יום שבת , נובמבר 17 2018
בית / חדשות מקומיות / "כשאני כותבת, אני חוזרת להיות נערה בת 15"
נשארה מסורתית. ליה ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן
נשארה מסורתית. ליה ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן

"כשאני כותבת, אני חוזרת להיות נערה בת 15"

 

בגיל 10 היא זכתה בתחרות ארצית של סיפורים קצרים, בגיל 16 התפרסם ספרה הראשון והפך לרב מכר, אבל עברו לא מעט שנים עד שהבינה שהיא סופרת לכל דבר. ליה ליאת רוטנר, בת למשפחה דתית שגדלה בנתניה, כובשת את מדפי ספרי הנוער

את ספרה הראשון כתבה ליה ליאת רוטנר בגיל שמונה. כילדה חולמנית שהתקשתה לעיתים לבטא את רצונותיה מול אנשים, ולבקשת חברותיה – כתבה עוד ספר ועוד ספר וגילתה שזו דרך להתבטא, להביע רגש ולתת הצצה למחשבות.

רוטנר, 30, סופרת לנוער ומבוגרים, עורכת לשעבר של "אותיות" (עיתון ילדים ונוער של מקור ראשון), עיתונאית, בעלת טור ב-YNET, מרצה ומנחת סדנאות כתיבה לילדים, פירסמה עד כה 18 ספרים, בהם סדרת הפנטזיה "מאלאדר". ביום חמישי שעבר היא הגיעה לחנות סטימצקי בעיר ימים להשקת שתי סדרות חדשות פרי עטה וחתמה על ספריה.

נשארה מסורתית. ליה ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן
נשארה מסורתית. ליה ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן

היא גדלה בנתניה במשפחה דתית, בתם של יענקל'ה, מנצח מקהלות, ופזית, ביבליותרפיסטית, ויש לה שלוש אחיות – רחלי, עדי וירדן. בגיל 10, כשהייתה תלמידת בית הספר תחכמוני, זכתה בתחרות ארצית של סיפורים קצרים. "עד היום זכורה לי ההתלהבות והפרסומים של עיריית נתניה בנושא, שם כינו אותי 'סופרת קטנה שהעלתה את נתניה על המפה'. באותה עת זה היה נדיר שילד מתפרסם כך".

בעירייה ניבו את העתיד לבוא. בגיל 14 כתבה רוטנר את הספר" קיץ אחד ביחד" ושנתיים אחר כך שלחה אותו מתוך סקרנות להוצאת ידיעות ספרים, ללא ידיעת הוריה וחבריה. ההוצאה פרסמה את הספר שהפך לרב מכר ונכנס לחמשת הספרים של פרויקט "תקרא תצליח". הספר גם הגיע למעמד ספר זהב וספר פלטינה, כמו גם ההמשכים שבאו בעקבותיו – "תנו לגדול בשקט", "לנצח בגדול" ו"מעורב ירושלמי". "מנהלת ההוצאה התקשרה אליי כדי לוודא שזו באמת ילדה שכתבה את הספר", מספרת רוטנר, "היא הייתה המומה שמאחורי הקו מדברת נערה. בהמשך ביקשו לחתום עם הוריי על חוזה אפטורופוס לסופרת ילדה".

הוריה, למרות הערכתם הרבה לתחביב הכתיבה שלה, היו סקפטיים שהספר יוביל לקריירה כסופרת. "הם חשבו שזה יהיה גימיק שיימשך כמה חודשים עם כמה סיקורים בתקשורת וזהו. אני, שגדלתי בחינוך הדתי בו מדגישים צניעות ואומרים שהצלחה היא רק בזכות השם, לא בניתי על הפרסום".

הוריה של רוטנר טעו בגדול. "קיץ אחד ביחד" נכנס לרשימות רבי המכר, הפך לספר זהב ופלטינה, ובעקבותיו בהוצאת ידיעות ביקשו ספרי המשך. רוטנר נענתה וגם ההמשכים הגיעו למעמד של זהב ופלטינה.

כותבת גם למבוגרים. ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן
כותבת גם למבוגרים. ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן

הנשיקה הצרפתית

משם הדרך לקריירת כתיבה הייתה קצרה. לאחר התיכון יצאה רוטנר לשירות לאומי ובסיומו החלה ללמוד תואר ראשון בספרות משווה ורב-תחומי וסיימה בהצטיינות. בגיל 23 חיה בירושלים והחלה לערוך את "אותיות" (עיתון ילדים ונוער של מקור ראשון), כתבה תסריטים לערוצי הכבלים, עבדה כעיתונאית ב"מקור ראשון" ובYNET- והעבירה הרצאות וסדנאות כתיבה לילדים ברחבי הארץ. במקביל כל הזמן כתבה והוציאה ספר מדי שנה. הקהל אהב את ספריה, אבל היא עדיין לא התייחסה לעצמה כסופרת. גם לא כשעשרות בני הנוער גדשו את הדוכנים בשבוע הספר, גם לא כשילדים זיהו אותה ברחוב, רצו אליה בצעקות וביקשו חתימות. "רק אחרי שנים התחלתי לעכל את הטייטל 'סופרת'", היא אומרת בצניעות.

לפני ארבע שנים פוטרה רוטנר מעריכת "אותיות" כיוון שלא צינזרה את צמד המילים "נשיקה צרפתית" באחד הקומיקסים בעיתון. "חשבתי שצוחקים עליי, אבל קיבלתי מכתב פיטורים מסודר. במכתב צוין שהם חוששים מהנזק התדמיתי מאחר שרבים מהקוראים היו דתיים מאוד ושפיטוריי ירגיעו את הרוחות".

הפיטורים היו כנראה הדבר הטוב ביותר שקרה לה. היא עזבה את ירושלים לטובת תל אביב והחליטה להפוך לסופרת עצמאית ולהתמקד בסדנאות כתיבה ובהרצאות. "התפייסתי עם הילדה החולמנית, עם בת ה-14 חסרת הביטחון ועם עורכת עיתון שניסתה לרצות את המנהלים שלה. פתאום קלטתי את הכוח שלי: אני יודעת לכתוב והנוער אוהב את הספרים שלי. זה חלחל בי אחרי שמטפלות במוסדות גמילה מסמים, הפרעות אכילה ונפגעות תקיפה מינית, כתבו לי שוב ושוב בהתרגשות על בני נוער שמושפעים מהספרים שלי. באחת הפניות כתבו לי שילדה לא רצתה לדבר עם אף אחד או לצאת מהמיטה עד שהביאו לה ספר שלי. היא בכתה ואמרה שפתאום מישהו אי שם מבין אותה. קראתי את זה והפנמתי שהייעוד שלי הוא לכתוב לבני נוער".

ליאת עם בני נוער בערד. צילום עצמי
ליאת עם בני נוער בערד. צילום עצמי

בעידן הדיגיטלי, בני נוער קוראים?

"אולי זו תהיה הפתעה, אבל הם קוראים יותר ממבוגרים. הנתונים המספריים בספריות מדברים בעד עצמם. רוב בני נוער שואלים את הספרים שלי בספריות, פחות קונים אותם בגלל שאין להם כסף. הנוער קורא אותי, הוא פשוט לא משלם לי, אבל אני ממשיכה לכתוב לו כי הוא הכי טוב בעולם. גם באירוע בנתניה, עמד מולי ילד עצוב עם כסף שאמו נתנה לו לספר אחד והוא רצה עוד אחד".

איך המדינה מתייחסת לסופרת נוער מצליחה? את מקבלת מלגות, פרסים?

"כתיבה לנוער היא הכי פחות רווחית מכל הז'אנרים בספרות. לספרי נוער אין קטגוריה בארץ. הם נכללים ברשימת רבי המכר בקטגוריית ילדים כהערת שוליים. לנוער אין משכורת משלו לקנות ספרים, וכשההורים שלו בחנות ספרים הם יעדיפו לקנות לעצמם או לאח הקטן בגלל המחשבה ש'הנוער לא קורא' וזה לא נכון, הספריות משלמות לסופרי ילדים ונוער כחצי ממה שהן משלמות לסופרי מבוגרים. וזו עובדה שנלחמנו עליה גם בכנסת. הטענה היא שספרי מבוגרים דורשים עבודה רבה יותר. הכותבים למבוגרים גם מקבלים מלגות ופרסים בשווי מאות אלפי שקלים. אני סופרת נוער שמתויגת כ'סופרת ילדים', לכן אני לא מועמדת אף פעם".

ובכל זאת את ממשיכה לכתוב לבני נוער.

"הוצאתי ספר למבוגרים, אבל שאר הספרים שכתבתי הם לבני נוער. כשאני כותבת, אני חוזרת להיות נערה בת 15 נסערת, מאוהבת, מרוגזת, חולמנית, מפוחדת, קשוחה ומתלהבת. אני מנגנת על התפר הרגיש שבין התמימות וחוסר ההבנה של הילדים, לבין חוכמת החיים והרגישות של המבוגרים. נוער הם המפגש המבולבל הזה, בין עומס אדיר ופתאומי ברגשות ביחד עם חוסר יכולת להביע כמו שצריך את הרגשות האלה כי הם עדיין נתונים לשליטת מבוגרים ולא יכולים באמת לעשות מה שבא להם. זהו גיל רגיש וסוער, לא מעט בני נוער חרדים שאולי הם לא בסדר, שלא אוהבים אותם, שמחר בכיתה כולם ידברו עליהם. רבים מהם חיים בתחושה שהסערה אף פעם לא תעבור, והמטרה שלי היא לתת להם חיבוק דרך הסיפור".

 

משפחה יוצרת

איזה מסר את מעבירה לנוער בספרייך?

"שהכל בסדר, שגם ההורים בני אדם, תסמכו על עצמכם ואל תיבהלו מסיטואציות חברתיות. בכלל, מצחיק אותי כששואלים אותי את השאלה הזאת. כי איזה מסר הנוער צריך? שהמבוגרים יהיו להם דוגמה: נאמנים, טובים וחרוצים. אני בעיקר לוקחת אותם למסע בתוך הלב של עצמם עם תחנות הרגעה, כלים לדרך, קורס בנשק שנקרא דמיון והרבה מענה לרגשותיהם".

הורייך עודדו אותך לכתוב בילדותך?

"לשני הוריי יש כישרון כתיבה, אמי גם הייתה כתבת נוער. אנחנו משפחה יוצרת, איש לא עודד את השני, כולם פשוט עושים את זה: מנגנים, שרים, כותבים, מציירים, מצחיקים".

כיום רוטנר חיה בשכונת פלורנטין בתל אביב ומנהלת אורח חיים מסורתי, "לא דתי ולא חילוני" כהגדרתה. אי אפשר שלא לתהות איך נערה בת 14 כותבת ספר לנוער חילוני בעוד היא חיה אורח חיים דתי. "זו הטעות גם של הדתיים וגם החילונים. דמות הדתי תמיד עמוסה בסטריאוטיפים, כאילו לקוחה מעולם אחר. אני אחלוק איתך סוד: ספר הלהיט השני שלי, 'מעורב ירושלמי', מספר על חבורת בני נוער דתיים לאומיים וגם חילונים שעוברים יחדיו חופשת חנוכה בירושלים. אנחנו לא כאלה שונים. אנחנו פוחדים, צוחקים, מתרגשים משטויות, כועסים על ההורים. הקהל פשוט התנפל על הספר. אני תמיד אומרת – תפסיקו לראות מגזרים, עמדות ופלחי אוכלוסייה כלקוחים מעולם אחר. לכל בני הנוער באשר הם יש בערך את אותו מערך רגשות ומחשבות עם הבדלים קלים, שאותם בדיוק כיף לקרוא בספר".

18 ספרים. ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן
18 ספרים. ליאת רוטנר צילום אילנית תורג'מן

כמה ספרים את מחביאה במגירה?

"מילדותי – 300. מהשנים האחרונות – ארבעה, וכולם ייצאו לאור. שלושה מו"לים מחכים לי ואני כבר מבזבזת זמן".

השבוע רוטנר חזרה לנתניה כדי להשיק שלושה ספרים – "עד האופק", "תיכון ברנסון" ו"מיקו בל", קומיקס פנטזיה ישראלי שכתבה בשיתוף עם המאייר ארז צדוק, חבר ילדות מנתניה. "בחור נוסף, ליעד מאור, שגם הוא למד איתנו באותו בית ספר, פגש אותי לפני כשנה ואנו עומדים להתחתן. הספר 'עד האופק' הוא למעשה סגירת מעגל עלילתית לספר הראשון שיצא לאור כשהייתה ילדה בנתניה. אז שלום לך נתניה, יצאתי לטייל וחזרתי לומר שלום".

 

5 קטנות עם ליה ליאת רוטנר

1. דמות להשראה: אורי אורבך ז"ל. הוא הציע לי לערוך את עיתון "אותיות". איש דתי מקסים, מצחיק ואהוב גם על החילונים. מה הדבר הראשון שאת עושה 2.כשאת קמה בבוקר?נותנת יחס לכלב, קוקי.
3. מה לא יודעים עלייך? שהספר האהוב עליי מכל הספרים שכתבתי הוא דווקא ספר המבוגרים היחידי ברשימה, "תחת כנפך", שהוא מסע פראי של בחורה על הספקטרום האוטיסטי שמשתוקקת להתפייס עם אחותה שניתקה אותה מחייה.
4. ליד מי היית רוצה לשבת בטיסה? ליד המוציא לאור והמשווק של ג'יי קיי רולינג, בזמן שהוא מביע משאלה לעשות ניסיון עם סופר ישראלי אחד.
5. את מי תיקחי איתך לאי בודד? את הארוס שלי כדי שישמור עליי שלא אתחיל לטפס על עצים כי אני בטח אנסה.

 

 

בדוק גם

אוחנה ועדן בן זקן (צילום עצמי)

כהשצלם פגש את מלכת השושנים

הצלם המוביל, קובי אוחנה מעפולה, פגש באירוע את הכוכבת העולה עדן בן זקן וכמו שאתם מכירים אותו הוא לא ויתר על צילום למזכרת עם הסטארית, שנעתרה ברצון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *