יום שלישי , נובמבר 20 2018
ליאת ברששת. צילום: דורון גולן
ליאת ברששת. צילום: דורון גולן

כוחה של אמא

זהו סיפור לא ייאמן על אישה צעירה, בת 41, שמגדלת בגפה את 12 ילדיה. ליאת בר ששת מקרית ביאליק הפכה לאמא בגיל 16, חזרה בתשובה והביאה לעולם ילד, מדי שנה, עד שלפני כשבע שנים החליטה להתגרש, יצאה מהעולם החרדי וחזרה בשאלה עם כל ילדיה. עכשיו היא מצטרפת לפוליטיקה המקומית כדי לקדם את האג'נדה שלה לחינוך ילדים ודאגה לבני הנוער והצעירים בעיר.

בר ששת נולדה בקרית ים, בת בכורה, יש לה אח ואחות. כשהייתה בת 10 עברה המשפחה להתגורר באילת. "הייתי ילדה טובה מאוד, טובה מדי", היא מספרת, "הייתי האמא של הבית, גידלתי את האחים שלי, הייתי מעירה אותם לבית הספר, מכינה צהריים, עושה כביסה, דואגת שאחותי תחזור מהגן, ההורים עבדו המון שעות. כשהייתי בת 12 ההורים התגרשו וגרנו אצל אבא שלי, שעבד המון שעות, ונאלצתי להיות האישה של הבית".
כשמלאו לה 13 עברה להתגורר אצל דודתה בקרית ים, תחת צו של שופט, אך אחרי שנה, יחד עם דודתה, חזרה להתגורר באילת. "לא הסתדרתי עם אבא שלי והיו המון בעיות בינינו. הוא לקח אותי כמובן מאליו. הייתי ילדה בלי חיי חברה, והוא התייחס אלי כמו לבייביסיטר. ברור שאלו היו האחים שלי ואהבתי אותם, אבל לא הסתדרתי עם אבא, ודודתי שלי קיבלה עליי אפוטרופסות".

אמא בת 16
קצת אחרי שחזרה לאילת, הכירה את מי שלימים הפך לבעלה ואבי ילדיה. "הוא היה בן 16, ילד בעצמו. כשהייתי בת 15 וארבעה חודשים נכנסתי להריון. מבחינתי, זה היה ברור לגמרי שאני לא עושה הפלה, וגם מבחינתו. היום ילדה בגיל הזה לא יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה, אבל לי כנערה בת 15 היה שכל של בת 30. הוא מאוד אהב אותי והחלטנו להתחתן".
בר ששת נישאה בטרם מלאו לה 16, וכחודש לפני יום הולדתה, היא ילדה את בנה הבכור לידור, היום בן 25. "אני אדם שונה משאר העולם, אף פעם לא הלכתי בתלם ותמיד הייתי עוף מוזר, מבחינת ההחלטות בחיי, כל החלטה שלקחתי בחיי, גם אם הייתה הזויה, עמדתי מאחוריה. ידעתי שאגדל את הילד הזה באש ובמים, תמיד הייתי חזקה מבחינת אופי. אף פעם לא נגררתי אחרי שטויות, עשיתי רק מה שרציתי וידעתי שאני הולכת להביא את הילד לעולם ומגדלת אותו, וככה היה".
שנה לאחר מכן, בעקבות מות אחי בעלה בגיל צעיר, החלו בני הזוג להתחזק באמונתם עד שהפכו לחרדים. "כל שנה ילדתי ילד וחשבתי לעצור את ההריונות אבל היו דברים חזקים ממני. אומרים שלדתיים אסור להשתמש באמצעי מניעה, וזה שטויות, השתמשתי באמצעי מניעה והריתי. הפלה נגדה את כל האמונה שלי, וככה, שיהיו לי בריאים, הילדים ברובם היו לא מתוכננים".
מלבד לידור, נולדו לפי הסדר הבא: בת אל (24), שרה (22), שילת (18 וחצי), שילה (17 וחצי), טוהר (16), יאיר (14 וחצי), ינאי (13 וחצי), יעקב (12), יהודה (11), יעל (9 וחצי) ונויה (5) שנולדה לאב אחר.

