נולד מחדש

מה גורם לחוקר פרטי וותיק מאד לשנות קריירה באמצע החיים  ולהפוך לצלם של נשים הכורעות ללדת בחדרי לידה? שגיא פלקס מנהריה החליט לעשות מהפך בחייו לפני מספר שנים. כיום פלקס מוביל באזור את הקונספט של צילומים מקצועיים בתוך חדרי הלידה , עד שהתינוק יוצא לאוויר העולם.

פלקס, בן 39  נשוי לג'ורג'יאנה ואב לשני ילדים, נולד בקיבוץ אושה. בגיל 6 עברה משפחתו לקיבוץ כברי שם גדל וחונך עד שירותו הצבאי.  הוא מספר שהילדות בקיבוץ עיצבה מאד את חייו, במנטליות ותפיסת החיים. לאחר הצבא נסע לעבוד באוניות נופש והכיר את רעייתו לימים מרומניה, שהגיעה לעבוד  אף היא באוניות נופש. האהבה פרחה מיד.

"היתה התאהבות מאד גדולה ומיד היא באה לארץ, לאחר מכן נסענו לרומניה והתחתנו שם.  אני לא מאמין בלשנות אנשים ולא נותן לה להתגייר. שתחייה איך שנולדה וגדלה. כקיבוצניק גדלתי שכל אחד יחיה את חייו במנטליות שלו וחיים שלו.  אנחנו חוגגים את החגים שלי ושלה יחד. אי אפשר לשנות את הדת של בן אדם, זה לא נראה לי ראוי וזה לא נותן לי כלום, איזה אלוהים יש לה. כל אחד ואמונתו".

יום אחד ראה פלקס מודעה בעיתון על קורסים של חוקרים פרטיים.  הנושא סיקרן אותו מאד ומצא משרד שקיבל אותו לסטאז', אחרי לימודים של 3 שנים בתחום.  15 שנה עבד כחוקר פרטי יום ולילה. בכל התחומים: פלילי, משפחה, ריגול תעשייתי יחסי ישות ועוד.    בעבודת השטח גילה את המצלמה המקצועית ואת האמת שנגלית מעבר לעדשה.

"צריך אופי מאד מיוחד לעבודה כחוקר", מסביר פלקס", לשים על הפנים מסיכה לפני שיוצאים מהבית ולהיות בן אדם אחר. לעבודה הזאת אין שעות. ידעתי מתי אני יוצא, אבל מעולם לא ידעתי מתי אני חוזר". זה היה הייעוד שלי ומעולם לא חשבתי לרגע שאני אעזוב את החקירות הפרטיות  ואפתח בקריירה אחרת. גם בתחום החקירות  החזקתי המצלמה, אבל זה אחרת לגמרי. זו עבודה מאד רצינית, שמים את האופי והרגש בצד ואני לא מתגעגע לזה, השארתי את זה מאחורי.  העבודה בחקירות מכניסה לתת מודע אחר. מאין בועה שאתה אומר  איך יכולים לקרות מקרים כאלה בעולם, לאנשים?".

המהפך הגדול

בשנת 2014,  מגיע השינוי הגדול של פלקס.  בעודו חוקר פרטי, הוא משוטט ברחבי נהריה ומצלם נופים ואת ילדיו. פתאום התמונות הפכו לשמחות יותר. פתאום הוא גילה בהם רגש.

" גיליתי את המצלמה אחרת ואת זוויות הצילום שאפשר להוציא ממנה.  מאז ומתמיד המצלמה איתי כל הזמן, 24 שעות ביממה. התחלתי לצלם נופים ואנשים ואת הילדים שלי והשתלבתי לאט לאט בצילום של אירועים כתחביב. גיליתי זוויות צילום ורגש בתמונות. זה מה שמייחד אותי כצלם היום לתפוס את הרגע הזה שכולם פספסו.  להראות לאנשים איך נראו שלא היו מודעים לרגשות שלהם, להמחיש איך הם הרגישו באותו הרגע באמצעות הצילום.

"אז מחוקר פרטי עם צילום קר ומנוכר עם מסיכה ומאחורי המצלמה, הפכתי לצלם חי  ומצלם אירועים , ילדים ומשפחות.  אחרי תקופה  של  שנה , עזבתי את תחום החקירות. לקחתי סיכון גדול מאד. נשוי עם 2 ילדים ובגיל טיפה מאוחר להתחיל מקצוע חדש ולהיכנס לעולם המשוגע הזה, זה לא קל.   הרבה שואלים אותי איפה למדתי צילום ואני תמיד אומר: "באוניברסיטה של החיים". לא עברתי קורס או הדרכות, אלא התנסות בשטח. את הכסף השקעתי בציוד הכי חדיש ומתקדם.

"הכנסתי את עצמי למים עמוקים.  הייתי מצלם  אירועים של משפחות נזקקות, ועד היום אני עושה את זה בחינם מתוך מצווה ומתוך נקודה שאם לאדם אין את היכולת לשכור צלם, זה רק לבוא ולתעד, ואם אין לי משהו אחר לעשות, ובזכות התמונות אני יכול להביא מזכרת לאותה משפחה, אז בכיף אני עושה את זה. הרגשתי לגמרי שזה הייעוד שלי, ובזה אני רוצה לעסוק".

חשיפת התסמותק

תחום צילומי המשפחה והילדים נתפס כמותג אצל פלקס. הוא מספר שלקוחותיו קוראים לו 'צלם הפפראצי, בגלל שתופס את הרגע המיוחד. פלקס ממשיך: "הגעתי למסקנה שצילומי ילדים זה תמיד מרגש בכל מצב. אז לכן אני מצלם ילדים.  לפני שנה פנו אליי  הורים  לצילום ביתם  הלוקה תסמונת דאון. האבא אמר לי משפט:  'אני רוצה שתצלם את התסמותק'. התחלתי לחקור את הנושא פתאום גיליתי את העמוד פייסבוק של 'תסמותק' שמטרתם להעלות למודעות את התסמונת דאון באמצעות תמונות של ילדים.  האבא אמר: 'קח בחשבון שזה לא יהיה קל'. זו היתה חוויה שלא אשכח  בכל חיי. הגיעה תינוקת קטנה  פשוט בובה והתחברתי מיד. שעות היינו בסטודיו כדי לייצר תמונות מדהימות.  את התמונה של הילדה פרסמתי בפייסבוק, וזה יצר באז גדול. הייתי מודע שזה מה שיקרה, כדי להעלות את החשיפה לתסמונת וכמה שהילדים האלה הם ככל הילדים.

"כתוצאה מהפרסום פנו אליי עוד הורים עם תסמותק לצלם את ילדיהם. צריך הרבה מאד סבלנות לצלם ילדים כאלה, זה לא כמו ילד שאומרים להם לחייך והם משתפים פעולה. מה שמיוחד זה שרוב הזמן הילדים מוציאים לשון החוצה. צריך המון סבלנות לתפוס את הרגע הנכון.

"אני נשאב פנימה שאני רואה אמא, סבתא או ילדה דומעת מהתרגשות, באירועים שונים שאני מתעד, זה רגש שלא ניתן לשחזר.  בשנים האחרונות שוק הצילום עבר טלטלה  בגלל הטכנולוגיה המתקדמת.  לא כל אחד יכול להיות צלם, אבל יש טלפונים מתקדמים,  ואנשים חושבים שהם יכולים לצלם עם המצלמה בפלאפון. אבל עדיין  זו לא אותה איכות להדפסה  וגם זוויות הצילום שונות לגמרי".

צילום בחדרי לידה

לאחרונה החל פלקס  בפרויקט מיוחד "חבלי אהבה" – צילום בתוך חדרי הלידה בזמן אמת. אולי הריאליטי 'בייבי בום'  נתן השראה להמונים, שזה בסדר ומקובל להיכנס לתוך חדרי הלידות בשידור חי. במרכז הארץ הטרנד הזה פופולרי. זוגות לפני לידה מסמסים לצלם והוא  מתייצב תוך דקות לאירוע המרגש.  גם בעבר מסביר  פלקס כי טרנד צילומי הריון תמיד היו בחזקת צלמות. גם זה השתנה.

"בלידות של הילדים שלי לא הייתי, כי הם הסתיימו בניתוח קיסרי שלא התאפשר מצב כזה. היתה בי תחושה של החמצה. שמעתי הורים מדברים על החוויה ועל הרגע שהתינוק יוצא מהבטן, אירוע בלתי נשכח ומכונן.  הרגשתי צורך להנציח את הרגעים האלה, בחיבור הראשוני של התינוק עם הוריו.  מבדיקה שלי, אני  הגבר היחיד שמצלם  לידות בארץ.  התקשרתי לבתי החולים באזור, והם אישרו את הנושא. לפני מספר חודשים פרסמתי פוסט בפייסבוק. קראתי לזוגות לפני לידה לקחת חלק בפרויקט והיתה היענות מדהימה.  החשש היחיד היה שהבעלים יסרבו. הנשים היו מאד בעד.

"כמו שפעם, היו רק צלמות הריון, ולא היה מקובל שגבר מצלם נשים  הריוניות בתחתון ובטן חשופה, ונשים רצו רק צלמות , אז היום החברה מאד פתוחה לשינויים.  בחדר לידה גם על הבעל מוטלת אחריות. בדרך כלל הוא הצלם, וגם תומך לידה וצריך לדאוג לאשה ולתינוק.  צילום מקצועי מוריד ממנו הרבה כאב ראש, ולהנציח את הרגע במדויק.  אני ממש לא נגעל כמו ששואלים אותי כל הזמן, להפך. בזמן  הלידה אני כמעט ולא קיים. אני לא חלק מהאירוע, אלא  מתעד בשקט, לא שומעים או מרגישים אותי. וכל לידה מרגשת מחדש. פתאום יוצא תינוק לעולם, תחושה מטורפת שקשה לתאר". אחרי הלידה האמהות מקבלות את הצילומים ולא מאמינות שזה הן, ברגעים הכי קשים. הן בדרך לא זוכרות את החוויה, והתמונות מנציחות את הרגע".