כשאני פוגשת את חנית מזרחי לייבוביץ, 42, דבר בהתנהלות שלה לא מעיד על סיפור חייה הקשה. לא החיוך הרחב על פניה, לא התלתלים המקפצים ובטח שלא החום שקורן ממנה וגורם לה לחבק אותי, אפילו שאנחנו עדיין לא מכירות.
לייבוביץ נולדה בקרית אתא, בת בכורה למשפחה של שלושה ילדים. אחריה נולדו שי, היום סגן אלוף בצה"ל, ויונה, חסיד ברסלב שנשוי לבתו של ננסי ברנדס.
"הייתי ילדה חייכנית ואהובה", היא מספרת, "תמיד הייתי יושבת עם השכנות, כשאמא הייתה דוחפת אותי לשחק עם החבר'ה בחוץ, הייתי ילדה מאושרת. היום אני מנסה לתת לילדים שלי את מה שהיה אז, שזה ליהנות מהפשטות, לא מהחומר, אף פעם לא הייתי ילדה חומרנית. אני מנסה להסביר להם את הגעגועים לימים שלכולם היה אותו הדבר, בלי תחרות, שהכל היה פתוח ובטחנו באנשים. כילדה עשיתי הכל, שיחקתי כדורסל, התאמנתי בקראטה, למדתי בלט וטניס, השתתפתי בכל החוגים, ואיפה שנגעתי השארתי אור",
בצה"ל שירתה בבסיס הטכני של חיל האוויר. כשהשתחררה, פנתה ללימודי ניהול משאבי אנוש במכללה למינהל, ובמקביל חיפשה עבודה לסטודנטית והגיעה לחברת האבטחה התאמה. הסמנכ"ל דורון לייבוביץ ריאיין אותי וקיבל אותי לעבודה", היא מספרת, "היה לי אז חבר, ושאלתי את דורון אם מקבלים חופשות והוא ענה לי: 'את לא תתחתני איתו'".
לייבוביץ הועסקה כמאבטחת וקיבלה יחס מועדף. "דורון לא נתן לי להיות עובדת רגילה, היה מלווה אותי לכל מקום, אפילו לטיפולי שיניים. הוא היה מאבטח אישים וסמנכ"ל החברה. בעברו היה מאבטח האישי של ריטה ורמי קליינשטיין. היה חוזר מהופעות ונפגש איתי לפנות בוקר. חיזר אחריי והגשים לי הרבה חלומות. כשהוא היה מגיע לעשות לי ביקורת בעבודה, תמיד היה מגיע עם טבעת זהב. הוא לא האמין באהבה ופתאום בא לו משהו מופלא".
אחרי ארבע שנים של אהבה, נישאו השניים. בתוך 10 חודשים נולד עדיאל, היום בן 16 וחצי, ואחרי שנתיים נולד ירין, 14 וחצי.
העתיד יצר הווה
"כשהפכתי להיות אמא, דורון 'ביית' אותי. אמר לי להיות בבית עם הילדים ובמקביל שאלמד ואתפתח ואעשה מה שאני רוצה. מבחינה כלכלית יכולנו להרשות לעצמנו שלא אעבוד. יצאתי ללמוד. למדתי ביו אנרגיה ותטא הילינג, אימון, רפואה אלטרנטיבית. מבחינתי, העתיד יצר לי את ההווה, זה כאילו העתיד אמר לי: 'לכי תלמדי, כי עוד שנייה משהו יקרה'".
לפני כעשור, אחרי שנים של בית, ילדים ולימודים, החלה לייבוביץ להרצות בפני נשים על הרזיה ואימון בבית רבין בקרית אתא. בתוך שנה וחצי פתחה קליניקה לטיפול אלטרנטיבי, אימון והעצמה.
"דורון מאוד עזר לי ותמך בי, שמר על הילדים מתי שהיה צריך, אמר שאני אצמח ושאשאיר לו את הילדים. הייתה לנו זוגיות נורמטיבית, קנינו בית, טסנו לטיולים בחו"ל, בילינו, הכל היה בסדר עד לפני שש שנים".
זה קרה יום אחד, לפני כשש שנים, כשלייבוביץ עבדה בקליניקה שלה והטלפון צלצל. "הייתי באמצע טיפול ופתאום קיבלתי טלפון: 'בואי דחוף לקופת החולים, מפנים את בעלך בניידת טיפול נמרץ, ככל הנראה אירוע מוחי'".
לייבוביץ מיהרה להגיע לבית החולים כרמל ומצאה את בעלה במצב לא פשוט. היא שהתה לצדו במשך שלושה חודשים בבית החולים ולאחריהם עוד שלושה חודשים במחלקת שיקום בבית החולים בני ציון. "בסוף התהליך הודיעו לי שהנזק של דורון בלתי הפיך. בן לילה הפכתי להיות אם חד הורית לשלושה ילדים. הייתה לי צעקה אחת חד פעמית אחרי השיחה עם ראש מחלקת שיקום. 'למה זה מגיע לו', צעקתי, אבל אחרי הצעקה הזו התעשתי. אמרתי לעצמי שיש מצב נתון ואני חייבת להתאים את עצמי אליו. ה'למה' הפך ל'איך', וברגע הזה הפכתי להיות בולדוזר ונולדתי מחדש.
"טיפלתי בדורון בבית. הילדים שעברו טראומה קשה. דורון היה אבא דומיננטי של אופנועים וטרקטורונים, אבא מגניב, ופתאום זהו. למדתי הכל מאפס. דורון טיפל בהכל – תשלומים, כרטיסי אשראי, כלכלת הבית, קניות, הכל. הייתי צריכה להמשיך לנהל עסק, לפגוש שניים-שלושה אנשים ביום, וזו עבודה ששואבת אנרגיה. למרות הכל, כשנכנסתי לקליניקה, נראיתי כאילו באתי מגן עדן. אנשים לא ידעו מה עובר עליי, הייתה עלי מסכה, אבל לא של צביעות, אלא מתוך זה שאנשים באו להתחזק ממני, כדי שאני אתן להם את הכוח. אני נהנית עד היום להיות מודל לחיקוי, זה גורם לי להבין שאני בייעוד שלי".
רוח גבית מההורים
תקופה לא פשוטה עברה על לייבוביץ. "בזמן הזה גיליתי מי החברים האמיתיים שלי", היא אומרת, "אני חייבת לציין שמנכ"ל חברת התאמה איתן לייפר עד היום הוא יד ימיני. הוא לא עזב אותנו לרגע, ומבחינתי הוא המלאך שמלווה אותי בדרך הזו. התמיכה שלו, העזרה והביקורים סדירים. בכל יום שישי הוא אוסף את כל החבר'ה מהעבודה והם מגיעים לבקר את דורון. עד היום. ההורים שלי הפכו לרוח הגבית שלי. את דורון הכרתי יתום, אחרי שהוריו נפטרו. אבא שלו, לייבו, היה הצלם הראשון בקרית אתא. הוא היה עיראקי שעלה לישראל ואמרו לו שאם ישנה את השם שלו ללייבוביץ, הוא יצליח יותר, וכך היה, הוא הפך להיות הצלם של קרית אתא. כשדורון היה חייל אמו נפטרה, ואבא שלו נפטר כחמש שנים לפני שהכרנו.
"הצלחתי לאסוף את עצמי רק בהגיון בריא. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני לא הקורבן של המצב, אין לי זמן לזה, כי זה סתם בזבוז אנרגיות. מעולם לא שאלתי למה זה קרה לי, ידעתי שזה הזמן לצמוח מתוך הקשיים האלה. אחד המשפטים שמלווים אותי ואת הלקוחות שלי הוא ש'הדגן המשובח ביותר גדל עם דשן' וככה צמחתי".
הוריה היוו עבורה את המשענת לה הייתה זקוקה, בזמן שהקליניקה שלה גדלה והתעצמה. "ההורים שלי שמרו על הילדים יותר, הרמתי את הקליניקה מכמעט חוסר תנועה – כי בהתחלה טיפלתי בדורון כל הזמן – לתנועה מבוקר עד ערב. המוטו שלי הוא שהכל אפשרי בכל רגע נתון ושאין זמן יותר טוב מעכשיו. אין טעם לחיות את העבר, כי הוא מת, והעתיד הוא בגדר חלום, אז מה שיש זה ההווה. אני לא לוקחת איתי משהו לעולם הבא, אני רק משאירה פה, ואני רוצה להשאיר כמה שיותר. זה הכניס אותי לפרופורציות, ותפישת העולם שלי היום היא להיות אופטימית וליהנות מהרגע".
כשהבינה שהיא חייבת לקחת את הכל על הכתפיים שלה, היא החליטה להגדיל את הקליניקה שלה, ובד בבד עם התאוצה, הכניסה כל מיני קורסים, חידושים והצעות מגוונות לקהל הרחב. "מטיפול רק בנשים, התחלתי לטפל גם בילדים ומתבגרים עם בעיות רגשיות. תוך כדי ההתמודדות עם המצב בבית, למדתי טיפול רגשי לילדים. אני עושה סדנאות לחוגי נשים, בגדול אני מאוד אוהבת אנשים, אני טיפוס כזה, אוהבת לעשות אהבה עם נשמות של אנשים. אני לא רואה גוף, אני רואה נשמה, אין מישהו שאני רואה בו כיעור, בכולם יש משהו יפה ומיוחד. יש לי מטופלים על הרצף האוטיסטי, ואני מגיעה איתם למקומות שאף אחד לא מגיע איתם, כי אני רואה אותם כנשמה, לא כמשהו אחר".
כולם בני בית
היא מטפלת ברפואה משלימה, אך מטפלת רק במי שטופל ברפואה הקונבנציונלית. "אנשים מגיעים אליי אחרי שסיימו את הטיפולים הקונבנציונאליים. כאן הם מגלים משהו אחר, פחות טכני. לכל אדם אני מתאימה תוכנית משלו, אין דבר כזה תוכנית שמתאימה לכולם. אני המטפלת הכי לא קונבנציונאלית. אצלי אפשר לעשן בקליניקה, אפילו נרגילה, יכולים לבוא בפיג'מה עם כוס הקפה או התה מהבית, אפשר לצחוק ולרקוד איתי. כאן המטופלים מוצאים חברה לחיים. אין מישהו שעוזב ולא יודע שהוא בן בית, שתמיד יש לו מקום אצלי".
מעבר לעובדה שכל מעמסת המשפחה על כתפיה, היא נותרה לבד בתוך מערכת זוגית. "לא עצרתי לחשוב על זה לרגע", היא אומרת, "יש לי חברות שעוטפות אותי, אני מתפרקת במכון כושר, מבלה עם חברות. נכון, עולה לי מדי פעם להכיר מישהו ולצאת לבלות, אבל חשוב לי יותר להשקיע בילדים שלי, שעברו משבר לא פשוט, ובקליניקה. אהבה זו הקרבה והחלטתי שאני מוכנה להקריב את הנוחיות בזוגיות למען הקהילה, לעזור לאנשים אחרים. הרבה גברים ניסו להשיג אותי, אבל היה נדמה לי שהם קטנים עליי. מי יכול להיכנס לנעליים האלה? לתמונה כזו גדולה? זה צריך להיות מישהו מאוד מיוחד, כדי להיכנס לי לחיים".
היא מתקשרת ומקבלת מסרים, אבל פחות משתמשת בזה בעבודה השוטפת שלה בטיפול באנשים. "אני אדם מאוד מאמין. ביו אנרגיה זה לטפל בישויות אנרגטיות. הגוף שלנו הוא כלי קיבול של נשמה רוחנית, והטיפול שלי הוא בנשמה. בכל דבר אני משתמשת בביו אנרגיה, והיום זה כבר חלק מהאינטואיציה שלי. אני יודעת שיש חיים אחרי המוות ועוזרת לאנשים שיקיריהם מתו. אני מתקשרת, אבל לא משתמשת בזה בקביעות וזו לא כל מהותי, כי אני מאמינה גדולה ביצירת מציאות, והרשות נתונה תמיד. אין דבר כזה גורל שנכתב מראש".
צילומים: דורון גולן
