לא צריך להגזים. תיקו בסכנין זאת תוצאה נהדרת, גם עבור קבוצה שחושבת על הצמרת הגבוהה, בטח עבור הפועל חיפה שחדשה בתחום. סכנין אמנם משחקת בעכו כרגע, אך מדובר במגרש ביתי התפור למידותיה הקשוחות והופך אותה לקבוצה שקשה מאוד להוציא נקודות אצלה בבית. גם הקבוצות הגדולות ביותר לא יכולות לנצח כל שבוע, צריך להיות הגיוניים. אבל הפועל חיפה כבר חרגה מזמן מגבולות ההגיון.
אם למוליכת הטבלה היו קוראים כרגע הפועל ב"ש או מכבי ת"א והיא הייתה משיגה את הניצחון הזה, כולם היו אומרים שזה מסוג הנצחונות של אלופה שבדרך. משחק חוץ קשה, יום לא טוב של שחקני ההתקפה הבכירים, 0:0 עד הדקות האחרונות ובכל זאת מצליחים לגנוב את שער הניצחון: זה בדיוק מסוג המשחקים שעושים את ההבדל בין אלופה לסגנית שלה. לצד הנצחונות הנוצצים, אליפויות תמיד כוללות כמה נצחונות כאלה ששאר המתמודדות לתואר לא מצליחות להשיג בעונה נתונה.
עבור האדומים של ניר קלינגר, זה כבר הניצחון השני מהסוג הזה, אחרי הניצחון בקרית שמונה. אך כמובן שאין דרך הגיונית לדבר עדיין על הפועל חיפה כמועמדת אמיתית לאליפות. בעצם, הולכות ונגמרות הדרכים ההגיוניות לדבר על הפועל חיפה באופן כללי.
ואז הגיע סנטה קלאוס
בשבוע שעבר טענתי שזו לא פאטה מורגנה, אך באיזו דרך אחרת ניתן להתייחס להופעה של עדן בן בסט ביום ראשון בעכו? אנחנו בטוחים לגמרי שזה באמת קרה? שהוא באמת עלה לשחק, כבש ונעלם כלא היה? מה הוא, סנטה קלאוס? פיית השיניים? כדי להוסיף למימד המיסטי של שער הניצחון, הרגע המכריע במהלך שלו היה כשדור מלול ניצח קרב גובה, אולי לראשונה בקריירה שלו. אני לא בטוח שהוא ידע שהוא מסוגל לקפוץ כל כך גבוה.
אם מאוד מחפשים, היה גם הגיון בכל הסיפור הזה. סכנין הגיעה מוכנה מאוד להפועל חיפה, היא קבוצת הגנה איכותית באופן כללי, ופליקס נעים הכין נהדר את הקבוצה שלו להתמודדות עם היציאות המהירות של האדומים להתקפות. סכנין עבדה קשה כדי להקשות על המסירה הראשונה קדימה, בעיקר אל חנן ממן שכל הזמן מחפש להשתחרר להתקפת מעבר. שיטת שלושת הבלמים אפשרה לנעים לדאוג לכך שגם כשהקבוצה שלו תוקפת יהיו שחקנים שישימו לב לממן.
שתי הקבוצות בזבזו הרבה מאוד אנרגיות והגיעו עייפות לחלק האחרון. היתרון המשמעותי של הפועל חיפה בשלב הזה היה היכולת להכניס שחקן בקליבר ובכושר של עדן בן בסט בזמן שכל השאר עייפים כל כך. בן בסט אמנם לא היה כשיר ליותר מכמה דקות יעילות, אך בדקות האלה הוא היה חד כמו שחקן שהרגע נכנס אל שדה מותש. הוא הספיק לבצע שתי פעולות חדות, בראשונה סחט עבירה במצב מצוין ובשנייה הבקיע את השער, בעיטה ממצב לא קל שבשלב הזה במשחק רק הוא היה מסוגל לייצר.
שיפור עצום במשחק ההגנה
עד לשער הזה, הקבוצה של קלינגר הבליטה את החלק הפחות מוערך אך לא פחות חשוב בהצלחה של השבועות האחרונים: משחק ההגנה. גבריאל תאמאש היה השחקן המצטיין במשחק כשקריאת המשחק הנהדרת שלו מנעה את רוב הרגעים המסוכנים שההתקפה של סכנין ניסתה ליצור. ניסו קפילוטו השלים איתו את צמד הבאנקרים הקבוע במרכז ההגנה.
המגנים מלול ושמואל שיימן הם שני המגנים הטובים בליגה כרגע, לא רק בגלל התרומה ההתקפית יוצאת הדופן שלהם, אלא גם בזכות העבודה ההגנתית. מלול צובר בטחון ככל שהעונה מתקדמת, אחרי פתיחה הגנתית לא טובה (בעיקר מול בית"ר ירושלים), לאחרונה העבודה ההגנתית שלו על שחקנים מסוכנים, הפעם פיראס מוגרבי, שנראה כמו היחיד בסכנין שמסוגל לעשות משהו, נהדרת. שיימן הוא עוד באנקר הגנתי.
מרכז השדה היה פעיל כהרגלו. רסמוס היה קצת מבוהל בהנעת הכדור, במחצית השנייה היו לו כמה איבודים, שנבעו בעיקר מכך שניסה להימנע מלקבל את הכדור ובאופן מפתיע לחוזק שלו לא הצליח לשמור עליו מול לחץ. אבל העבודה ההגנתית שלו הייתה, כרגיל, ללא דופי, כשהוא משמש כבלם שלפני הבלמים ומחפה על כל מי שצריך, בעיקר המגנים שמצטרפים להתקפה. רוסלן ברסקי ממשיך לרוץ יותר מכל שחקן בליגה ולהיות בכל מקום במרכז השדה. גם מקסים פלקושצ'נקו וראדו גינסארי תרמו מאוד להגנה הקבוצתית, שבלי לשים לב סוגרת כמעט ארבעה משחקים ללא ספיגה (מאז השער המוקדם של באר שבע).
בזמן שבמשחק הזה בצדדים ההתקפיים ניתן היה לזהות קצת חוסר בטחון ביחס לשבועות קודמים, הרבה בגלל הסגירה של סכנין, ניתן היה לראות שגם הגנה תלויה מאוד בבטחון ושיש לשחקנים של קלינגר בטחון במשחק ההגנה שלהם, מהשוער ועד לחלוץ המרכזי שמפעיל לחץ. יש טעויות, תמיד יהיו טעויות, אבל השחקנים כבר לומדים לחפות אחד על השני ולפעמים נדמה שהם קוראים את הטעויות לפני שהן קורות.
לשמור על דריכות מול רעננה
בשבת יש משחק בית מול רעננה החלשה, ולקלינגר אמור להיות קשה יותר ויותר להשאיר את השחקנים שלו דרוכים מול יריבות כאלה. מול עכו זה עבד נהדר, הפעם יש פחות זמן הכנה ועוד יותר תחושה שהפועל חיפה היא קבוצה גדולה שאמורה לטייל מול יריבה כמו רעננה. אני מניח שבן בסט שוב לא יפתח וישחק רק בהתאם לצורך שלא בטוח שיגיע, גם הוא וגם קלינגר בוודאי ישמחו להגיע לפגרת שלושת השבועות מבלי לאמץ אותו יותר מדי, שייקח את כל הזמן שצריך כדי לחזור במאה אחוז.
mילומים: אדריאן הרבשטיין