ליאת ברששת. צילום: דורון גולן
ליאת ברששת. צילום: דורון גולן

"הייתי נשואה כמעט 22 שנה, והתגרשתי לפני שבע שנים. הדת החזיקה את כל מערכת היחסים הזו, עד שהגעתי לשלב שהבנתי שאלו לא החיים שאני רוצה. המשפחה הפרימיטיבית והבעל הפרימיטיבי שסבבו אותי, חוסר העזרה, הפרגון והאכפתיות, חייתי עם עצמי. הייתי אם יחידנית, נשואה רק על הנייר. גידלתי לבדי את כל הילדים, כל מטלות הבית והחובות היו עליי, וכשביקשתי עזרה, קיבלתי תשובות כמו 'תסתדרי לבד'. אמרתי לעצמי שאני לא צריכה את זה, הרי אני מסתדרת לבד, אז למה?
"אחרי יותר מ-20 שנה, בהן התמודדתי עם הכל לבדי, הבנתי שאני לא צריכה אותו, הוא רק עול. החלטתי שאני מסיימת את הנישואים האלה, והוא קיבל חום. כל השנים הייתי מובנת מאליו מבחינתו. למשל, אם רציתי ללכת לשיעור תורה בערב, הייתי עושה הכל ומשכיבה את הילדים לישון לפני שהלכתי, אבל אם הילדה הייתה מתעוררת, הוא היה מתקשר אליי שאחזור. אחרי אירוע כזה, שקלטתי שאני צריכה לחזור הביתה רק כדי להכניס מוצץ לפה של הילדה, נפל לי האסימון ושאלתי את עצמי אם אלו החיים שאני רוצה. במקביל, החלטתי שגם הדת לא מתאימה לי יותר, האמונה שלי נשארה אותו דבר, אבל לא רציתי עוד את קוד הלבוש. הורדתי את כיסוי הראש, נפרדתי מהחצאיות ונותרתי עם האמונה המאוד חזקה".

ימים קשים
עם הגירושים והחזרה בשאלה, החל בעלה לשעבר להמציא עליה סיפורים שונים בקהילה החרדית באילת. "מבחינת התפקוד, הילדים הם בראש סדר העדיפויות שלי. מעולם לא עניין אותי דבר חוץ מהילדים. בכל מקום, אם היו מנסים לעשות משהו, לא היו מצליחים. גרתי באילת, לא במאה שערים, שם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. באילת הוא לא יכול היה לעשות כלום כדי לקחת ממני את הילדים, מעבר לזה שהוא לא היה מסוגל לגדל אותם".
בר ששת מצאה את עצמה במצב לא פשוט, לבדה עם 11 ילדים וללא מקורות הכנסה, מאחר שבעלה לשעבר עבר להתגורר אצל אמו וסירב להעביר את המשכורת לטובת כלכלת הבית. "כחרדית, את מכירה את העולם, אבל כשאת יוצאת משם, אף אחד לא מכיר אותך. הייתי במצב לא פשוט כלכלית, ועד הגירושים יש תהליך ואין מזונות, ובחודשים האלה הייתי חסרת אונים לא ידעתי ממה לחיות. הוא אמר לי: 'רצית להתגרש, אני לא מעביר משכורת', עבר לאמא שלו, חי את החיים הטובים כדי לחנך אותי, במירכאות. הייתי מתקשרת לאנשים שאני מכירה, לגמ"חים, ואני לא אדם שמבקש, אבל חשבתי על הילדים, לא ראיתי את עצמי. הדתיים אמרו לי: 'את כבר לא דתייה, לא שומרת שבת, אז אנחנו לא יכולים לעזור לך'. ניסיתי לדבר על ליבם, אמרתי להם שיש לי 11 ילדים ושאלוהים לא מבחין בין ילדים חילוניים לדתיים, אבל לא הסכימו. מצד שני, גם החילונים לא הכירו אותי והייתי תלויה בחסדי שמיים. למרות כל הקושי, הצלחתי להתגבר על הכל, ובשיניים.
"הילדים שלי אף פעם לא ראו אותי בוכה, בכיתי כשהם לא ראו. הייתי משכיבה אותם, עובדת כל הלילה, חוזרת בשש בבוקר, מכינה אותם לבית הספר, ישנה שעתיים וחוזרת לעבוד, ככה שלוש שנים. עם כל זה, חייתי את החיים הטובים,יצאתי, ביליתי, הכי מאושרת בעולם. 20 שנה הייתי בבית הספר של החיים. כשהתגרשתי, לחצתי לו את היד והודיתי לו. אמרתי לו שכל מה שאני היום, זה בזכותו, הוא חישל אותי. מעבר לזה, הילדות שלי נתנה לי את הכוח להתמודד עם הכל. היום אני נמצאת במקום ששום דבר לא יכול להפיל אותי, בטח שלא מצב כלכלי, כי בשבילי זו בדיחה היום".

החזרה לקריות
חלק מילדיה הגדולים חזרו בשאלה עוד לפניה. עד לפני שנה, אז חזרה להתגורר בקריות, ילדיה הקטנים למדו בבית ספר דתי. "תמיד הסתובבתי בבית בלי כיסוי ראש, אז זו לא הייתה הפתעה לילדים לראות אותי בלי, אבל כל התהליך של החזרה בשאלה לא קרה ביום אחד, זה היה בשלבים. שבת שמרנו עוד שנה אחרי הגירושים, ואז לאט-לאט גם זה התמוסס, קצת הדלקנו אור, אחר כך גם הטלוויזיה נדלקה. לא נסענו בשבת שנתיים אחרי שחזרנו בשאלה, הכל נעשה בשלבים".
פחות משנה אחרי הגירושים הכירה בן זוג חדש, ממנו נולדה בתה הצעירה, נויה. אחרי שלוש שנים נפרדו והיא הכירה את צחי אשר, צלם קרייתי, גרוש ואב לילדה, והם מתגוררים בקרית ביאליק.
"לא היה משהו שיחזיק אותי באילת. יותר קל לי בקריות מאשר באילת, כי שם הכל קטן. בקריות, אנשים בהלם כשהם שומעים שיש לי 12 ילדים, אני מקבלת תגובות של שוק והלם, כי אם אצל הדתיים הייתי נורמטיבית, למרות שיש שם גם היום מודעות ויש פחות זוגות עם 10 או 12 ילדים, אצל החילונים זה פלא".
ביחד עם בן זוגה פתחו דף פייסבוק תחת השם "אמא ל-12", לו יש היום כמעט 15 אלף עוקבים. "אני משתפת בחיים שלי, מעלה סרטונים של בישול וטיפים על איך להתמודד עם להעיר את כולם בבוקר, איך להכין סנדוויצ'ים ל-12 ילדים או איך אני משתלטת על הכביסות, וזה מעניין אנשים, נשים בעיקר. הרבה מתייעצות איתי בשאלות על גירושים וחינוך הילדים, יחסים בין חמות לכלה ודברים שנשארים בתוך המשפחה. דרך הדף הזה התחלתי לעשות הרצאות. עשיתי הרצאה אחת בכפר סבא, ונשים ממש התרגשו, נגעתי בסיפור החיים שלי.
"אני עוסקת רבות בהעצמה נשית. אבל לא רק נשים, גם גברים פונים אליי, וזוגות, לא רק אימהות יחידניות. מהמקום שלי ומניסיון החיים שלי אני מייעצת ואומרת את דעתי. מאוד חשובים לי חינוך וילדים".
אם אפשר היה לתת דוקטורט בהורות, סביר להניח שבר ששת הייתה זוכה בתואר, ולו רק בשל העובדה שהיא מנהלת בית לתפארת עם 12 ילדים. "מה שקורה בדור הזה, מאוד מצער אותי. אני רואה התנהגות של בני נוער בבית הספר ואחר הצהריים, וזה מזעזע אותי עד כדי פחד, כי אם זה הדור הזה מה יהיה בדור אחריו. אין לי ספק שהרבה מגיע מהבית, כי ברוך השם, יש לי 12 ילדים וכל אחד עם השטויות שלו, אבל אף אחד אצלי לא התדרדר, אין אצלי סמים ואלכוהול ברמה של להיזרק ברחובות. אני לא מיתממת, חלק מהילדים שלי כן שותים אלכוהול, אבל את רואה אותם, הם עוצרים ולא מגיעים למצב של עילפון, כמו שראיתי ברחובות ביום העצמאות.
"הבן שלי, בן 17, הציל ארבע בנות מאונס ביום העצמאות. הוא היה באילת, ראה בחורה מעולפת מאלכוהול, שכמה בנים הכניסו אותה לתוך אוהל. הוא הלך לשם והוציא אותה. גם הבת שלי עברה בין אוהל לאוהל וראתה ילדים מעולפים מאלכוהול".
אז איך עושים את זה? אם תשאלו את בר ששת תגלו שלא מדובר בסוד כמוס, הכל תלוי בפתיחות בין הילדים להורים. "אני מדברת עם הילדים שלי על הכל. הילד שלי, בן 13, שאל אותי מה זה אם די, פתחתי לו אינטרנט והראיתי לו את כל סוגי הסמים. הם צריכים לדעת הכל".

ברששת ושניים עשר ילדיה צילום; צחי אשר
ברששת ושניים עשר ילדיה צילום; צחי אשר

למה לה פוליטיקה
לאחרונה החליטה בר ששת להצטרף לסיעת הצעירים בקרית ביאליק בראשותו של שני אוצ'יקובסקי, שתתמודד בחירות הקרובות למועצת העיר, והוצבה במקום החמישי. "אני לא אוהבת פוליטיקה, ומבחינתי מה שאני מתכוונת לעשות זה לא פוליטי, כי מבחינתי פוליטיקה זה לכלוך. למרות זאת החלטתי להצטרף כי לצעירי ביאליק יש מטרה אמיתית של לעזור לנוער, אין להם אינטרסים של טובות הנאה או רצון להשיג דברים. זו המטרה שלי, ובגלל שאני יודעת שזו המטרה שלהם, אני שם. החלטתי לחבור אליהם, כי חשובים לי הילדים והנוער, ואני חושבת שללמד מתמטיקה זה חשוב, אבל יותר חשוב ללמד אותם איך להיות אנשים ואזרחים טובים יותר. מעבר לזה, אני חושבת שצריך להכניס קורסים של דמיון מודרך והעצמה שייתנו ביטחון, כדי שמעבר לחשבון, אנגלית וספרות, יהיה משהו שייתן לילדים האלה בסיס יציב להתחיל את החיים אחרי התיכון. אני יודעת שלשני יש כוח והוא הצליח להביא דברים מיוחדים לעיר. אני באה לפוליטיקה מהמקום שלי, כי אם אני יכולה לתרום, זכיתי".
כיום, תשעה מתוך 12 ילדיה מתגוררים איתה, וכדי להעיר את כולם בבוקר, היא עצמה מתעוררת בשעה שש, מכינה ארוחת בוקר וסנדוויצ'ים. "הכל אני עושה בבוקר, רק את הבגדים אני מכינה לכולם בלילה. הבנות שלי התחילו להיות עצמאיות בבית רק לא מזמן, כי חינכתי אותם שאמא עושה הכל. עד לא מזמן הן היו נסיכות, ורק לאחרונה יותר שחררתי, למרות שהיום יש לי שבעה בנים בבית ושתי הבנות הקטנות".

 

בדוק גם

בית חולים רמב"ם (צילום: אלי גרוס)

מת מפצעיו הילד בן 11 שנפל מבניין מגוריו בקרית ים

למרות מאמצי הרופאים שנלחמו להציל את חייו בחדר הניתוח נקבע מותו של הילד בן 11 …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *