בית / חדשות מקומיות / "החלום שלי הוא לראות שלום עם הערבים"

"החלום שלי הוא לראות שלום עם הערבים"

בגיל 96 וחצי יושב דוד דוידיאן בביתו שבשכונת אושיסקין בנהריה ומייחל ליום שיזכה לראות שלום. מי שהיה בין מייסדי העיר ועלה מאיראן, עוקב באדיקות אחר המתרחש בטהרן וליבו נחמץ לראות את השלטון המוסלמי שלא דואג לעמו. הוא רהוט וצלול וזוכר כל פרט מהיסטוריה, מקפיד לשמור על הקשר עם רעייתו של השיח' הפרסי המתגוררת בארצות הברית וממשיך לכתוב שירים על המדינה, על ערכים ואהבה. לאחרונה זכה להוקרה כמשורר היהודי הלאומי של העדה האיראנית ובקרוב ישיק את הביוגרפיה הראשונה על חייו, אבל כבר הוא עובד על ספרו החמישי ואין ראוי ממנו לקבל אות יקיר עיר נהריה.

דוידיאן, איש מפלגת העבודה ומחלוצי מועצת פועלים בנהריה, האיש שהיה סגן ראש העיר לארבעה ראשי ערים בנהריה וזכה לכינוי ה'אבא של הגרוזינים' מאחר והקדיש את חייו לקליטת עלייה, מודה שהיום אבדו לנו הערכים.

לאחרונה כתבה תושבת נהריה פוסט כבוד למשורר והאיש הפוליטי דוד דוידאן. במסגרת תוכנית סיפורי נהריה שמארגנים מייסדי העיר, היא אף הציעה לכלול אותו בסיפורי עלייתו ארצה ותרומתו להיסטוריה של העיר. טלפון לדוידאן חידד היטב את דבריה, הוא צלול ובריא ובגיל 97 יש לו עמוד פייסבוק פעיל, הוא שומר על קשר עם העולם באמצעות הדואר האלקטרוני ועדיין מייחל לשינוי בעולם. בביתו בנהריה הוא מקפיד לצפות נשיונל ג'אוגרפיק, בעיקר בסרטים על נחשים, אך צלחת לוויין מיוחדת מחברת אותו לערוצי הטלוויזיה באיראן, שגורמים לו לדאוג. הוא מודאג מהשנאה העזה ליהודים, מהמשטר השיעי שמחריב את איראן והעוני השולט במדינה שעסוקה רק בטרור וטילים.

בימים אלה של ספק מלחמה חזיתית, דוידאן לא נכנע לא לזקנה ולא למציאות. הוא ניחן בזיכרון פנומנלי, נזהר מלתת עמדתו על הפוליטיקה המקומית והבחירות הצפויות, כיאה לפוליטיקאי משופשף ובעיקר עסוק בכתיבה. שירים שכתב במשך עשרות שנים למגירה רואים אור בפרסית ובקרוב ישיק את הביוגרפיה על חייו.

דוד דוידיאן צילום: אדריאן הרבשטיין
דוד דוידיאן צילום: אדריאן הרבשטיין

מולדת לא מחליפים

 דוידיאן עלה לישראל בשנת 1951, כשהוא בן 29 ושוכן במעברה, אך יום לאחר הגעתו ארצה כבר עבד בסלילת כבישים על אדמות שבי ציון. לישראל עלה עם רעייתו רוזה ושלושה מילדיו הבוגרים. בהמשך נולדו להם שני בנים נוספים. כיום יש לו 44 נכדים ונינים ושני חומשים.

כשבע שנים עבד דוידיאן בבית אריגה ליד מפעל תנובה ולאחר מכן, שימש במהלך שני עשורים כרכז שכונות וקליטת עלייה במועצת פועלי נהריה, תפקיד חשוב שהשקיע בו את כל חייו. הוא משבח את בתו שוש, קורא לה חברת נפש, יד שמאל ויד ימין שלי. המטאפורה והיצירתיות של דוידיאן בכל פרט מחיי היומיום מקבלת ביטוי בשיריו. הוא אפילו הקדיש בהערכה רבה שיר למקל ההליכה המלווה אות ובחייו.

"הקדשתי את חיי לקליטת עלייה, מכל הארצות בעולם, הגיעו משפחות בלילות עם מזוודות ולא ידענו מה לעשות איתם", הוא מספר השבוע. "כל הלילה חשבתי איך  אוכל לעזור להם. אני נזכר בזה היום וחושב שהסצנות של העולים המגיעים ארצה בשם הציונות, אפשר לראות רק בסרטים. עבדתי עם ארבעה ראשי ערים, ביניהם, גרשון טץ, אפרים שריר, חיים לבב, ושתי קדנציות עם ז'קי סבג ופרשתי לפנסיה מעיריית נהריה, כי רק אז יכולתי להתמסר לכתיבה. הוצאתי ארבעה ספרים, אני משורר מגיל תשע, בכיתה ד' בבית הספר המורה נתן לי פרס וזה עודד אותי להמשיך לכתוב, עד שהגעתי למסגרת של משוררים מוסלמים באיראן והייתי היהודי היחיד שהיה בתוכם. לא הייתי צריך להסתיר את יהדותי, כי כולם בזמנו היו ידידים. לפני כשנתיים, ביקש ממני אחד האחיינים שלי לכתוב את ביוגרפיה על חיי בפרסית. לפני כמה ימים הוא התקשר ואמר שהספר נשלח לעריכה בפרסית ובקרוב ייצא לאור. ספר חמישי שלי כבר מחכה בקלסר והוא יעסוק בפילוסופיה של אהבה ומוסר ועל געגועים למולדת, כל מה שאין היום".

כתב שיר כבוד למקל הליכה. דוידיאן (צילום: אדריאן הרבשטיין)
כתב שיר כבוד למקל הליכה. דוידיאן (צילום: אדריאן הרבשטיין)

דוידיאן לא שכח מאיפה הוא בא. למרות שעלה לארץ והקים משפחה הוא אומר: "הלב שלי נשאר באיראן. בשנת 1975 השאה הפרסי מוחמד רזא שאה פהלווי, הזמין אותי לביקור בטהרן. נסעתי עם אשתי והבן אלון לביקור. השאה שהה בארמון הקיצי ומשרד החוץ תיאם לנו פגישה, אבל ערב לפני החומניסטים ביצעו פיגוע בבית קולנוע ו- 470 בני אדם נשרפו חיים. את השאה לא פגשתי, כי למחרת החלו מאורעות ואנחנו היינו בלב איראן. באל על לא רצו להעלות אותנו לטיסה, כי לא היה מקום, אבל אחרי תחנונים נמצאו לנו שלושה מקומות. כשהגעתי לארץ זעקתי: 'ישראל כפרה עליך'".

השאה המנומס שלח לדוידיאן מכתב התנצלות וזה השאיר לו במתנה צלחת עם שיר שעוטרה במי זהב שעיצב אנדראייס מאייר ז"ל, מוותיקי נהריה. הצלחת נמצאת כיום במוזיאון איראן. "חודש אחרי זה השאה עזב את איראן. רעייתו פרה דיבה חיה בארצות הברית ומדי פעם אנחנו שומרים על קשר. כשהשיח' הלך לעולמו, כתבתי שיר שהושמע בכל העולם, אז יצר איתי קשר פילנתרופ יהודי צרפתי ששמע את השיר. הוא התקשר אליי ושאל כמה יעלה להדפיס ספר שירים. אמרתי לו שזה יעלה 5000 שקלים והוא שלח לי צ'ק על סך 7000 שקלים. זה היה הספר השני שהוצאתי על אהבתי למולדת. מדובר באיש מדהים שתורם בחסד וקיבל הוקרה מהנשיא שמעון פרס. כיום, את כל השירים שלי אני מעלה בפייסבוק, אפילו המלכה פרה דיבה מגיבה מדי פעם. בזמן האחרון אני כותב מאמרים נגד המשטר האיראני, משטר של רשע. אני חולם שתהיה מהפכה. לחמישה מיליון אנשים באיראן אין מים לשתות והם עסוקים רק בשנאה. תמיד חומייני שם עין על ירושלים, היום הם רוצים את אותו היעד ומשתמשים בסוריה. אני מאוד מופתע מהיסטוריה, לא ציפיתי בחיי שאראה יחסים כל כך מלחמתיים בין איראן לישראל. יש לי בת דודה שעדיין נמצאת בטהרן והלב שלי גם שם, כי מולדת לא מחליפים".

"היא יד ימין ושאל שלי". דוידיאן והבת שוש (צילום: אדריאן הרבשטיין)
"היא יד ימין ושמאל שלי". דוידיאן והבת שוש (צילום: אדריאן הרבשטיין)

ישראל חייבת לנצח

על אף אהבתו לאיראן, כשהגיע דוידיאן לנהריה, התאהב בה מיד, למרות שהייתה בתחילת דרכה. "לא היה כאן כלום, חול ושממה, אך היה מורל מאד גבוה לתושבים. בניגוד לימים שעלינו לארץ, היום יש הכל אבל אין מורל. הגעתי לבנות את הארץ ובעבודה בסלילת הכבישים שאלו אותי לאן אני ממהר, אז הבנתי שאני צריך לעשות משהו אחר. התמסרתי לקליטת עלייה, הגרוזינים קראו לי 'אבא של הקהילה'. כשהייתי מקבל עולה, כמו רופא הייתי מנתח מה הוא צריך כדי להיקלט. הייתי עובר עם הקטנוע בין המפעלים ומחפש להם עבודה. יום אחד התיישבתי על הכיסא של צבי מולק, שידו הייתה בכל והלכתי לבקש רישיון לפתיחת מכולת עבור עולה. התיישבתי על כיסאו ואמרתי לעצמי שאני צריך לשבת בכיסא הזה. מאותו רגע חיי השתנו. הגרוזינים בנהריה הם אלה שעודדו אותי להתמודד לראשות העיר, אך לצערי מי שגידלתי, בגד בי. כל השנים הסבך הפוליטי לא היה אמין ולא יכולתי לקחת חלק בחוסר אמינות הזאת. אין מישהו שיכול לבוא ולהגיד שדוידיאן קיבל גפרור. בזכותי אפרים שריר נבחר לראשות העיר, עשינו הרבה מהפיכות, הפוליטיקה הייתה חזקה, אבל אני נשארתי נאמן לאמת שלי".

דודיואן מתאר שנים של בגידות פוליטיות והסיפורים שלו די משקפים את הפוליטיקה עכשווית. "היום, ממרום שנותיי נגמרה הנאמנות למפלגות, הכל תלוי במי עומד בראש. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה טוב, אנחנו צריכים אותו ואני אבחר במועמד שישאיר את ישראל חזקה, כי גלות לא תהיה עוד פעם וזה הודות לאטום. ישראל חייבת לנצח, כי אין לה ברירה אחרת ואני מודה שיותר מדי שדמוקרטיה, אני לא אוהב. החלום שלי הוא לראות שלום עם הערבים, גדלתי עם המוסלמים, הם נתנו את נשמתם ליהודים ולהיפך, הייתה אהבה, אהדה וכבוד".

 

בדוק גם

אדמות חבצלת לתמ"ל 1017

החלטה חסרת תקדים בתמ"ל חבצלת השרון במקום 5000 יח"ד יוקמו 3000 יח"ד

3,000 יחידות דיור בלבד יורמי בשכונה החדשה של נתניה, המתוכננת על שטחים חקלאיים של חבצלת …

פארק בר-לב צילום יחצ

שותפות חדשות לפארק התעשיות בר-לב

  בענה, דיר אלאסד ומג'ד אלכרום הצטרפו כשותף רביעי בפארק התעשיות בר-לב. זאת לאחר ששר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *