בית / כללי / הוד והדרה

הוד והדרה

מחר ב"חדשות חדרה": 

כדי לבצע את הראיון עם הדרה הדר דדון היה צריך לבצע שמיניות באוויר. כמעט. ככה זה כשהבחורה הצעירה מחדרה מככבת במחזמר "האסופית" ומציגה ארבע פעמים ביום. "זה מאוד קשה, בא לך רק לשים את הרגליים למעלה ולנוח, אבל זה כיף אמיתי", היא אומרת בסיום עוד יום מתיש. ובכל זאת, מתפנה לראיון.

צבעי מחול תחילה

הדרה הדר דדון נולדה בנווה חיים לפני 24 שנים. האמצעית מבין שלושה אחים. את האהבה שלה לבמה אפשר היה לזהות מגיל צעיר. "מגיל 7 אני יכולה לומר שהתמכרתי לבמה. זה התחיל בחוגי ריקוד, בשירה, אפילו במשחק מול מצלמה. אני זוכרת שבמסגרת אחד החוגים של משחק אצל דוד דנינו במתנ"ס אולגה, הצטלמתי לסרט בסינמטק בתל אביב".

דדון הייתה מאלה שלא יורדות מהבמה. בכל אירוע, בכל מקום. להקת זמר בבית הספר, הופעה באירועים עירוניים, בתיכון היא אפילו נעזרה במורה לפיתוח קול. משם הדרך למגמת המחול בתיכון חדרה הייתה קצרה, כולל כמובן ריקוד בלהקת המחול הייצוגית (והמאוד מצליחה – א.ק) של חדרה, צבעי מחול.

ההמשך הטבעי היה להקה צבאית. "שירתתי בלהקת החמניות של חיל המודיעין. בין  לבין הייתי גם זמרת ושיחקתי בתיאטרון רחוב. התרגלתי להופיע בטקסים מדיניים, ימי זיכרון, ימי עצמאות, אפילו בטלוויזיה".

לאחר השחרור חשבה דדון לעשות תואר בתיאטרון מחול בסמינר הקיבוצים, אבל רגע לפני היא הבינה שאין לה כוונה לוותר על הפרפורמנס. להיות בפרונט. "ואז הבנתי שבית הספר לאמנויות הבמה בן צבי למעשה משלב את הכל. נרשמתי למגמת מיוזיקל ולשמחתי מי שהפך להיות האבא הרוחני שלי קיבל אותי שם, הבמאי משה קפטן. הוא גם מביים את המחזמר "האסופית" שאני משחקת בו בימים אלה, ויש לו חלק גדול בהצלחה שלי".

החיים בבית צבי לא פשוטים עבור דדון. הנערה מחדרה נחשפה לתעשייה, ונכנסה היישר לגוב האריות. "אני עוברת פה חוויות לא פשוטות. לא קל להשתלב בעולם הזה. הדרישות מאוד גבוהות, המורים קשים, כולם מוכשרים מאוד, וכדי להתבלט צריך לחשוב נכון איך להביא את עצמך. אבל יחד עם זאת פגשתי פה אנשים מדהימים שהפכו לחברים לחיים. בסופו של דבר נאלצתי לעבור שינוי גדול, הן ברמה האישית והן בפן המקצועי, כדי להשתלב פה".

הדרה הדר דדון. (צילום: יוסי צביקר)
הדרה הדר דדון. (צילום: יוסי צביקר)

"אתגר גדול"

כרגע הלו"ז של דדון עמוס מאוד. בחנוכה כאמור היא ממלאת תפקיד מרכזי במחזמר "האסופית", והיא גם משחקת ושרה במופע "יפו פינת סלוניקי". לא קל, אבל דדון נהנית מכל רגע. "ביפו פינת סלוניקי אנחנו עושים מיוזיקל שכולו יוונית. מאריס סאן ועד פוליקר. עם נגנים לייב על הבמה. אני משלבת שם ריקוד, משחק ושירה, ואני אפילו עושה שם נאמבר של ריקודי בטן, משהו מיוחד. האסופית זה מחזמר המבוסס על הסיפור המפורסם. אני ממלאת שם את דמות האמא, שהיא דמות מאוד קשה, מאוד שונה ממני בחיים האמיתיים, אבל זה אתגר גדול".

ואיך מתמודדים עם הלחץ?

"זה מאוד קשה. מעייף מאוד, אבל זה שפשוף מדהים וניסיון אדיר. חוץ מזה שבכל פעם מתרגשים מחדש. מצד אחד בא לך רק להרים רגליים ולנוח, אבל כשרואים את הילדים ואת התשוקה שלהם בעיניים, זה ממלא אותך ואתה מקבל כוחות. מעבר לזה שהאסופית זו הצגה עם מסר, ואין היום יותר מדי דברים שמשדרים לילדים גם מסר".

מה הכיוון לעתיד?

"להתמסד בנושא המיוזיקל והצגות הילדים. זה החלום, זה ממלא אותי, עושה לי טוב. בנוסף, אני גם כותבת ומלחינה, ומתכוונת להוציא דיסק בעתיד. בינתיים הפרויקט הבא הוא ערב מוזיקלי 'נשים שרות חווה', עם השירים של חווה אלברשטיין".

את נמצאת בעולם מאוד קשה, ואת זה כבר הבנת. את גם מוכנה לנפילות?

"כמובן. החיים זה עליות וירידות, ואני לא נמצאת היכן שאני נמצאת כדי לזכות בפרסים או בתהילה. כל מה שיגיע יתקבל בברכה. נחשפתי לעולם הזה, ואני רוצה עוד. ומוכנה לשלם מחיר אם צריך".

איזה תגובות את מקבל עד עתה?

"התגובות מאוד טובות. קודם כל אומרים לי שאני מזכירה את סופיה לורן, יש כאלה שאומרים ריטה ואפילו גלית גיאת. בוא נאמר שכל ההשוואות מאוד מחמיאות. ואני חייבת לומר ששום דבר לא היה קורה אם לא הייתי מקבלת את ההחלטה להירשם לבית צבי. זו במה מדהימה להגשים את עצמך".

איך ההורים מקבלים את ההצלחה המטאורית שלך?

"הם מאוד מפרגנים ותומכים. מגיעים לכל ההופעות. הם יודעים שלזה נועדתי ושזה הייעוד שלי, ועושים הכל כדי שאצליח".

בדוק גם

הדמיית הקאנטרי באור ים. קרדיט-האדריכל מרק מימרם

לראשונה באור עקיבא: בריכה עירונית וקאנטרי קלאב

עיריית אור עקיבא תשקיע כ-30 מיליון שקל בהקמת קאנטרי חדש בעיר שיכלול בריכה אולימפית, מגרשי …

עילאי מילנר עם אחותו ואמו. צילום: דובר צה"ל

שני חיילים מפרדס חנה בין מצטייני חיל השיריון

בטקס מצטייני מפקד חטיבת השריון 188 לשנת 2017 , שנערך לפני ראש השנה, השתתפו שני …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *