הילה לב, בת 38, הרבליסטית קלינית, הגיעה לפני חצי שנה לפרדס חנה עם בתה ממושב בהרי ירושלים במטרה לצאת אל העולם. "גרתי במושב של 100 משפחות היפים: צמחונים, אוכלוסייה מאוד הומוגנית. זה מיצה את עצמו ורציתי לצאת ולשדר לעולם הרחב את מה שאני מאמינה בו". הדבר הראשון שעשתה בביתה החדש היה הקמת גינת צמחי מרפא.
"בגיל צעיר מצאתי את עצמי בהודו, כי משהו משך אותי לתורות המזרח, אבל חזרתי משם חולה, עם בעיות מעיים קשות, והרפואה הקונבנציונלית לא ידעה כיצד לפתור זאת. מה שריפא אותי לבסוף היה דיקור ותזונה ועשיתי מחקר עצמי רחב כי רציתי ללמוד ולהתמקצע בזה ולראות כמה אפשר ללמוד מהבריאות הטבעית. הבעיה נעלמה לגמרי והרגשתי גם שאני מרפאת משהו בדפוס הפנימי שלי. עבדתי המון עם הגוף, הרבה תנועה, מחול ויוגה. כל הזמן תרגלתי צומות ושיטות אחרות לניקוי רעלים. כמטפלת אני ממשיכה לעשות זאת, ואני כמו מעבדה אישית, כל דבר עובר דרכי ודרך המעיים שלי לפני שאתן אותו לאדם אחר".
בין מזרח למערב
היא פנתה ללימודי רפואה טבעית. "זה חלק מחיי, הייעוד של חיים שמחים ובריאים יותר, נקיים מרעלים. אני עובדת ברבדים שונים גם בחיים שלי, ברובד הנפשי והגופני, ולכן הייתה לי תשוקה פנימית ללמוד ולהתמקצע. למדתי נטורופתיה ותזונה בגישות שונות. אני מחוברת במיוחד להרבליזם קליני, צמחי מרפא. בצמחים יש חלופה כמעט לכל טיפול כימי קונבנציונלי, גם לבעיות כמו דיכאון, למשל. הרבה מהמושגים ההרבליסטיים – מושגים כמו שיקום, הזנה, איזון, ויסות – לא מוכרים ברפואה הקונבנציונלית, ששואפת יותר להשתיק ולהעלים סימפטומים. אדם מותש, או שעבר טראומה, יש לנו היכולת לשקם את המערכות שלו, ולכל צמח יש רקמה שהוא פועל עליה. כיום בהרבליזם יש מפגש בין מזרח למערב, וכבר קיימים כלים קליניים למחקר. אני נעזרת הרבה באבחנות רפואיות ותוצאות של בדיקות דם. הרבה צמחים פועלים בשירות האישה, למשל, ומועילים לוויסות הורמונלי, בעיות פריון, PMS, אקנה ועוד. אני לא פוסלת טיפול אנטיביוטי ותרופתי, אבל יש הרבה מה לעשות לפני שמגיעים אליו".
היום יש המון גישות תזונתיות והמון דעות, לפעמים שומעים דבר והיפוכו, וזה מבלבל.
"נכון, ולכן צריך לשבת עם איש מקצוע ולעשות התאמה אישית של אורח חיים, תזונה ורקיחה אישית. גם המינונים הם אישיים. אני לא ממליצה לקנות משהו על סמך שמועה או משהו שקראנו. השינוי מגיע מבחירה במטפל טוב ובחירה לעשות לעצמך טוב באמת. אדם צריך לאהוב את עצמו באמת ולפרגן לעצמו באמת כדי שזה יקרה. אצל נשים זה מורכב במיוחד, עם האחריות למשפחה והחלוקה לקריירה וילדים".
אנשים מתייאשים לפעמים כי קצב השינויים בעקבות טיפול תזונתי נוטה להיות ארוך.
"נכון, כי אנחנו עובדים בתהליכים. הרפואה הטבעית הגיעה מחברות מסורתיות שהקצב בהן היה אחר. לפעמים צריך לעצור, להקשיב לגוף ולכאב של עצמך, כדי לייצר את הריפוי והשינוי שאתה רוצה. החזון שלי הוא שאנשים יריחו צמחים בגינה שלי ואני אבין באופן אינטואיטיבי, מהצמחים שמושכים כל אדם, מה הוא צריך".
בתחילת דרכה עבדה כתזונאית בקופת חולים מכבי, אבל הרגישה שאינה יכולה להמשיך במתכונת זו. "התמקצעתי וראיתי מקרים, אבל לא הרגשתי שאני במלואי בתוך המסגרת הזאת, כשיש לי 25 דקות להקדיש לכל מטופל. הרגשתי שאני חוטאת למקצוע, לעומק של העבודה הזאת. אחר כך לימדתי במכללות לרפואה משלימה בארץ והמשכתי בקליניקה פרטית, ניהלתי פורומים יש לי דף פייסבוק, קבוצת פייסבוק ואתר. הייתי חלק מצוות מטפלים שעובדים עם חברות לצמחי מרפא".
קילו כן, קילו לא
בקופת החולים, היא מספרת, היו מגיעות אליה נשים, חלקן רזות, שכל רצונן היה לרדת במשקל. "היה לי עצוב שאישה, במקום להתענג על עצמה, מתעסקת ב'קילו כן' ו'קילו לא'. דימוי הגוף השלילי הוא מגיפה. כיום מגיעות אליי נשים שעסוקות כל הזמן באכילה רגשית ומעגל של אשמה, בושה, תחושת כישלון ורגשות קשים סביב האוכל, ששוב מייצרים אכילה לא מודעת. אני מזהה איתן את הטריגרים ומה יושב מאחורי האכילה הרגשית. אני עצמי ילדתי לפני שש שנים ועליתי המון במשקל בזמן ההריון. ראיתי בתוכי גל של שנאה עצמית וביקורת ורצון לשינוי, לצד קולות יותר נעימים שבאים ממקום של חמלה והקשבה והתבוננות בגוף. הכלי שלי היה להודות לגוף שילד לידה תקינה ולקבל אותו במצב השופע, וידעתי שזו הזדמנות לקבל את עצמי דווקא במשקל העודף, שאני לא רגילה בו. בלי לחץ חזרתי לעצמי לאט לאט, עם ההנקה וחיזוק של דימוי גוף, והרגשתי שריפאתי את עצמי באמת. אכלתי טוב כי ידעתי שאני מזינה את התינוקת שלי ובדקתי איך אני יכולה להזין את עצמי. שנתיים לאחר מכן הבנתי שאני נמצאת במערכת יחסים לא בונה ולא מזינה. החלטתי לשנות גם את הדפוס הזה בחיי ונפרדתי מבן זוגי".
