יהונתן ביטון הוא המאסטר שף של כרמיאל

"יונתן רושפלד בעיני הוא פרופסור לאוכל, לא מנסה להתייפייף. חיים כהן הוא המאמי הלאומי. שף בחסד. השיפוט שלו מקצועי מאוד והוא לא מנסה לפגוע. המסרים שלו עוברים היטב מבלי להיות תוקפני. מיכל אנסקי מאוד מבינה באוכל, יודעת המון, השיפוט שלה יפה בדיוק כמוה"

"נרשמתי למאסטר שף כבר לפני שנתיים, לקראת העונה הרביעית. אז לא קראו לי וכל העניין נשכח. לכן כשהתקשרו אליי מההפקה ואמרו לי להגיע לאודישן הייתי בהלם כי בכלל שכחתי שנרשמתי. זה כנראה מלמעלה, זה הזמן"

יהונתן ביטון בגמר. "אני רואה במקום השני ניצחון גדול"

המתח ביום שלישי האחרון היה בשיאו. השופטת האחרונה, מיכל אנסקי, עמדה להכריז על בחירתה. יהונתן ביטון מכרמיאל הוביל באותו שלב על טום אביב. אחד מהם יוכרז בעוד שניות אחדות למאסטר שף הבא של ישראל. אנסקי העניקה לאביב ציון 100 ושלחה אותו לחגוג את הזכייה ואת ביטון להסתפק במקום השני. עבור תושבי כרמיאל, ביטון הוא המאסטר שף האמיתי. גם לאחר שסיים "רק" שני.

האם אתה מאוכזב מכך שבסוף נאלצת להסתפק במקום השני?

"לא, ממש לא. אני רואה במקום הזה ניצחון גדול. בכל זאת, מתוך 2500 מתמודדים שהחלו את הדרך, להגיע לגמר ולמקום השני, זה בהחלט ניצחון אדיר. הקונפטי עף באותה מידה על המקום הראשון והשני. אהבת הקהל, מהיום הראשון ועד עכשיו, היא הפרס הגדול עבורי. אני מוקף אהבה ומקבל אהדה מכל מקום. לאורך כל הדרך הארוכה שעשיתי, מהמיונים הראשונים ועד למקום שהגעתי, תמיד הובילה אותי החשיבה: שאל את השאלות שאיש לא שאל, לך בדרכים שאיש לא הלך, אל תקבל הכל כמובן מאליו".

איך היה לבשל מול המשפחה?

"מרגש מאוד. אחת הסיבות שרציתי להגיע לגמר היא בגלל ששם ניתנת ההזדמנות לבשל מול המשפחה, זה היה עוצמתי ומרגש".

נאמן לעצמו

הוא משרת כרס"ר משמעת בבסיס הציוד של תל השומר ליד הבקו"ם, יש לו כמעט 40 חיילים שעובדים תחתיו ובסך הכל כ~500 אנשים שהוא צריך לדאוג להם ולטפל בהם. "את יודעת מה זה לשלוט על כל הכמות הזו? זה סודוקו", הוא אומר. "התפקיד שלי הוא להתעסק במשמעת שבבסיס, ולדאוג לרווחת הפרט עד הרמה של הניקיון של השירותים בבסיס. אצלי חייל יודע שאם אין לו מים חמים, אני אלך יחד איתו לתקן את הדוד , אני לא אשלח אותו לחפש".

כך נפתח המונולוג שיאפיין את אופיו המיוחד של יהונתן ביטון. הוא תושב כרמיאל, נשוי למורן ואב לשלושה: הבכורה, טליה, תחגוג בקרוב בת מצווה, לינוי בת שמונה  ואורי בן ארבע.

ביטון גדל באשקלון, שם התגוררה המשפחה לאחר הנישואין, עד לפני 10 שנים, אז החליטו להעתיק את מגוריהם לכרמיאל. הבחירה בעיר הייתה טבעית שכן מורן היא בת מושב שפר הסמוך.

איך הגעת למאסטר שף?

"נרשמתי כבר לפני שנתיים, לקראת העונה הרביעית. אז לא קראו לי וכל העניין נשכח. לכן כשהתקשרו אליי מההפקה ואמרו לי להגיע לאודישן הייתי בהלם כי בכלל שכחתי שנרשמתי. זה כנראה מלמעלה, וזה הזמן".

מה אמרו אז במשפחה?

"ביום הראשון שסיפרתי להם שיהיה לי אודישן, ממש התרגשו. הרגעתי אותם שיש דרך ארוכה כי מגיעים 2500 מתמודדים תחילה. יש מספר ימי אודישנים שבכל אחד מהם נבחנים כ~200 מועמדים, כך שהדרך עוד ארוכה".

איך הגעת לבישול בכלל?

"גדלתי על המטבח המרוקאי של סבתא. הזיכרון הראשון שלי מהמטבח הוא שאני מקלף תפוחי אדמה יחד עם אמא. המטבח הזה, עם הדגים החריפים, חלקי הפנים והקוסקוס, זה הצד החזק שלי איתו גם הגעתי לגמר".

איך שילבת אודישנים עם צבא, נראה לא פשוט?

"בגלל שאני איש הצבא היחיד שהשתתף בתכנית טלוויזיה, מאוד שיתפו פעולה, אבל לא בשלב הראשון. בתחילה דובר צה"ל עשה בעיות, לא היה להם ניסיון. אבל בשלב מאוחר יותר הם מאוד עזרו. לדוגמה בהפקה רצו לצלם אותי במטבח צבאי, דובר צה"ל לא הסכים, אבל בסוף לקראת הספיישל הם התרצו אחרי שראו שבסך הכל אני מביא כבוד לצבא".

ביטון מסביר באופן רהוט ובצניעות כנה כי הוא לא בחר להיות הדובר של צה"ל או לייצג את הצבא, הוא נמנע מ"מניירות" כהגדרתו. תמיד הקפיד להיות הוא. "הגעתי למקום שהגעתי כי הייתי אמיתי, הייתי אני".

היום אתה כבר סלב לכל דבר. אבל בטח גם הילדים שלך מרגישים ככה בכרמיאל.

"הילדים שלי בעננים, מאוד התרגשו, הימים הרבים של ההיעדרות מהבית גרמו להם להתגעגע. צריך לזכור שבנוסף לעובדה שאני איש קבע שלא מגיע תמיד הביתה בסוף יום העבודה, היו הימים של הצילומים. יום כזה נמשך לעתים 22 שעות ברציפות. לילדים היה חשוב שאבוא לבית הספר כי חבריהם רצו לראות אותי. באמת בחרנו יום שישי אחד, באתי איתם וחתמתי לילדים".

זה לא היה המקרה היחיד בהם ניתנה לביטון הזכות לשמח ילדים. אחת הפעמים הייתה כאשר נסע לבקר ילד חולה ברמב"ם, שמאוד רצה לפגוש אותו. או שלהבדיל, השתתף בסרטון יומולדת של שתי בנות.

איך היה הקשר שלך עם השופטים?

"השופטים הם באמת אגדה. כל אחד מהם דמות בפני עצמה. יש להם המון ניסיון, הם מבשלים כבר יותר מ~30 שנה, חוץ ממיכל שהיא מבקרת. בעיקרון אנחנו המתמודדים צריכים לקבל כל הערה שלהם, במיוחד שצריך להביא בחשבון שבאיזה שהוא מקום אנחנו בעצם הופכים למתחרים שלהם".

אז בוא תפרט קצת.

"יונתן רושפלד בעיני הוא פרופסור לאוכל, לא מנסה להתייפייף. חיים כהן הוא המאמי הלאומי. שף בחסד. השיפוט שלו מקצועי מאוד והוא לא מנסה לפגוע. המסרים שלו עוברים היטב מבלי להיות תוקפני. מיכל מאוד מבינה באוכל, יודעת המון, השיפוט שלה יפה בדיוק כמוה. הרגשתי מאוד כיף איתם. היה לי קל להכיל את הביקורת שלהם כי בתפקידי הצבאי זה בעצם מה שאני עושה: ביקורת, נותן הערות".

למי מהם התחברת יותר?

"לרושפלד, בגלל התכנית הראשונה. שם היה קליק מהרגע הראשון, הוא האמין בי כל הדרך והימר שאזכה בגמר".

בתחילת הדרך האמנת שתגיע לגמר?

"לא האמנתי שאגיע לגמר. לפני כן, ברבע הגמר לא האמנתי שאגיע לחצי, אבל ברגע שהגעתי לחצי הגמר, כבר הרגשתי שאני מגיע לגמר".

איך אתה רואה את העתיד שלך? אולי מסעדת שף ראשונה בכרמיאל?

"בינתיים אני ממשיך בצבא. ממשיך לארח בבית. אחרי הפרישה אולי, אבל יש לי עוד כמעט עשר שנים לחשוב. בינתיים גם העיר כרמיאל מתפתחת ומפתחת תרבות ובילויים, שכוללים מסעדות טובות".

אתה מרוצה מהחיים בכרמיאל?

"אנחנו מאוד אוהבים את העיר. החיים כאן דינמיים והעיר מתפתחת כל העת. זו עיר נקייה ומסודרת. אין לי ספק שכרמיאל היא מקום נהדר לגדל בה ילדים, כמו הסיסמה שלה, "כרמיאל לגדול ולגדל". בעוד חצי שנה תהיה כאן רכבת וזה יהיה פשוט נפלא. כתושב אשקלון לשעבר אני אומר היום בלב שלם, אני לא מחליף את כרמיאל באשקלון ולא בשום מקום אחר".