fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"הערצתי אותה עד יומה האחרון"

הילדות השובבה בשבי ציון, המפגש עם קירק דגלאס, המתנות משבדיה, ההתמסרות למשפחה בארץ, אהבת הקהל בגרמניה, המחלה הקשה. מיכל ויז'נסקי נפרדת מאחותה הגדולה, השחקנית והזמרת דליה לביא, שנפטרה בשבוע שעבר, בת 75
Filmster Daliah Lavi op Schiphol, Opdracht Columbia, in perskamer *28 maart 1966

 

 

דליה לביא, מי שהייתה נערת בונד הישראלית היחידה, נפטרה בשבוע שעבר בגיל 75 בביתה בנאשוויל, לואיזיאנה, כשלצידה אחותה מיכל ויז'נסקי. לביא, שחקנית, זמרת ודוגמנית, שהתגלתה בגיל צעיר מאוד על ידי שחקן הקולנוע האמריקאי קירק דאגלס, חיה את רוב חייה בחו"ל. למרות זאת, לאורך השנים הקפידה לשמור על קשר הדוק עם אחותה, מיכל, המתגוררת כיום בקיבוץ עברון.

השבוע ירד ענן אבל על מושב שבי ציון, הסמוך לנהריה. לביא בת היישוב, הישראלית הראשונה שכבשה את אירופה ואת הוליווד בשנות ה-50, הלכה לעולמה ממחלה קשה.

לביא היא בתם הבכורה של רות וראובן לווינבוק, ממקימי שבי ציון. כשהייתה בת 10, צולם בארץ הסרט "עושה הלהטים", והשחקנים, ביניהם קירק דאגלס, התארחו בבית המלון דולפין, בשבי ציון.

"דליה הייתה ילדה חברותית ושובבה. היא קפצה על הגדרות והחליטה ללכת לראות את השחקנים", סיפרה השבוע אחותה הצעירה, מיכל, "לא הייתה לה בעיה, היא תמיד הייתה ילדה פתוחה, טום בוי. אין לי מושג איך היא דיברה איתם, אבל היה לה כישרון לשפות, אז היא הסתדרה. קירק דאגלס שאל אותה מה היא רוצה להיות והיא אמרה לו בלרינה. להורים לא היה כסף, והוא החליט שהוא שולח אותה לשבדיה ללמוד בלט".

לביא סיימה את בית הספר היסודי וטסה ללמוד לימודי מחול באופרה המלכותית בשטוקהולם. ב-1955, כשהייתה רק בת 13, כבר הופיעה בסרט שבדי. לאחר ארבע שנים בשבדיה, אביה נפטר והיא נאלצה לחזור לישראל. לימים נפטר גם אחיה, יוסף, מהתקף לב, והוא רק בן 29.

ויז'נסקי: "הזיכרונות שלי מדליה מתחילים בעיקר אחרי שאבא נפטר. אני זוכרת דבר אחד מהתקופה שהיא הייתה בשבדיה. היה לי יום הולדת ודליה שלחה לי גלויה, שהייתה מצוירת עליה בובה עם עיניים זזות. אני ממש זוכרת את זה, כי אז קלטתי שיש לי אחות גדולה שלא נמצאת בבית".

הישראלית הראשונה של ווג

כשלביא חזרה לישראל, היא השתתפה בסרט "חולות לוהטים" לצידם של אורי זוהר, גילה אלמגור ועודד קוטלר. בהמשך השתתפה בהפקות בינלאומיות גדולות, וב-1963 אף הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב, על תפקידה בסרט "שבועיים בעיר זרה", שבו שיחקה לצידו של דאגלס.

שנה לאחר מכן הייתה לביא הדוגמנית הישראלית הראשונה שכיכבה על שער המגזין "ווג" הבריטי, וחמש שנים לאחר מכן, כיכבה בהפקת אופנה שהוקדשה לישראל במגזין "ווג" האמריקאי.

ב-1967 זכתה לביא בתפקיד נערת ג'יימס בונד בסרט "קזינו רויאל", לצידו של וודי אלן. לימים סיפרה בראיונות שונים, שבסצנה עם אלן, בו היא נראית שוכבת על ספה ירוקה מכוסה רק בחגורת מתכת, היא לא הייתה עירומה אלא לבשה ביקיני. לביא גם שיתפה שפטפטה עם אלן ביידיש, שפה ששניהם ספגו בבית ילדותם.

לקראת סוף שנות ה-60 התארחה לביא בתוכנית אירוח ב-BBC, לצידו של חיים טופול, שלימים הפך אחד מחבריה הטובים, והשבוע אף הגיע להספיד אותה בהלווייתה (ראו מסגרת). ההופעה הקצרה בתוכנית הציתה את קריירת השירה שלה, לאחר שמפיק גרמני החליט להפוך אותה לכוכבת בינלאומית, עד שלפני מספר שנים החליטה לפרוש מהופעות.

"הקשר בינינו היה בעיקר מאוחר יותר, כשהתבגרתי יותר. הייתי אצלה באנגליה, ואחר כך היא שלחה אותי לטיול באירופה עם חברה, וכשהייתי בת 17, אחרי שהבן הבכור שלה נולד, נסעתי לעזור לה בחופש הגדול. אמא שלי נסעה ללידה, אבל הייתה צריכה מיד לחזור לישראל, כי אחי שירת בצנחנים בדרום. אי אפשר היה לטוס, אבל אמא לא ויתרה והעלו אותה לטיסת מטען שהובילה נשק. אני זוכרת שהיא סיפרה שישבה בין ארגזים מלאים בנשק. כל הזמן הייתי טסה אליה. כל מה שהיה ויש לי זה בזכותה, כי אמא התאלמנה בגיל מאוד צעיר ולא היה לה כסף, ודליה מימנה את הכל. היא חזרה לישראל אחרי שאבא נפטר, ואת כל הכסף שהרוויחה מדוגמנות נתנה לאמא, רק כדי שתוכל לגדל אותי. לכל מה שהגעתי, זה בזכותה".

 

קריירה בינלאומית עשירה ומפוארת. דליה לביא בהופעה האחרונה בגרמניה צילום: User:Nobbi1, ויקיפדיה, CC BY_SA 3.0
קריירה בינלאומית עשירה ומפוארת. דליה לביא בהופעה האחרונה בגרמניה צילום: User:Nobbi1, ויקיפדיה, CC BY_SA 3.0

ב-1974 נפטרה האם רות ממחלת הסרטן, ולדברי ויז'נסקי, הקשר עם לביא התחזק עוד יותר. "אמא נפטרה בדיוק חודש לפני שהתחתנתי. דליה לא יכלה להיות בארץ, כי הייתה בשמירת הריון, אבל חודש לאחר מכן, אחרי הלידה, היא התייצבה בחתונה והיא זו שהובילה אותי לחופה".

בשנים האחרונות שמרו השתיים על קשר הדוק מאוד, לנוכח הטכנולוגיה שאפשרה להן לדבר בטלפון או בשיחות וידיאו.

ב-1978 הכירה לביא את צ'אק ייטס, אלמן. שניהם הגיעו לנישואים עם שני ילדים, לביא עם שני בניה וייטס עם בנו ובתו, וביחד בנו משפחה חמה ואוהבת.

"תמיד הייתי גאה בה, אבל היא תמיד הייתה אחותי, לא עניינו אותי אף פעם הדברים האלה, כי בשבילי היא הייתה האחות הגדולה, ותמיד הערצתי אותה, עד יומה האחרון. גם בתור אחות, גם בתור אמא וגם בתור סבתא וגם בתור אישה. תמיד היא שידרה את האהבה שלה לישראל, הייתה מדברת על הארץ, על הקשר לשבי ציון, תמיד הזכירה את מקום הולדתה והייתה מאוד גאה".

לפני כמה שנים החליטה לביא שהיא מפסיקה להופיע ונפרדה מהקהל הנאמן שליווה אותה לאורך עשרות שנים, בסיבוב הופעות בגרמניה. "אני וגיסתי, יחד עם בת דודה שהייתה מאוד קשורה אלינו, נסענו לגרמניה, וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה בהופעה. לא האמנתי. הקהל נעמד על הרגליים, וזה היה מדהים לראות את זה. קיבלו אותה כמו אלה, וגם בהופעה ההיא היא עמדה על הבמה וסיפרה לקהל שאחותה באה מישראל לראות אותה. היא הודתה לקהל על כל השנים שליווה אותה, היא אף פעם לא שכחה מאיפה היא באה, תמיד ישראל הייתה אצלה במקום הראשון. זה בא מאמא ואבא שהיו ציונים. לא האמנתי כשראיתי את התגובות של הקהל בהופעה בגרמניה, זה היה מדהים, איך התייחסו אליה, לא נתנו לה לרדת מהבמה וזה היה מאוד מרגש. אני מודה לעצמי ולה בעיקר, שראיתי אותה במצב כזה".

ויז'נסקי מספרת על משפחה מאוד קשורה, "משפחה יהודית טיפוסית", כהגדרתה, וגם כשאחיהם נפטר והותיר אחריו אישה ושני ילדים, אימצו אותם האחיות לחיקם.

כשלביא חלתה, בעלה צ'אק שלח לויז'נסקי כרטיסי טיסה רבים, כדי שתוכל לשהות לצידה כמה שיותר. "הייתי אצלה בשנה האחרונה כמעט כל חודשיים-שלושה. אחרי פסח טסתי אליה עם גיסתי. היא הייתה בסדר, ישבנו, דיברנו, צחקנו והעלינו זיכרונות. זה בא בבום. ידענו שזה יגיע, אבל לא כל כך מהר. אנחנו שמחים שזה נגמר ככה, כי היא פחות סבלה, נפרדה מהילדים והיינו איתה. הנחמה שהיא לא תסחוב את זה יותר, שלא תסבול".

במוצאי השבת האחרונה חזרה ויז'נסקי לקיבוץ עברון והחלה לדאוג לסידורי ההלוויה. לביא נטמנה בבית העלמין בשבי ציון, לצידם של סבה וסבתה, הוריה ואחיה.

ויז'נסקי: "גם בקיבוץ עברון וגם בשבי ציון, כולם הכירו אותה. קיבלתי הרבה מאוד שיחות טלפון מגרמניה, ממלא אנשים, שאין לי מושג מי הם. גם חיים טופול צלצל אליי, ביקש להגיע להלוויה ולהספיד אותה. הם תמיד היו חברים טובים, תמיד היו בקשר".

קשר הדוק. האחות מיכל ויז'נסקי (במרכז) מול הארון צילום: דורון גולן
קשר הדוק. האחות מיכל ויז'נסקי (במרכז) מול הארון
צילום: דורון גולן

טופול: דליה הייתה מקסימה, ילדה טובה

הלווייתה של דליה לביא התקיימה ביום שלישי השבוע בבית העלמין בשבי ציון. לדברי אחותה מיכל ויז'נסקי, אחת הבקשות האחרונות שלה הייתה להיקבר בישראל, ליד משפחתה. "שמחתי. בשבילי זו הקלה כי היא תהיה לידי".

חיים טופול בהלוויית דליה לביא. צילום: דורון גולן
חיים טופול בהלוויית דליה לביא. צילום: דורון גולן

מאות חברים ובני משפחה ליוו את לביא בדרכה האחרונה. בעלה, שני ילדיה ושני ילדיו, יחד עם ששת נכדיהם הגיעו מלואיזיאנה. "בימים האחרונים מצאתי פתק בתיק שלך, בעברית, ובו כתבת עד כמה חשוב לך להיות אישה טובה לבעלך, אמא טובה וסבתא טובה, זו הייתה המשאלה שלך", הספידה אותה ויז'נסקי, "דלינקה, את הגשמת את המשאלה, את אישה נהדרת, אמא טובה וסבתא אוהבת, ולי אחות טובה. אני מבטיחה לשמור קשר עם המשפחה שלך ובעלך המקסים, שאין לי מילים לתאר, שהיה גאה בך ונשא אותך על כפיים".

חברה הטוב של לביא, חיים טופול, ספד לה: "דליה הייתה מקסימה, ילדה טובה. פגשתי אותה פה ושם בארץ, אבל הכרתי אותה ממש, כאשר הופעתי בלונדון. הפכנו לחברים טובים. דליה עברה מסרט לסרט ורכשה לה שם טוב. ב-1969, בלונדון, חבר טוב שלה כיכב בסדרה שבועית ב-BBC והציע לה להתארח ולהופיע איתו, לשיר שניים-שלושה שירים, משהו שמעולם לא עשתה. אבל היא עשתה זאת, והייתה נהדרת ונפתח לה עולם חדש. "אנחנו עצובים איתכם. אנו פה ללוות את דליה שחזרה אל הוריה, אחיה ואחותה".

על קברה של לביא השמיעו את שירה "ירושלים" שיצא ב-1975, באנגלית. על קברה פוזרו צדפים ופרחי דליות.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות