fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

החדר נשאר כמו שעזב

משפחת פרץ איבדה את הבן והאח איתן פרץ בפיגוע בבית ליד לפני 21 שנים. הם חיים את האובדן כל יום אבל בחרו לחיות. בימים אלו נפתח בצומת בית ליד אתר הנצחה לחללים בו אנדרטה מיוחדת וחדר הנצחה מרגש
דאגה לו יותר. איתן פרץ (צילום רפרודוקציה: רותם כבסה)
דאגה לו יותר. איתן פרץ (צילום רפרודוקציה: רותם כבסה)

 

 

21 שנים עברו מאז פיגוע הטרור הכפול בצומת בית ליד. בתאריך 21 בינואר 1995, נרצחים 22 בני אדם, מתוכם 21 חיילים וחיילות ואזרח אחד, ו-66 נפצעו. רוב החיילים, שהמתינו בצומת בבוקר יום ראשון להסעה בדרכם לבסיס, היו מחטיבת הצנחנים.

מחבל לבוש מדי צה"ל עמד ביניהם ופוצץ חגורת נפץ במשקל של כ-10 ק"ג. כשלוש דקות לאחר הפיצוץ הראשון, פוצץ עצמו מחבל שני שפגע גם בעוברי האורח שנזעקו לטפל בנפגעי הפיצוץ הראשון. בימים אלו, 21 שנים אחרי, זוכות המשפחות השכולות להגשים את חלומן, ולפתוח אתר הנצחה לזכר 22 הנופלים באותו פיגוע אכזר. העמותה לזכר נרצחי בית ליד הוקמה על ידי ההורים השכולים שאספו לבד 3 מיליון שקלים כדי להנציח את יקיריהם.

אחד מהחיילים שנהרגו היה רב"ט איתן פרץ מנהריה, בנם של ז'קלין ואלי פרץ ואחיהם של עופר, אודליה ומאיה. פרץ נרצח בפיצוץ השני, לאחר שהגיש עזרה וסייע בפינוי הפצועים. לאחר מותו קיבל צל"ש. הוא טיפל בעודד אברלינג'י שלימים סיפר על השיחה עם איתן בזמן שקשר לו חוסם עורקים. עם השנים הקשר עימו נותק. ובמפתיע השבוע גילתה האם ז'קלין לאותו עודד נולד אחיין שקראו לו איתן.

בשבוע הבא, 31 בחודש, תיערך האזכרה הרשמית של איתן בבית העלמין הצבאי בנהריה. באותה העת יחנכו בבית ליד את האנדרטה, אולם ההנצחה ופתיחת אתר ההנצחה למבקרים. האנדרטה היא בדמותם של 21 חיילים שעולים השמיימה.

האנדרטה לזכר  הנופלים (צילום: יח"צ)
האנדרטה לזכר  הנופלים (צילום: יח"צ)

היה אמור לחגוג 40

משפחת פרץ פחות מאמינה באנדרטאות וטקסים. האבל הפרטי שלהם מוזכר כל השנה, מהרגע שאיבדו את איתן שהיה בן 19 במותו. איתן היה מוכר בנהריה, אהב לעזור לזולת ושירת בצבא חודשים ספורים. בעוד שבועיים אמור היה לחגוג יום הולדת 40. בהחלט ציון דרך לא פשוט למשפחה ולאמו ז'קלין שמספרת ומדמיינת איך, אם היה חי כיום, בוודאי היה נשוי עם משפחה וילדים והיה עוסק בעבודה עם אנשים בעלי מוגבלויות.

ז'קלין חגגה יום הולדת 60 לפני חודש. המתנה היחידה שביקשה מבני משפחתה זה צניחה חופשית ממטוס. את הצניחה הקדישה לבנה איתן, ואמרה שעשתה זאת כדי להרגיש הכי קרוב אליו.

במשפחת פרץ החיים חזקים מהכל, הם בחרו לחיות ולהנציח את איתן. החדר שלו נשאר כמו שעזב, המדים שלו תלויים על הקולב, ובבית ארון מזכרות פתוח ובו חפציו האישיים. אמו מראה את הארנק שלו, שנשאר כמו שהוא מהיום שיצא מהבית ולא שב. בתוך הארנק נמצא טלקארד עם תמונת הסכם השלום בין ירדן לישראל. אלו היו ימים קשים במדינה. ימים של הסכם אוסלו וגל פיגועים אכזרי.

אני סבתא שחיה למען  נכדיה ובחרתי לחיות, זה הציל אותי. ז'קלין פרץ (צילום: פרטי)
אני סבתא שחיה למען  נכדיה ובחרתי לחיות, זה הציל אותי. ז'קלין פרץ
(צילום: פרטי)

ז'קלין: "איתן היה צנחן, לכן רציתי לצנוח למענו. כולם אומרים לי 'איך הזמן עובר, הפיגוע כאילו היה אתמול' ואני נדהמת. אני 21 שנה חיה בלי בני, לפעמים אני מפחדת שאני מתחילה לשכוח את תווי פניו. זה לא היה אתמול זה היה מזמן, פיגוע ששינה חיים של משפחה שלמה. מנקודת המבט שלי כיום זהו עצב מהול בשמחה. יש לי חמישה נכדים שאני מקדישה להם את חיי. כולם קרויים בהשראת שמו של איתן או על שמו. אני תמיד שידרתי חוזק, מעולם גם לא בכיתי, היו לי עוד שלושה ילדים בבית שהייתי צריכה לגדל ולהראות שלהם שאמא חזקה ולא נשברת, אבל החרדות קיננו בי. בעלי חזר בתשובה ומצא נחמה בדת, אני לא. שנים שלא אמרנו ז"ל על איתן. גם היום לא. הוא נשאר איתנו ולא מדברים עליו בלשון עבר.  האחים שלו אימצו לעצמם הומור שחור שעוזר להם להתגבר על הכאב, לכן הזמן אף פעם לא עושה את שלו. איתן לא בא בחלומות יותר,  הבגדים שלו, הנעליים הכל מקופל בארון, כמו שהשאיר".

חבר של כולם

דאגה לו יותר. איתן פרץ (צילום רפרודוקציה: רותם כבסה)
דאגה לו יותר. איתן פרץ (צילום רפרודוקציה: רותם כבסה)

איתן גדל בשכונת אשכול בנהריה, היה ילד סקרן, שובב, אהב אתגרים. אמו מספרת על ילד עם חוש הומור גבוה, חבר של כולם, מנהיג שכולם הולכים אחריו, ולכן דאגה לו יותר.

ביום הפיגוע  בבית ליד איתן נישק אותה בבוקר ואמר לה "סליחה שאין לי שושנה לתת לך ליום האם, אמא את תתגאי בי כל כך, את תקראי עליי בעיתונים". למרות שיום האם לא חל באותו היום, איתן יצא מביתו והיא  נישקה אותו ועקבה אחריו עד שנעלם בין הבניינים. ז'קלין הלכה לעבודה וחברה סיפרה לה על פיגוע גדול בצומת השרון. היא לא נלחצה עד ששמעה את המילים "צומת בית ליד" ושחררה צרחה לאוויר.

היא נזכרת איך רצה במסדרונות בית החולים בנהריה בו עבדה אל אחותה רותי ז"ל, שעבדה במחלקה אחרת וצרחה: "הבן שלי, הבן שלי". מאותו הרגע הן התחילו לחפש אחר איתן בכל מקום אפשרי. בבת אחת הבית התמלא באנשים וחברים, בטלוויזיה נראו זוועות הפיגוע וז'קלין מנסה לאתר את בנה. היא ירדה לספסל ברחוב, אז היא שמעה צרחות מהבית כשקציני נפגעים מודיעים שאיתן לא שרד.

ז'קלין נזכרת: "תקופת הפיגועים בשנת 1995, הייתה רולטה רוסית. היינו מדמיינים למי ידפקו בדלת. היום לצערי הפכתי לאפאטית, אני מבכה על הנרצחים, אך הפיגועים הפכו לשגרה ובכל יום נרצחים אנשים חפים מפשע, אין יום שאין פיגוע.  אם האדמה הייתה יכולה לזעוק היא הייתה צורחת 'די', שהיא כבר מקיאה את הדם שהיא סופגת. האושר חזר אלינו כשבני הבכור עופר התחתן אחרי כמה שנים. כשנולדה הנכדה הבכורה שלי קיבלתי אהבה אינסופית, אני סבתא שחיה למען  נכדיה ובחרתי לחיות, זה הציל אותי.

"עם השנים הפסקנו ללכת לאזכרות ממלכתיות. בעלי לא הולך בכלל, אני עוד מקפידה לנסוע לבית ליד וליום הזיכרון בגלעד. בשנים הראשונות אחרי מותו של איתן היינו חיים סביב האזכרות, אבל אנחנו חיים את השכול ולא צריכים טקסים ואזכרות כדי להזכיר לי כמה שזה קשה. ביום הזיכרון מגיעים חבריו של איתן ואני משקיעה ומבשלת לכבודם, וזה כיף לי לראות אותם צוחקים ומאושרים. לזכותו של ראש עיריית נהריה ז'קי סבג אני יכולה להעיד שהוא הפריח חיים בגלעד באוסישקין שהיה פעם רק קיר  הנצחה. כיום אני רואה שם ילדים משחקים, שומעת צחוק מתגלגל, פארק שוקק חיים וכך צריך להיראות מקום הנצחה. מקום מת יש רק בבית העלמין".

 

אתר ההנצחה פתוח לכולם

"אתר ההנצחה לחללי הפיגוע בצומת בית ליד" הוקם על ידי העמותה להנצחת חללי בית ליד אותה הקימו ההורים השכולים. זה שנים שהם פועלים ללא לאות ובמסירות, ובמאמצים עילאיים מגייסים תרומות ומתנדבים, ולאחר אין ספור מאבקים, בתמיכת אנשים טובים וגופים קשובים, בעזרת כספי תרומות הציבור וארגונים, ובסיוע משרד הביטחון ועיריית כפר יונה, הם זוכים סוף סוף לראותו נפתח למבקרים.

כ-500 מ' מצומת בית ליד, בואך מזרחה לכיוון כפר יונה, לצד הכביש הראשי, ניצבת האנדרטה, יד לנופלים, המדמה "סולם" המיתמר לגובה 30 מטרים, עליו "מטפסות" 22 דמויות, כמספר הנופלים באסון. את האנדרטה הגתה האמנית שרה קונפורטי, ויצרה האדריכלית שרית קונדריאה. כמו כן במקום אולם זיכרון בגודל 150 מ"ר, בו הונחו 22 פינות זיכרון. לצד האולם והפסל, ניצב אמפיתיאטרון המכיל כ~300 מקומות ישיבה בתוך גן צומח, ובצמוד לאתר, מגרש חניה מרווח.

האתר פתוח בימים א'-ה' בין השעות 14:00-10:00 ביום ו' בין השעות 13:00-10:00.

פינות ההנצחה ל~22 הנופלים (צילום: הגר טהר לב, יח"צ וניהול מותגים)
פינות ההנצחה ל-22 הנופלים (צילום: הגר טהר לב)

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות