחים. בשבילם, אנחנו נהיה כאן לנצח, תמיד לצידם, תמיד עבורם. וכשאחד ההורים חולה, הביטחון מתערער וחוסר הוודאות תופס מקום של כבוד.  כשאימהות סיפרו את סיפור הפילים לילדיהם, הייתי דרוכה וסקרנית לדעת מה הוא עשה להם. האם גם עבורם היה משמעותי כמו שהיה עבורנו? האם גם הם הצליחו לפתח שיח עם הילדים, כנה ואמיתי, על מה שקורה ועל מה שעומד לקרות? האם גם הם הצליחו להרחיב, ולו בקצת, את השפה הרגשית של בני המשפחה?

למה להוציא את הסיפור לאור?

"כי הוא סיפור טוב, כי אין עוד אחד כזה, כי הוא נחוץ וחשוב, כי מגיע גם לילדים הצעירים במשפחה להיות שותפים במשבר המשפחתי. זכותם להרגיש חלק והכי חשוב: כי הם יודעים ומבינים מה שקורה סביבם. כשאנחנו לא משתפים אותם, הם נשארים לבד עם המצוקה, השאלות וההבנה של מה שהם מצליחים לתפוס. ומה שהם לא מבינים, הם משלימים מהדמיון.  וכי הרבה יותר קל לעבור את התקופה הקשה ביחד!

לתמיכה בספר לחצו: "סרטן יש (לא) רק בים"

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות