המשורר חיים גורי הוא איש עתיר זכויות בארץ הזאת. מאנשי תש"ח שלחמו במלחמת העצמאות ובשאר מלחמות ישראל. לחמו, חלמו וכתבו שירה. גורי, משורר חשוב ומעורר השראה, מסתכל בגילו המופלג (יותר מ~90) ורואה שהציונות שלו היא משהו אחר ממה שקורה עכשיו בארץ, והוא מסרב לקבל את פרס הציונות ממשרד התרבות. הדבר האחרון שהוא צריך זה אישור להיותו ציוני גאה, והוא דוחה את הפרס בעדינות, ומבקש לתת אותו לסופר או משורר צעיר.
חיים גורי, כמו נתן אלתרמן, נסחף בזמנו אחרי מלחמת ששת הימים והאמין שהארץ כולה שלנו היא, אך כשהבין שבלענו פתאום עם שלם, ואיננו יכולים לבלוע אותו מבלי להרוס את עצמנו, חזר בו מהחלום המשיחי למציאות הריאלית. עכשיו מנסים לעשות ממנו איש רוח מגויס, וזה כבר לא לכבודו.
וגורי הוא לא היחיד שמתקומם. גם עמוס עוז הודיע למשרד החוץ, שלא יגיע יותר לטקסי הוקרה בחו"ל מכיוון שחש כי הממסד מתקשט בנוצותיו ורותם אותו כעלה תאנה למדיניות שהיא בעיניו אנטי ציונית בעליל.
פעם שאלו בארץ מיהו יהודי. היום הגענו למצב חדש ששואלים מיהו ציוני ומהי ציונות. הוויכוח הזה הולך ומחריף ובהעדר חזון ומדיניות, הוא יהפוך למר וקשה יותר. ואלו שאוהבים לקרוא את שירי חיים גורי וסיפורי עמוס עוז, שמחים לעמדתם ומוטרדים שכך הם פני הדברים.
