בית / כללי / יופי של אהבה

יופי של אהבה

 

זה סיפור אהבה מהסרטים, בין יהודייה יפהפייה לגבר ערבי מוסלמי, שלא הסכים לוותר. הם מתגוררים בשפרעם עם שני ילדיהם ונחשבים לאחד הזוגות החזקים והמכובדים בעיר.

אולגה איוב, 36, נולדה באוקראינה. כשהייתה בת 17, חלה סבה, אליו הייתה קשורה מאוד. "אלו היו שנות ה~90, ברית המועצות התפרקה, וסבא שלי, יהודי ניצול שואה, לקה באירוע מוחי מאוד חזק", היא מספרת, "הייתי קשורה אליו מאוד. כל הילדות ביליתי איתו. הייתי מחכה לסופי שבוע כדי שיבוא וייקח אותי אליו ואל סבתא. בבית החולים הוא לא זכר אף אחד חוץ ממני. המצב היה מאוד קשה, לא היו תרופות באוקראינה והרופאים אמרו שמה שנשאר זה לאסוף כסף לקבורה, כי אין ברירה אחרת, או לעלות לישראל, שבה הרפואה מאוד טובה".

איוב, נערה צעירה, סיימה בדיוק בהצטיינות תשע שנות נגינה על פסנתר בבית הספר למוזיקה והייתה לה האפשרות להתחיל ללמוד בקונסרבטוריון באוקראינה, על חשבון המדינה. "בדיוק אז אמרו ששני זקנים לא יכולים לעלות לישראל לבדם וצריך מישהו שילווה אותם. במשפחה הוחלט שאני אעלה איתם".

אולגה איוב (צילום: דורון גולן)
אולגה איוב (צילום: דורון גולן)

איוב נפרדה מהוריה ועלתה לישראל עם סבה וסבתה. כשהגיעה לארץ, כמעט בת 18, נשאלה אם היא מעוניינת להתגייס לצבא, אך בשל מצבו הרפואי של הסב והעובדה שאיוב הייתה אמורה לטפל בו, היא קיבלה פטור. המשפחה הקטנה הגיעה לבאר שבע והתגוררה לצד חברים של סבה וסבתה, שעלו לישראל שנים רבות קודם לכן.

"בהתחלה ידעתי רק להגיד את המשפט: 'סליחה, אני לא מדברת עברית'", היא מספרת בעברית רהוטה, "הייתה לי שכנה מרוקאית, לאה, שאמרה לי שאלך ללמוד עברית באולפן ואחר כך אמשיך ללמוד איתה, כי אני חייבת לדעת עברית. היא הייתה אשת צבא קשוחה וכשהייתי טועה בעברית היא הייתה צורחת עליי. אם רק הייתי מנסה להגיד לה שאני עייפה ואין לי כוח ללמוד עברית, היא הייתה פותחת עליי פה. למרות הכל, היא הייתה סוג של אמא עבורי, הסבירה לי איך החיים מתנהלים בישראל. עד שעליתי לישראל, הייתי ילדה מפונקת, ילדה של אמא. בלי להתייעץ עם אמא שלי, לא עשיתי כלום. פתאום נשארתי לבד, הסבים שלי לא יכלו לעשות כלום, אני הייתי צריכה  לסחוב אותם עליי. תוך חודש ירדתי 10 קילוגרמים מהשוק של העלייה לישראל".

איוב עבדה בסופרמרקט, שבו טארק שימש סגן מנהל. הפעם הראשונה שהוא ראה אותה, הייתה כשהגיע לסיור מנהלים. "זה היה בתחילת שנות ה~2000. כשהוא הגיע לסיור, הוא ראה אותי עם מגפיים עם עקבים, חצאית מיני וחולצה צמודה והוא הפסיק לדבר. הוא הזמין אותי לראיון ואמר לי שהוא מעוניין בי אבל שלחתי אותו לאלף עזאזל. טארק, שמעולם אף אחד לא אמר לו 'לא', לא הבין איך זה קורה ולא ויתר".

כחודש לפני שנפטר סבה, כששכב מרותק למיטה ודיבר בשפת הסימנים, איוב מאוד רצתה שהסב יכיר את טארק והביאה אותו למיטת חוליו. סבא כבר לא היה צלול, אבל פתאום הצביע על טארק ועשה לי לייק עם האגודל. קיבלתי את האישור. חודש מאוחר יותר הוא נפטר וזה היה מאוד קשה עבורי. המקרה עצמו החליש אותי לגמרי, איבדתי את האדם שהיה סמל בשבילי, והייתי זקוקה יותר לחום של טארק. עברתי לגור איתו בעומר. ברגעים האלה, אנשים נמדדים במצבים הקשים ביותר, וטארק היה איתי מהדקה הראשונה ועד שקברנו את סבא. המוות של סבא החליש אותי כל כך עד שנכנסתי לדיכאון. לא אכלתי, לא שתיתי, הייתי סוג של זומבי. יום אחד טארק אמר לי שאמא שלו רוצה לדבר איתי בטלפון ושהוא יתרגם לי. הוא שם אותה על רמקול והיא סיפרה לי שבזמנו, כשהיא איבדה את בעלה, היה לה מאוד קשה והיא מבינה מה אני מרגישה, אבל זה שאני לא אוכלת ולא שותה, לא יעזור לי בכלום, להיפך, אני קוברת את עצמי. בכל התקופה הזו, מרוב הכאב לא יכולתי לבכות וכמה שטארק ניסה הוא לא הצליח לגרום לי לבכות, אבל בשיחה עם אמא שלו, התפרצתי בבכי. בסוף השיחה טארק שאל אם אני רוצה שהוא יכין לי משהו לאכול. הסכמתי. טארק יודע לבשל אוכל קטלני, אי אפשר להישאר אדישים לריחות, כשהוא מבשל".

השניים החליטו להינשא בבית הדין המוסלמי. "נכנסנו לבית המשפט אחרי 15 זוגות שכולם ביקשו להתגרש. התקרבנו לשופט וכשאמרנו לו שאנו רוצים להינשא, הוא נשם לרווחה. הוא שאל אותי אם אני אוהבת את טארק. טארק לא הבין את השאלה ושאל את השופט למה זה מעניין אותו. השופט אמר לו, שכל הבוקר התעסק בגירושים והוא מתלהב שיש מולו זוג שרוצה להתחתן.

לבני הזוג שני ילדים – אבראהים, 11, ואדם, 6. הם דוברים שלוש שפות – עברית, רוסית וערבית. הוריהם מחנכים אותם קודם כל לאהוב את המדינה ולהסתכל על כל אדם באשר הוא אדם. לפני קצת יותר מ~10 שנים, החליטה איוב לפתוח מכון קוסמטיקה בשפרעם. היא בחרה לפתוח את המכון במרכז העיר, כדי לא להיכנס בין שלוש העדות שחיות, זו לצד זו. "שפרעם מורכבת משלוש עדות -מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אם הייתי פותחת את המכון בשכונה מוסלמית, הנוצריות והדרוזיות לא היו מגיעות. אז פתחתי במרכז, כדי שכולן יגיעו".

הכתבה המלאה מחר בהד הקריות והחל מהערב, חמישי, גם במהדורה הדיגיטלית

בדוק גם

עמית פרל צילום דובר צהל

המשפיעות: חיילות מהשרון נבחרו למצטיינות הנשיא

מבין  120 החיילים המצטיינים שיקבלו תעודות הוקרה מידי הנשיא והרמטכ"ל ביום העצמאות, יש מספר חיילים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *