יום רביעי , נובמבר 21 2018
בית / גליל מערבי / חדשות גליל מערבי / גן שלנו מה נחמד הוא
המטרה: לקבל הכרה כגן מוכר ורשמי. חברי "חיים ביחד" צילום: אדריאן הרבשטיין
המטרה: לקבל הכרה כגן מוכר ורשמי. חברי "חיים ביחד" צילום: אדריאן הרבשטיין

גן שלנו מה נחמד הוא

לפני שנה בדיוק התקבלה בקיבוץ עברון החלטה היסטורית. מתוך 420 חברים 325 הצביעו בהקמת גן ילדים דו לשוני, ערבי-יהודי, משותף לקיבוץ ולמועצה המקומית מזרעה. הגן, שייפתח ב-2 בספטמבר, יהיה הראשון מסוגו בחברה הקיבוצית. הוא ימנה 16 ילדים – שמונה ילדים יהודים ושמונה ערבים. בארץ פועלים כיום גנים דו לשוניים, שמקבלים הכרה ממשרד החינוך, אחד מהם פועל במשגב. לעומת זאת, בכרמיאל השכנה, עדיין יש התנגדות.

את היוזמה לגן הדו לשוני הקיבוצי הראשון הובילו שישה תושבים מהגליל המערבי: שגיא שלו, נטע קדם-שוורץ, לינה חזבון, ג'אדה גדבאן, נעים אסלאן, ויעקב טלמון, מייסדי עמותת "חיים ביחד – הגן הדו לשוני מזרעה-עברון".

בימים אלה עובדת העמותה עובדת במרץ לקראת פתיחת שנת הלימודים. הגן, שיפעל באופן פרטית, מיועד לילדים בני שנתיים וחצי עד 3 וחצי, והוא לא ייהנה מהמשאבים של הקיבוץ. את השנה הקרובה יקדישו חברי העמותה לביצוע מהלכים מול ראשי הרשויות ומשרד החינוך במטרה לקבל הכרה כגן מוכר ורשמי, הראשון בגליל המערבי. לפני כחודש ערכו חברי העמותה מופע התרמה בקיבוץ כברי השתתפות אחינועם ניני ומירה עווד. כל ההכנסות הועברו לשיפוץ הגן. גם הציוד כבר הוזמן, ואפילו יש רשימת המתנה.

כעת יצאה העמותה בגיוס מימון מההמונים, כשהמטרה שלה לאסוף לעמותה 300 אלף שקלים לפיתוח פעילויות ויוזמות, תשלום התחייבויות על השיפוץ ולקידום הכרה מוסדית. יש להם פחות משבועיים לגייס את הכסף.

את חברי העמותה מלווה עמותת "עין בוסתן", המקדמת בדרכים שונות זה יותר משנה וחצי את הקמת הגן. בגן יעבדו שתי גננות ושתי סייעות דוברות ערבית ועברית. השבוע התקיימה גם פגישה משותפת של צוות הקמת הגן עם ראשי ראש המועצה האזורית מטה אשר יורם ישראלי וראש המועצה המקומית מזרעה פואד עווד.

המטרה: לקבל הכרה כגן מוכר ורשמי. חברי "חיים ביחד"  צילום: אדריאן הרבשטיין
המטרה: לקבל הכרה כגן מוכר ורשמי. חברי "חיים ביחד" צילום: אדריאן הרבשטיין

אחי היה גאה בי

בראש היוזמה להקמת הגן עומד שגיא שלו, חבר קיבוץ עברון. הראיון עם שלו מתקיים, בצירוף מקרים מרגש, ביום האזכרה לאחיו, הטייס ניסן שלו, שנפל במלחמת לבנון השנייה, כשמסוק היסעור שהטיס הופל מאש החיזבאללה. כל חמשת אנשי הצוות נהרגו.

לפני שלוש שנים יצא שגיא שלו למסע להקמת הגן הדו לשוני. "שני דברים עיקריים שינו את חיי בשנים האחרונות", הוא אומר, "האחד – זה המוות של ניסן, אחי, והדבר השני הוא המסע הזה להקמת הגן הדו לשוני. שני הדברים הללו עזרו לי להבין שאני חייב לעשות כל שביכולתי בשביל שאנשים יפסיקו להיהרג במלחמות מיותרות ושרק היכרות הדדית תוכל להפחית את הפחד ולקרב את הלבבות שלנו.

"אני מאמין שככל שנעשה זאת מוקדם יותר, כך יש סיכוי גדול יותר שנצליח. בגלל זה אני כאן, ובשביל זה אני מבקש את עזרתכם, כדי שנוכל לפתוח את הגן ולתת לילדים של כולנו עתיד טוב יותר".

שלו, בן 46, מטפל ברפואה סינית, נשוי לקטי אזרחית אוסטרית, שהכיר במהלך טיול בעולם. הם הורים לשלוש בנות: ליבי בת 10, אוריה בת 8, ואלי בת שנתיים וחצי. בתו תצטרף לגן מיד כשיחזרו מהחופשה המשפחתית בחו"ל.

באוקטובר 2015, בעיצומו של גל הטרור והפיגועים, ישב שלו בבית קפה בכפר מזרעה עם חברים מהקיבוץ ומהכפר, וביחד הם רקמו חלומות על חיי שכנות טובים. השגרה של הימים ההם החזירה את כולם לתלם.

שלו: "בפגישה ההיא צמח הרעיון להקמת הגן הדו לשוני משותף למזרעה ולעברון, "גן שבו יגדלו ויתחנכו ביחד ילדים ערבים ויהודים משתי הקהילות. קבעתי לי יעד שבתי הקטנה תלמד בגן הזה, כדי להתחיל בשינוי, אך לא הייתי מודע לתהליכים שאצטרך לעבור, לפחדים ולחששות. הצטרכנו לעשות תהליך שלם. בשיחת קיבוץ מרגשת, 57 אחוז מחברי הקיבוץ תמכו בנו. היו מתנגדים וזועמים, אך ההצבעה עברה ברוב יפה".

המטרה: לקבל הכרה כגן מוכר ורשמי. חברי "חיים ביחד" צילום: אדריאן הרבשטיין
זכות בסיסית לדבר בשפות שונות. שלו צילום: אדריאן הרבשטיין

ברגע ששלו הבין שהוא זוכה לתמיכה, הוא החל לאתר שותף דובר ערבית. ראש המועצה הכיר לו את לינה חזבון. שלו: "הקמנו את העמותה בטקס חגיגי שנערך בחודש פברואר במזרעה. אז גם קיבלנו מהקיבוץ מבנה שישמש את הגן, וקבוצת ההורים החלה בשיפוצים. יצרנו קשר עם משפחות במזרעה, ומסע ההסברה היה קל מאוד. אנשים רק חיכו לזה, המכנה המשותף שלנו היה שאנחנו רוצים ילדים שיגדלו בצורה טבעית, שישחקו האחד עם השני כבני אדם. זה הבסיס. בכרמיאל למשל, מתנגדים ליוזמה להקמת גן דו לשוני, וזה נובע בעיקר מפחדים, חרדות וחוסר מודעות. מדהים עד כמה במפגשי ההורים, השיחות בין התרבויות כל כך טבעיות. הצלחנו ליצור הישג: גן דו לשוני בקיבוץ יחד עם שתי מועצות. אני חושב שהגן הזה שינה את חיי. התחלתי ללמוד ערבית מדוברת, כי בבית הספר לימדו אותנו ערבית ספרותית.

"הוריי מאוד תומכים בי. אחי נהרג במלחמה, והפכנו למשפחה שכולה. אני בטוח שניסן, שנשאר בן 34, היה גאה בי מאוד. למדתי שהחיים יכולים להיגמר ברגע, ולכל אחד צריכה להיות זכות בסיסית לדבר בשפה שלו ולחיות את התרבות בכל מקום בעולם".

בלי שיפוטיות

אל העמותה הצטרפה נטע קדם-שוורץ מעברון, בת 39, חיה בזוגיות ואם לשלושה ילדים: תאומים בני שש וילדה בת 4 וחצי. במקצועה היא עובדת סוציאלית.

"נכנסתי לפרויקט הזה לא בשביל ילדיי, אלא מתוך תפישת עולם שוויונית לערך חיי האדם. הייתי רוצה שכל הילדים בארץ יקבלו את אותה רמת החינוך ושוויון ההזדמנויות. אנחנו משלבים רב תרבויות בשפה אחת ומספרים רק על נרטיב אחד. בגן דו לשוני אנו אומרים לילד שמותר לו להיות מי שהוא, וזהותו אינה פחותה מזהות אחרת. כילדה קיבוצניקית לא היה בינינו חיים משותפים. גדלנו בשכנות למזרעה, אבל לא מתוך שיתוף. זה שאני חיה בסמיכות לערבים, לא אומר שאני מכירה את תרבותם. אם אני לא מכירה את שפתם, אז יש פחדים, חששות וחרדות.

"אנו מנסים לראות את הדברים אחרת. כי כשאתה מכיר את האחר הוא הרבה יותר דומה לך מאשר שונה. אני יכולה לייצר שיח, כי מולי עומדת אמא כמוני, שרוצה בדיוק את מה שאני רוצה עבור ילדיה. כך ניתן לבנות שותפות ביחד".

קדם- שוורץ מייחלת ליום שבו ילדיה ישתלבו במסגרת של בית ספר דו לשוני. "כל יום אני מבינה עד כמה הצלחנו ליצור תקדים. אנחנו הראשונים בארץ שמקימים מסגרת מעורבת בקיבוץ. בטווח הרחוק הקהילה תרוויח. בגן תהיה תפישת חינוך דו לשונית ושיטה פסיכו-פדגוגית של הגן הקיבוצי. בגיל הרך לא רואים את האחר בצורה שיפוטית, וקל מאד לקלוט שפה.

"במפגשי הורים אנחנו משוחחים על הכל. הדיאלוג הערבי-יהודי מורכב משחר ההיסטוריה. כעת, על סדר היום חוק הלאום. נשיא המדינה ראובן ריבלין כתב נאום מדהים על הצורך במערכת חינוך אחת. אנחנו מאמינים שהמועצות ישתפו פעולה. אנחנו מקיימים פגישות חודשיות עם ההורים, כדי להטמיע את התהליך בבית. למזלנו, הכרנו שותפים נהדרים מעמותת אל-בוסתן שמלווים אותנו מתחילת הדרך יחד עם עמותת יד ביד. הם פתחו את הדרך בפנינו והם שותפים בכל דבר בהקמת הגן".

 מולי עומדת אמא כמוני. נטע קדם שוורץ  (צילום אדריאן הרבשטיין)
מולי עומדת אמא כמוני. נטע קדם שוורץ (צילום אדריאן הרבשטיין)

גזענות בשפת הגוף

העמותה החליטה לסבסד את מחיר הגן להורים, והתשלום יעמוד על 1800 שקלים בחודש. "עבור משפחות ממזרעה מדובר בסכום החורג מהתקציב המשפחתי המושקע בחינוך", מסבירה לינה חזבון, תושבת מזרעה, בת 43, אמא לשני ילדים בני 9 ו-3 וחצי, עובדת סוציאלית.

חזבון גדלה בשפרעם, ובגיל 18 עברה להתגורר בירושלים. "היציאה לעולם הייתה עבורי טראומתית. הגעתי לירושלים בתקופת הפיגועים ב-1995 ועבדתי במחלקת הרווחה בעירייה. זה לא היה קל, הצלחתי לזהות גזענות שמושרשת בשפת הגוף, לכן המאבק על זכויות האדם זורם בדמי. חשוב לי שילדיי יתחנכו בערכים גבוהים בלי לקדש טקסים. אני מקווה שגם המדינה תתקדם ולא תחזור אחורה, כי לחוק הלאום, למשל, יהיו השלכות על הילדים משני הצדדים. הפתרון הוא רק בחינוך המשותף.

המטרה לטווח הארוך שייפתח גן כזה גם במזרעה  לינה חזבון  (צילום: אדריאן הרבשטיין)
המטרה לטווח הארוך שייפתח גן כזה גם במזרעה לינה חזבון (צילום: אדריאן הרבשטיין)

"במגזר הערבי יש פחות השקעות בחינוך. יש פער עצום שצריך לצמצם. זו הפקרות, והאחריות היא של המדינה לגשר על הפערים. לאחרונה אני רואה ניצנים של שינוי. במזרעה נפתחה חטיבת ביניים, יש השקעה בתשתיות בגני הילדים. נשאבתי ליזמות החברתית הזו מתוך רצון לשוויון, לחיים משותפים ללא סיסמאות. החלום שלי שהתושבים היהודים ידברו ערבית כפי שאני מדברת עברית, כך גם ילדי יידעו להביע את עצמם בשפה שלהם. זה לא רק לקיים פעילויות הסברה או מיזמים חברתיים בין יהודים וערבים, אלא לתת לילד שלי לחיות עם האחר, וזה המבחן האמיתי.

"במזרעה היו מאוד סקפטיים אם הפרויקט יצליח, כי יש חששות של אובדן זהות. המטרה לטווח הארוך שייפתח גן כזה גם במזרעה כדי שיהיה שוויון בכל הרמות. ראש המועצה פתוח גם לרעיון להקים בית ספר אזורי ערבי-יהודי. כעת אנחנו בונים את העוגנים. אני לא רואה בכך הגשמת חלום אלא עשייה חברתית, כי גזענות, למשל, היא עניין שבשגרה, אני חווה אותה על בשרי כל הזמן".

 

בדוק גם

img_5708

חוויות מגלזגאו/ גיל ברעם

מנכ"ל הפועל נצרת עילית, הצטרף השבוע למסעה של נבחרת ישראל בסקוטלנד והאמין בסיכוי לעבור את המשחק בשלום. אתם יודעים איך זה הסתיים... טור מיוחד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *