תאונת דרכים קשה מאד לפני תשע שנים הותירה ביום בהיר אחד את גיא אלעזרי מנהריה משותק בשלוש גפיים: שתי רגליו וידו. אלעזרי נותר מרותק לכסא גלגלים. בשנתיים האחרונות אחרי שיקום ארוך ומעבר ליישוב קלע אלון ברמת הגולן הבין אלעזרי שהוא חייב להחליף את החלומות הישנים שלו בחדשים. אלעזרי איש מוכר בנהריה, בעיקר בעבר בסצנת חיי הלילה, מי שהיה גם הבעלים של פאב 'המיטה'- הראשון בכרמיאל. איש שהיה חי את הטבע, מסייר טיולי שטח ומדריך, נאלץ להתמודד עם חיים חדשים. כיום אלעזרי הצליח להפיק מהחולשות שלו חוזקות אמיתיות. הוא פתח עסק בשם: 'השף היושב'_ ומבשל ארוחות גורמה בצימרים שהקים ברמת הגולן. לפני חודשיים הוא הגשים חלום נוסף וייבא מגרמניה, רכב חשמלי מיוחד לנכים משותקים שיכול לשאת אותם בטיולי שטח ייחודים לצד משפחותיהם. כך ביום אחד חזר לאלעזרי החיוך לפנים ולנשמה כשהצליח לצאת למסלול טבע יחד עם ילדיו ורעייתו אחרי תקופה ארוכה. מיד לאחר מכין הוא הקים מיזם בהד-סטארט בשם- "טבע נגיש" במטרה לרכוש עוד שני רכבי שטח מותאמים לנכים כדי להנגיש את החלום לכל הנכים במדינת ישראל.
אלעזרי בן 38, בן לשושנה ויוסף ז"ל, התחנך בנהריה, נשוי לליאת ואבא לליאל בן 10 וישי בן 7. אהבתו לטבע החלה שהיה בן 10 ונרשם לחוג סיירות ע"ש אורי מימון במקלט התת קרקעי בעיר. לימים כשהתבגר הפך למדריך בחוג סיירות. אהבתו העזה הייתה לפרוס מפה בשטח, לזרוק חץ ולסמן יעד נוסף בטיול ארצישראלי. בשנת 1997 הכיר אלעזרי את רעייתו לימים_ ליאת, תושבת עכו במקור. השניים נפשו בטיול של חוג סיירות ואלעזרי התאהב בה מיד. בשנת 2004 הם נישאו, אחרי תקופה בתל אביב הם חזרו לנהריה. אלעזרי עבד בחברת מזון גדולה_ והשאיפה לקריירה והישגיות הייתה לנגד עיניו. במקביל גם הקים את פאב המיטה בכרמיאל. הפאב הראשון שייזכר בסצנת חיי הבילוי בעיר שאחרי מספר שנים סגר את שעריו. בשנת 2007 הופך אלעזרי לאבא בפעם הראשונה, בסוף שנת 2008 כל החלומות נגדעים. אלעזרי היה מעורב בתאונה קטלנית, ונשאר משותק בגופו.
"יום אחד כל עולם שלי השתנה. ממנהל בחברת מזון גדולה ואבא לתינוק בן שנה, הפכתי לאיש מרותק לכסא גלגלים שצריך את העזרה של הסביבה", מסביר אלעזרי, "גרנו ברחוב השקד בנהריה, פתאום יציאה פשוטה מהבית לגן הילדים הסמוך הפך למבצע מורכב. אני אדם שלא מתייאש, לא אוהב שמרחמים עליו וגם לא שואל שאלות קשות למה זה קרה לי. שנה אחרי התאונה נולד לי בן שני. אחרי שיקום ארוך ואימונים, אשתי ואני קבלנו החלטה שאנחנו לא מוותרים על החיים. אני מגדיר זאת כך: 'החלפנו חלומות ישנים בחלומות חדשים'. אחד הדברים הקשים ביותר שאיתו הייתי צריך להתמודד הוא הניתוק מהטבע. זה השפיע עליי לרעה. נהריה הייתה קשה לי. גם כי אנשים פתאום הסתכלו עליי אחרת וגם הנגישות הייתה משימה בלתי אפשרית. כל אותם דברים שהייתי רגיל לעשות נסגרו בפניי. החיים מזכירים מה שהיית עושה קודם, כמו לרוץ עד ראש הנקרה ולשכב על החול בחוף הקוביות. לא יכולתי כמו פעם לחיות את נהריה כפי שאני מכיר אותה. רציתי גם להתנתק מאנשים כדי שלא ירחמו עליי.
הבנתי שבנהריה יהיה קשה למצוא בית קרקע במחיר סביר, ואז הגיע הרעיון שנעבור לגולן. היום שאני מסתכל מבעד לחלון אני רואה טבע ושומע את ציוץ הציפורים ואני מתחיל לחיות חזרה. הרגשתי שהריאות התמלאו חזרה ואני מרגיש פחות מועקה". בהסתגלות לחיים החדשים נשאר באלעזרי, חלל גדול במרחק מן הטבע. לכן הרחיק עד רמת הגולן, אבל זה עדיין לא היה שלם.
אלעזרי ממשיך: "המיזם שלי מתחיל מזה שחיפשנו דרך לדברים חדשים בחיים. אני מאמין שפונקציה יכולה להתקיים רק בגבולות שלה, ככה אני רואה את החיים, וצריך להבין שהפונקציה השתנתה ויכולה להתנהל רק בצורה שונה. אני לא יכול לחזור ללכת ולמה שהייתי קודם, ואני לא יכול לחזור להיות מי שהייתי. יום אחד הבנתי שכל מה שחשבתי איך אחנך את הילדים לאהבת הטבע והארץ התבטל. זה לא דבר פשוט לאבד את העצמאות ואת הרצון ללכת, אבל אף פעם לא ויתרתי והבנתי שאני אחיה עם המגבלה והנכות. כשהגענו לגולן בתוך היישוב עצמו הרגשתי יותר נינוח אני יכול ללכת לדואר, לפארק משחקים ולהביא את הילדים שלי לגן".
חיי הלילה, הבישול והטבע
בשנת 2004 מקים אלעזרי את מיטה פאב קפה בכרמיאל ושם אותה על מפת הבילויים לצעירים מכל הצפון. "כל הזמן עסקתי בחיי לילה, עבדתי בפינגוין כמלצר וניהלתי את הגלידרייה בעבר. היה מסלול מסוים שהיה נראה כך. פתחנו פאב בכרמיאל- זה היה משהו שזכור שהתחיל את חיי הלילה בכרמיאל. אבל אז החלו פיגועים. מאד קשה להתנהל זה לא היה רק נחלת המרכז ופתאום יש פיגוע גם בעלייה למירון וכל הערב שתכננתי עם אמנים מתבטל ברגע. נאלצנו לסגור את הפאב. זו הייתה תקופה נחמדה מאד.
"גם בפאב וגם היום תמיד הייתה לי אהבה גדולה לבישול. על אף שקראתי לעסק שלי 'השף היושב', הקהל לא רואה אותי_ אני לא משתמש בנכות כדי לקדם את הדברים או ליצור אמפטיה, ולמרות שהתקבלתי למשחקי השף, לבסוף החליטו שאי אפשר להנגיש את הסט לצילומים וויתרו עליי. דרך האוכל הגשמתי חלום גדול, למדתי מהאשה הכי גדולה בארץ: שושנה אלעזרי, אימי, שהייתה בשלנית מדהימה. אבל עם זאת עדיין לא הייתי שלם. בלילות הייתי משוטט באתרים ומחפש באינטרנט פתרון איך לטייל בטבע. יום אחד הגעתי למיזם של כסא ממונע המותאם לסיור בשטח. לקח לי שנתיים לחסוך 71 אלף שקלים ועוד הלוואות. לפני חודשיים קבלתי את הרכב וחיי השתנו מקצה לקצה. התחלתי לנסוע בשטח הקרוב ולעשות מסלולים, הרגשתי את האדרנלין מחדש. אני היחיד בארץ שיש לו כלי כזה המיוצר בגרמניה.
"אני נוסע בתנאי שטח מגוונים. יחד עם זאת עדיין מדברים על כסא גלגלים ויש דגש רב על בטיחות ובטחון , אבל הטבע נפתח בפניי יחד עם משפחתי, ומותאם לקצב של הולכי רגל. בעוד שבוע אני אגשים חלום במסלול שביל הגולן. במשך 3 ימים. בזכות הכסא הזה ראיתי לראשונה את עצי הבוסתן שלי בגינה.
"לפני כחודש הבנתי שהחלום הזה לא שייך רק לי. הוא שייך לכל הנכים במדינה. חשפתי בפני חבריי וקהילת הנכים בסקר קטן את הכסא והם הביעו פליאה. הרמתי מיזם התרמה בהד סטארט, המטרה שלי לאסוף 150 אלף שקלים ולרכוש עוד שני רכבי שטח מותאמים לנכים ולחזור לעיסוק הגדול שלי ולהדריך טיולים לנכים ואני אגשים חלום לנכים לטייל בטבע פתוח עם בני המשפחה. אין בזה עניין כלכלי, זה צורך לעוד אנשים שצריכים שתהיה להם האפשרות".
טבע נגיש
בקמפיין ההד סטארט הצליח אלעזרי לאסוף 41 אלף שקלים כשהיעד עומד על 150 שקלים. נותרו 30 ימים לפרויקט. בתמורה לתרומה כספית מעניק אלעזרי מתנות כמו: מכתבי תודה, ליקר בייצור פרטי, ריבות ואפילו שתי לילות בסוויטות שהקים.
"אני מקווה שהחלום שלי התגשם ושל אחרים. היום טיולי נכים מוערכים במאות שקלים לשעה, למרות שרובם חיים על קצבאות ולא ברווחה כלכלית. אני לא מתכוון לגבות תשלום גבוה, אלא רק עבור אחזקת המכשירים והטיפול בהם. בכל יום ניתן לצאת לשלושה טיולים. המשמעות היא שעשר נכים בשבוע יחוו שוב את הטבע מחדש. אנשים ויתרו על החלומות וגיא לא. לצערי ילדי לא מכירים אבא אחר. אבל אני מסתכל כמה הרווחתי_ את המשפחה והילדים. כי לפני הקריירה הייתה לקום בבוקר לצאת מהבית ולחזור כשהילדים ישנים. היום אני חי איתם. כל מה שאני רוצה, זה, לגרום לילדים אחרים חיוך על פניהם כפי שהילדים שלי מחייכים שאבא שלהם מצטרף לטיול בחיק הטבע".
למעבר לקמפיין הד סטארט לחצו כאן
