fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

מדינה של בערך

השבוע דיברתי עם חבר מסלובקיה. הוא סיפר לי, במסגרת החלפת חוויות על החורף, שכבר לא כל כך קר שם, סוף סוף מזג האוויר התייצב על מינוס 16 מעלות
סיגלית הופרט שגב (צילום: אלון מצפה)

הסלובקים שמחים, מאושרים אפילו, ממזג האוויר המרענן. הם לא מתלוננים עכשיו וגם לא התלוננו קודם לכן, כשהיה מינוס 22. אף אחד שם לא חולה בשפעת כי לווירוס הסלובקי כבר מזמן קפאה הנשמה, או שאולי הוא סתם מבסוט מהאנשים הכיפיים האלה, אי שם, בסלובקיה הלא כל כך רחוקה. השיחה הזאת גרמה לי לחשוב על הפערים העצומים שיש בינינו לבין שאר מדינות העולם, לא רק בינינו לבין סלובקיה.

הפערים האלה אינם פערי אינטליגנציה או פערים כלכליים, אלא של תפישה בסיסית איך לחיות את החיים, ככה שעם כל החסרונות שיש לנו, אבל גם עם היתרונות המשמעותיים של מזג האוויר לדוגמה, נוכל לגרום לכך שיהיה לנו פה טוב. אבל, לצערי, אני חייבת להודות שאנחנו רק מדינה של בערך.

דגל ישראל
דגל ישראל (אילוסטרציה: פנתרמדיה)

בערך יש לנו חורף, אנחנו בערך רוצים שלום, בערך יש פה מלחמה בכל קיץ, בערך אכפת לנו מהזרים, בערך יש פה צדק חברתי, אנחנו בערך לא גזעניים, בערך טוב לנו, בערך רע לנו, בערך אנחנו שומרים על החוק, בערך נוסעים על 100 בכביש מהיר. אנחנו לא עושים שום דבר עד הסוף, כי אנחנו רק בערך יודעים מה אנחנו רוצים. ואת זה יגיד לכם כל מאמן אישי זוטר: מי שלא יודע מה הוא רוצה לא ישיג בסופו של דבר כלום. על מנת להגיע לאנשהו, קודם כל צריכים לדעת לאן הולכים. אז עד שלא תהיה לנו דרך, נשאר פה בערך. בערך במצב הזה, בערך במקום הזה. מדינה של בערך.

נ"ב.
מילה אחת על תקרית אקו"ם ואריאל זילבר. אני לא יודעת אם היה נכון לתת לאריאל זילבר את פרס אקו"ם. באופן טבעי יש מתנגדים ויש תומכים והדיון בנושא הוא יותר מלגיטימי. אבל, אחרי שישבה ועדה של מומחים, חשבה, שקלה, והחליטה שהזמר מתאים ואף הודיעה לו שהוא הולך לקבל את הפרס, איך בדיוק נקרה שהוא בסוף קיבל פרס אחר? הנזק שנעשה, לא נעשה לאריאל זילבר. הוא נעשה לאקו"ם, אקו"ם העקומה, הבדיחה יצאה ממנה ועל חשבונה ועל זה אפשר להגיד רק חבל.

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות