יום חמישי , אוקטובר 18 2018
עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן
עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן

זיכרון מן העבר

 

 

קבוצות הזיכרונות שצצו לאחרונה בפייסבוק כמו פטריות לאחר הגשם, גרמו לפרץ של רגשות וזיכרונות מהעבר בקרב תושבי המדינה. בנהריה הוקמה 'קבוצת זיכרונות מנהריה' והפכה למסע בזמן של נוסטלגיה. רק לפני כשבועיים גילה עו"ד עדיאל גוהר את הקבוצה הנהריינית ופרץ של רגשות וזיכרונות הכה גם בו. מאז הוא מקפיד, אחת לשבוע לעלות סיפורים השזורים נדבך~ נדבך בתוך החברה הישראלית בימי נהריה של שנות ה-50. 

עו"ד גוהר הוא אחד מהאנשים היותר מוכרים ומכובדים בנהריה. מומחה לנזיקי גוף, העובד כעורך דין, זה 47 שנים, איש מבריק אינטלקטואל, שהצליח בעשר אצבעותיו להגיע רחוק.  

בזיכרונותיו הוא מתאר את תקופת העלייה מבגדד, מספר איך חיו בפחונים במשך יותר מחמש שנים וכיצד חלם מגיל 8 להיות עורך דין מצליח ולעזור לאנשים.  

גם בגיל 73, הוא עדיין מתייצב בעבודה בשמונה בבוקר ונועל את המשרד בשבע בערב. בזמנו הפנוי הוא גולש רוח בים, עם קבוצה של רופאים מהמרכז הרפואי לגליל בנהריה, אוהב לחיות ולבלות ומתמודד עם שלושה, מתוך חמשת ילדיו שחזרו בתשובה. הוא מקפיד על זמן איכות והחיים הטובים, אבל מסביר שנשאר ילד נצחי. דווקא בשל מעמדו ואולי בזכות הפרסונה שהוא, הוא כותב בקבוצת הזיכרונות, כדי להראות לכולם שעדיאל עדיין נשאר אותו הילד מהמעברה.  

הוא היה הראשון במשפחתו המורחבת שלמד משפטים. לימים הצטרף למשרדו כשותף, אחיו עו"ד אורן גוהר. בהמשך, הלכו בדרכו גם אחייניו עו"ד אורן סודאי, עו"ד ערן בקר ועו"ד אסי ברנס שהתמחו במשרדו, כך גם מי שלימים הפך לשופט בבית משפט השלום בקריות, השופט ערן נווה.

עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן
עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן

 מי מסתתר מאחורי הפרסונה

 עדיאל גוהר נולד בשם עדאל, המסמל צדק ומוסר. הוא נולד בבגדד שבעיראק. הוריו פואד וסביח ילדו עשרה ילדים והוא, החמישי ביניהם, אחרי ארבע בנות. זו הסיבה לכך, שגוהר זכה לכבוד גדול שאינו מובן מאליו. עד גיל שש הוא חי בעיראק והדבר היחידי שהוא זוכר משם, הן הלחישות ש'פלסטין הפכה לישראל'. למה בלחישות?  כדי שהערבים לא ישמעו על התוכניות לעלות לירושלים. בשנת 1951 עלתה המשפחה לישראל, היישר אל המעברה בנהריה.

גוהר נשוי לטלי והם הורים לחמישה ילדים, אוהד, מורן, דין, רוני וירין החייל. הוא סבא לשלושה נכדים ובניו הלכו בדרכו בתחום המשפט, אך הוא גם מתמודד עם העובדה שהם בחרו לחזור בתשובה.

"אני חושב שהטיולים בהודו השפיעו עליהם לחזור בתשובה ולשנות את חייהם", אומר גוהר, "יש במקום הזה כוח רוחני גדול. אני מתגמש איתם כדי לשמור על שלמות המשפחה. אשתי הכשירה את המטבח למהדרין, כי ארוחת יום שישי בערב זה חובה. אשתי היא צדיקה אמיתית, אשת חייל שמתנדבת ללוות עיוורים באופנים".

לדבריו, תמיד שאף לשתף את הציבור בנהריה בזיכרונותיו. "רציתי שאנשים ייהנו ממה שאני כותב, אני נמצא בתוך הסיטואציה, במקרים שקרו לפני 60 שנה. קיבלתי המון תגובות מאנשים, שתהו איך אני זוכר את הסיפורים לפרטי פרטים, כבר בתור ילד  היה לי זיכרון פנומנלי. לסיפורים שאני מעלה מהעבר, יש מסר לגבי מי שאני היום. זה חלק מהעבר שלי לעולמי עולמים ואני מזכיר לילדיי תמיד מאין אני בא ולאן אני הולך. רציתי מאד שיידעו מי מסתתר מאחורי הפרסונה של עדיאל גוהר העורך דין, מאחורי הגלימה, מאחורי התמונה שלי בעיתון שתיארה תיק משפטי. אני מחובר לאדם ומשרת את העם".  

אביו עבד בבגדד עם הסי איי אי האנגלי ואימץ את גינוני הלבוש והנימוס שלהם. "כשהגענו לארץ, הוא הלך לחפש עבודה בנהריה, עם חליפה לבנה וכובע אוסטרלי ובידו החזיק ג'רוזלם פוסט. הוא עמד בתור וכולם חשבו שהוא קונסול ופינו לו את הדרך, הייתה לו כריזמה ומנהיגות. למרות הכל נשלח לעבוד בטוריה ולשתול עצים, אך הכריזמה לא איחרה לבוא ואבי מונה לראש הקהילה הבבלית במעברה. כיאה לפוליטיקה, ראש העירייה גרשון טץ, חיבק את אבי ולאות כבוד, אחי גרשון קרוי על שמו של ראש העיר הראשון של נהריה. לימים אבי הצליח לקבל מכולת במעברה ומזה התפרנס. החיים באותה התקופה היו בעלי משמעות, עם ערכים, גם כשלא היה חשמל במעברה ורוחות וקור עזים הזיזו את הצריף. היו חוגים, היו תנועות נוער, היו ריקודי עם, היה שמח בלב".

הרמה במקצוע ירדה. עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן
הרמה במקצוע ירדה. עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן

"אם המורה סטר לך, סימן שהגיע לך"

עו"ד גוהר מתמסר לזיכרונות וחוזר בזמן לשנות ה-50 בעיר הצפונית הצעירה. 

"כשאני מסתכל על התקופה אחורה, אני מרגיש מבורך. אין לי רגשי נחיתות ואני לא חש כעס, זעם או תסכול. אלה היו חיים בעלי משמעות, לא היה כסף וקיבלנו את זה שלא היה. יום אחד, כילד הלכתי לים, אמא תפרה לי בגד ים מקרעי בגדים. צעדתי בגעתון והסתכלתי על השלט 'מאיר בנדור, עו"ד'. המשרד שלו היה היכן שהיום ממוקמת מסעדת סוגו בנהריה כיום. בנדור היה מהאליטה של שנות ה-50. באותו יום אמרתי לעצמי שאני אהיה כמו בנדור. כילדים, תמיד נחשבנו כיד שנייה, ילדי המעברות, לא יכולנו לשלם לקולנוע או לכדורגל או אפילו להיכנס לחוף הים. מה עשינו? התפלחנו. הייתי עולה על עצי האקליפטוס באמפי תיאטרון, רק כדי לראות סרטים, מכרתי סברס קר בחוף הים ואחר כך עברתי לתירס חם, לאחר מכן הגיעה תקופת האסקימו לימון והייתי צועק 'ארטיק, קרטיב', רק בשביל שאקנה לי גזוז אדום עם קוקוס. לאחר מכן גם ניקיתי את חוף הים ובנערותי עבדתי גם כמציל בבריכה וגם בקולנוע טרומפלדור". 

עו"ד גוהר מתרפק על העבר בעונג. הוא כבר מתכנן את הסיפור הבא שיכתוב בפורום, סיפוריו זוכים להמון תגובות. "את הדירה הראשונה קיבלנו בשכונת טרומפלדור בנהריה והייתי צועד כל יום לבית הספר בשכונת כצנלסון. הלימודים בבית הספר היסודי בנהריה היו נוקשים ושמרנים, אבל ברמה גבוהה מאד. המורים העיראקיים לא חסכו בשבטם, החינוך היה קשה וכשהתלוננתי אצל אבי, הוא שאל אותי: 'באיזה צד של הלחי קיבלת את הסטירה האחרונה', החטיף לי ואמר: 'אם המורה סטר לך, סימן שהגיע לך'.

לדבריו, למרות החינוך הנוקשה, יצאו אנשים מוצלחים מנהריה של אותה תקופה, ביניהם, פרופסורים, רופאים ועורכי דין. "אני אומר תמיד שהצלחתי בגלל שקיבלתי את המכות באהבה. בנפש שלי, נשארתי הילד מהמעברה לפי האמרה 'הצנע לכת'".

פואד וסביח גוהר בבגדד (צילום פרטי)
פואד וסביח גוהר בבגדד (צילום פרטי)

 לאחר שירותו הצבאי מתקבל גוהר ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם מימן באמצעות מלגות ליוצאי בבל.  "למדתי עם השמנת של המדינה. אני, מהפחונים בנהריה, הגעתי לירושלים הגדולה מבוהל ומפוחד, כשמולי ניצבו ילדי העשירים והידוענים, בנים של שופטים. מהר מאוד נוכחתי לדעת שהם אינם עולים עליי, למרות המדרג הסוציואקונומי. אני מספר זאת בערגה, כי מעולם לא אשכח מאיפה באתי, הייתה לנו משמעות לחיים".

אחרי ארבע שנות לימודים, חזר גוהר לנהריה ובשנת 1970 פתח את המשרד.

"גרנו בשכונת טרומפלדור בנהריה והיו לי רק אופניים, זה היה כל רכושי. ניגשתי למנהל הבנק לבקש הלוואה, כדי לרכוש שולחנות וכסאות והוא שאל אותי: 'מי הערבים שלך?', שאל אם אבא שלי עובד ואמר, שלצערו לא אקבל הלוואה. לא התייאשתי והלכתי לבקש הלוואה מחבר ילדות שלי, ברוך שמע, שלמד איתי בבית הספר. בזכות 300 הלירות שקיבלתי ממנו, קניתי ספרי משפטים וציוד. אחרי שישה חודשים התפרסמתי ומנהל הבנק התקשר ושאל אם אני רוצה הלוואה. עניתי לו בציניות, שאני יכול לתת לו הלוואה, רק שיביא ערבים. זו הייתה סגירת מעגל,  סוג של נקמה מתוקה, כי ככה זה בחיים. באותה התקופה חשבתי על קריירה בלבד, לא חשבתי על חתונה או אהבה, הייתי גם רווק מאד מבוקש וזה הניע אותי שלא להתמסד".

רק בגיל 38 נישא גוהר לטלי, שהייתה בת 23. לצערו, אביו נפטר חצי שנה קודם ולא הספיק להשתתף בחתונה.

בשליחות. עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן
בשליחות. עו"ד עדיאל גוהר. צילום: דורון גולן

נמנע מהפוליטיקה המקומית

לדברי עו"ד גוהר, למרות שרוב חייו עבד כמעט כל שעות היום, עדיין מצא מקום להיות אבא דומיננטי לילדיו. "השאיפה שלי היא, שבניי יצטרפו אליי למשרד, כרגע אני ואלוהים קצת מתחרים עליהם, ואפשר לומר שהוא ניצח. חינכתי את ילדיי לכיבוד ועזרה לזולת, אמרתי להם שישכחו מה נתנו, שיזכרו תמיד מה קיבלו. לצערי, רוב האנשים עושים ההיפך. זה הניע אותי לבחור בדיני נזיקין, נזקי גוף ונפגעי תאונות, כי זה התחום שנוגע לבריאותם של אנשים. זה תחום הצדק להילחם למען הבריאות של אנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך, מול הטייקונים הגדולים, שהם הממסד וחברות הביטוח. יש לי את הסיפוק, אחרי עשרות אלפי תיקים, שבסוף לקוחות מוקירים תודה. אני רואה את מקצוע המשפט, לאורך ארבעה עשורים, ולצערי הרמה ירדה. אני לא בוס קשה, נותן יד חופשית וכשעוזבים אותי המתמחים הם בוכים ומביאים לי מתנות. כיום נפתחים משרדים חדשים כמו פטריות אחרי הגשם ולאחר מכן, מגיעים אלי אנשים ומבקשים שאציל אותם מטעויות משפטיות. לאורך השנים עזרנו לכל כך הרבה אנשים, הצלחנו למצות את הזכויות שלהם וזו גאווה גדולה עבורי. כשאני חוצה את שדרות הגעתון, אני עובר רק מתחת לעצי האקליפטוס, כי כולם רוצים ללחוץ ידיים ולברך ולהוקיר תודה ואני נבוך. השילוב המנצח של התחום, הוא יושר בלתי נלאה כדי להשיג צדק ללקוח וכדי להצליח צריך תחכום, זיכרון מצוין וסקרנות אין קץ".

בשנים האחרונות הוא שואף לצבור כמה שיותר חוויות. לפני מספר שנים, הקים קבוצת גולשי רוח וסאפ. "מדובר בספורט קשה מאוד, שנותן הרבה אנרגיה, כך שבכל שבת אנחנו בים. אני כל הזמן מחפש אתגרים חדשים, ספורטיביים ואינטלקטואלים, כשהמטרה שלי היא להכיר כל הזמן עוד אנשים חדשים ומקומות חדשים". 

למרות מעמדו הרם בנהריה וההצלחה הרבה לה הוא זוכה מתוקף מקצועו כעורך דין, עו"ד גוהר משתדל שלא להתערב בפוליטיקה המקומית. "אני נמנע מהפוליטיקה המקומית, לא מעורב פוליטית בשום דבר, מכבד וחבר של כולם. בעבר היה לנו מעין פרלמנט עם ראש העירייה ז'קי סבג, אבל בשנת 2008 פירקתי אותו. בתוך המערכת הפוליטית נמצא אחייני אורן סודאי וגם בן דוד שלי ואני בקשר חברי כיום עם כולם".

גוהר מגלה, שבעבר היה מי שדרבן וניסה לשכנע אותו להתמודד לראשות העיר, לאחר ראש העיר דאז, חיים לבב. "להיות ראש עיר נגד את הערכים שלי. ראש עיר זו התרפסות על הבטחות שלא תמיד ניתן לקיים. לימים, הציעו לי גם מסלול שיפוט וויתרתי, כי יש לי חמישה ילדים לפרנס וחשבתי שאני עוזר יותר, כי העתיד של אנשים מונח על שולחני. חבריי בני ה-50, שואלים אותי למה אני לא פורש. אחרי 47 שנים אני מרגיש שכל יום בעבודה שלי הוא היום הראשון. יש לי להט ותשוקה למקצוע, רק מעצם העובדה שאני יכול לסייע לאנשים. אני אומר להם: 'רק אתמול התחלתי לעבוד ומחר זה יום חדש'. בכלל, יש לי חלום לטוס לחלל ולראות את העולם מלמעלה'".

 

בדוק גם

דני אסולין (צילום חגאג רחאל)

דני אסולין ויתר על חברות בהנהלת ההתאחדות לכדורגל לטובת מיכאל ויסמן

אסולין: "קיחלה הוא חבר אמיתי, אנחנו עובדים ביחד כבר עשרות שנים, כל בקשה שאני מבקש ממנו הוא מסייע לי ולמועדון מכל הלב, בכלל לא הייתה לי בעיה לוותר למענו"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *