יום רביעי , דצמבר 12 2018
בית / חדשות מקומיות / בית של תקווה
בן ברוך (צילום אלכס הובר)
יעל עדן ברוך (צילום אלכס הובר)

בית של תקווה

לפני כחודשיים פתחה יעל עדן ברוך מקום המטפל במתמודדי נפש בצורה ייחודית, מתוך שליחות ליצירת שינוי בתחום בריאות הנפש בארץ, תוך שבירת הסטיגמות על אשפוז ודרך התמודדות המעניקה למתמודדים ובני משפחותיהם את הכלים להמשך הדרך. סיפור על תקווה.

"בית של תקווה" בצהרי היום, בית בודד הממוקם בשכונה שלווה בכרמיאל, מוקף עצים ודשא ובתוכו שלושה מפלסים מעוצבים ומזמינים. בקומת הקרקע עוסקת קבוצת אנשים בבישול וכעבור כחצי שעה, כולם מסבים לארוחה משותפת, כמו כל משפחה רגילה, אך פה מדובר במדריכים ומטופלים.

בן ברוך (צילום אלכס הובר)
יעל עדן ברוך (צילום אלכס הובר)

יעל עדן ברוך, שהקימה את המקום, עוסקת מאז ומתמיד בטיפול באנשים הכי שבריריים, מתמודדים. היא עורכת לי סיור בבית, שקירותיו צבועים בלבן בוהק, אך כל חדר מעוצב בצבע שונה, אליו מותאמים הווילונות, כיסויי המיטה והשטיחים. גינת הבית מתגלה כפינת מחמד מלאה בעצי פרי, פרחים ודשא את עבודות הגינון מבצעים בעצמם דיירי הבית שכעת גם מקימים גן ירק.

ברוך (48), נשואה לגיל, בן אחת המשפחות הוותיקות בכרמיאל והיא אמא לשלושה ילדים בגילאי, 22, 19, 16. היא בעצמה הגיעה לעיר כשמלאו לה 14.

היא דוקטורנטית לעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה ובוגרת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, במסלול לטיפול משפחתי. במקביל סיימה קורס מדריכים לסטודנטים לעבודה סוציאלית והדריכה סטודנטים בבית החולים מזור ובלשכות הרווחה בחצור ובצפת.

במהלך עשור בו עבדה במחלקה הסגורה לנשים בבית החולים מזור, מזרע לשעבר, הקימה את היחידה המשפטית, כעובדת סוציאלית ראשונה של היחידה. בהמשך עבדה במחלקה סגורה לגברים. עד לפני כשנה וחצי, במשך כ~13 שנים, שימשה כרכזת שיקום במחוז צפון ומחוז חיפה של משרד הבריאות. במסגרת תפקידה, ליוותה עשרות אלפי משפחות ומתמודדי נפש בתהליכי שיקום, פיקחה על מסגרות שיקום, הקימה מסגרות שיקום ייחודיות בתחום התעסוקה, הפנאי ומסגרות ייעודיות למתמודדים עם הפרעות אכילה ולנפגעות תקיפה מינית. היא פעלה מתוך יצירת שתופי פעולה, בין מסגרות הטיפול והשיקום במחוז חיפה לבין הרשויות השונות, ביניהן, משטרה, ביטוח לאומי, לשכות הרווחה, יחידות אפוטרופסות ומשרד השיכון. תפקידים אלה גרמו לה לגבש תפיסה טיפולית שונה מזו המוצעת ברוב המקרים היום.

דלת מסתובבת

לדבריה, בגישה הקיימת היום למתמודדי נפש, מתקיימת שיטת הדלת המסתובבת. בשנת 2015, נרשמו 23 אלף אשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים בישראל, מתוכם כ~5000 אושפזו לראשונה ולמעלה מ~18 אלף מאושפזים הגיעו לאשפוז חוזר. מבחינתה, הדלת המסתובבת היא החזרה לאשפוז חוזר.

"החלום על הבית הזה התחיל, כשלפני שנתיים חלמתי על חלופות אשפוז", היא מספרת. "אחרי קורס של מספר חודשים בו דיברו על חלופות אשפוז, נסעתי לאנגליה מספר פעמים והשתלמתי בשיטת הדיאלוג הפתוח, בכך הפכתי לישראלית הראשונה שעשתה את ההכשרה הזאת".

דיאלוג פתוח היא גישה שהתפתחה בלפלנד ובארצות סקנדינביות נוספות, מקום לא מיושב בו המרחקים בלתי נתפסים ובני המשפחות לא יכלו לבקר את המאושפז והנתק היה בלתי נמנע. מדובר בגישה ושיטת התערבות במצבי משבר נפשי. ההתערבות מאפשרת תקשורת בתוך הרשת המשפחתית ומשלבת עקרונות טיפוליים פואטיים מחד ועקרונות ארגוניים מאידך. הגישה היא חלק מזרם של גישות טיפול, כששיטת ההתערבות מועברת בבית המשפחה, תוך שהיא מספקת מענה מיידי ונגיש בהתאם לבחירת המשפחה.

הדיאלוג הפתוח מבוסס על גישה הומניסטית ועל יסודות טיפול דינמי ויסודות של טיפול משפחתי, תוך שימוש של הצוות בשיקוף. תוך כדי הפגישה ניתנת האפשרות למשפחה לראות לשמוע מה זה עושה. היסודות הללו מהווים את הבסיס הפילוסופי עליהם מושתת בית של תקווה. האלמנט הרוחני והתרבותי הוא חלק חשוב בטיפול.

"לפני שנתיים יצאתי למסע להקמת בית של תקווה, מתוך אמונה ותפיסה שאנשים המתמודדים עם משבר נפשי הם חלק מהחברה ונמצאים בקרבנו ולכן במקום לבודד אותם בבתי חולים, שלא יכולים להעניק להם טיפול אישי, בשל העומס במחלקות והסטיגמה שמלווה את עצם הכניסה לאשפוז, אפשר לשלב אותם בחברה במסגרת ביתית מתאימה", אומרת ברוך, "בית של תקווה הוא מעין מכינה לחיים, מרכז שמאזן בגישת ההחלמה והדיאלוג הפתוח. השהות בבית נמשכת עד שלושה חודשים ומיועדת לאנשים שחווים אירוע משברי והם אינם מסוכנים לעצמם או לסביבה. האנשים מתגוררים במקום לתקופה זמנית, במהלכה הם ובני משפחותיהם, רוכשים כלים למסע האישי, שיוביל אותם לחיים בעלי משמעות. באמצעות החזרת מיומנויות התמודדות שנפגעו כתוצאה מהמשבר, ניהול מצבי חיים ורצף של מצבים, רכישת מיומנויות שליטה ותקשורת בין אישית במידת הצורך, השתלבות בעולם העבודה ובניית תכנית מותאמת אישית לפי הצרכים, הרצונות והבחירה של האדם".

להילחם בסטיגמת האשפוז

המקום מאפשר עבודה עם המשפחה בגישת הדיאלוג הפתוח והתבוננות במשבר כבצומת חיים לצמיחה והתפתחות אישית. צוות המדריכים הם אנשים עם ידע רב וניסיון והם מטפלים בתרפיות שונות.

"תמיד עמדה לנגד עיני ראיית האדם כאדם וכשלם ותפירת חליפה אישית ייחודית שמותאמת לו אישית. השנה זכיתי בפרס שר הרווחה ואיגוד העובדים הסוציאליים על פועלי ונבחרתי לעובדת סוציאלית מצטיינת ארצית לשנת 2017 דווקא מתוך הגישה הזאת".

כדי לקדם את התוכנית לבית של תקווה, התפטרה ממקום עבודתה וכדי להתפרנס מצאה משרה חלקית במוסד נכויות של הג'וינט ישראל, כמנהלת תוכנית לאנשים המתמודדים עם יותר ממגבלה אחת. לפני כחודשיים וחצי פתחה את המקום. "עזבתי מישרה בכירה, עם הכנסה מובטחת למען השליחות ליצירת שינוי בתחום בריאות הנפש בארץ. קבלתי תמיכה מקרן בנק הפועלים לעסקים חדשים ומקרן נתן שמעודדת יזמים. כדי לרכוש כלים נוספים, נסעתי לחו"ל לראות מקומות דומים והשתלמתי בשנה האחרונה בגישת הדיאלוג הפתוח באנגליה. הייחודיות של המסגרת שלי, שהיא רואה את האדם כחלק מסביבה ומרשת חברתית קהילתית ולכן ההתערבות נעשית בכל הרמות ועם הכנה לתקופת ההמשך שלאחר הטיפול אצלנו".

נדב הוא אחד ממטופליה של עדן ברוך, אותו היא ליוותה במשך תקופה ארוכה, עוד בטרם קם הבית. היום, הוא מתנדב בעצמו בבית של תקווה. "יעל היא שליוותה אותי אישית ברגעי הקשים ביותר", הוא אומר. "בזמן הבדידות האיומה בה הייתי נתון, היא הגיעה אלי אחת לשבוע במשך חודשים ותמכה וסייעה לי לקבל סל שיקום. כל זאת היא עשתה בהתנדבות גמורה ובנפש חפצה. בזמנים הקשים שלי היא הייתה לי למלאך מציל ועמוד האש המראה לי את הדרך. אין לי מילים שיכולות להביע את התודה ואת האהבה שאני חש כלפיה. כמה אני שמח שיש באפשרותי כיום להיות חלק מהבית שהיא הקימה ולתרום מניסיוני בהקמת הגינה וטיפול בעצים. כל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא", הוא מסיים את דבריו בציטוט ממסכת סנהדרין.

חזרה לחיים רגילים

מגוון המטפלים בבית כולל פסיכותרפיסטים, בבליותרפיה (שימוש בהבעה ויצירה), תרפיה באמצעות דרמה וטיפול התנהגותי קוגניטיבי. בין השאר מטופלים המתמודדים באמצעות גינון ושני פסיכיאטרים מגיעים שלוש פעמים בשבוע למקום, אחות שמקדמת בריאות, מדריכת יוגה ודיקור סיני. "אנחנו מאמינים במינימום תרופות ועושים עבודה עם המשפחות, כאן וגם בבתים ובמסגרת הליווי אנו עושים הכנה לשיקום", אומרת עדן ברוך.

מתמודד נוסף הוא יקי, שעשה דרך ארוכה עד שהגיע למצב יותר יציב כיום. "לפני כ-17 שנים חליתי בסכיזופרניה ובעקבות המחלה לא תפקדתי ברמה הבסיסית ביותר", מספר יקי. "לאחר כשש שנים עברתי לצפון וקיבלתי סל שיקום, כשאת תהליך השיקום שלי ליוותה יעל. האמונה שלה בי וביכולות שלי, הדיבור בגובה העיניים, הדלת הפתוחה שהותירה לי והיותה קשובה לצרכי וחששותיי, גם טלפונית ומעבר לשעות העבודה, ללא סטיגמה וללא משוא פנים, הובילו לתהליך החלמה מרשים. תהליך שהייתי מחויב אליו, לקחתי אחריות על חיי ובעזרת תוכנית השיקום חזרתי לחיים מלאים בקהילה ואפילו הוצאתי שלושה ספרי פרוזה, ספר ילדים וספר שירים. עברתי קורס בכתיבה יוצרת והשתתפתי במשך שנה בקורס כתיבת שירים בבית ספר רימון. יעל הפנתה אותי לקורס צרכנים נותני שרות, עם התמחות בניהול מחלה והחלמה. בעידודה של יעל הרצאתי במסגרות שונות על המחלה ודרכי ההתמודדות אתה. היא ביקשה ממני להשתתף, כנציג המתמודדים, בפורום טיפול שיקום של משרד הבריאות, שהתקיים בבית החולים מזרע. בהיותה בשנת שבתון היא נעתרה ליוזמה שלי והשתתפה בסדרת סרטוני וידאו שמנגישים למתמודדי נפש את השירותים, להם זכאים במסגרת סל שיקום. קצרה היריעה מלספר עלי, אבל בשורה התחתונה, האפשרות להתפאר בפועלי התאפשרה בזכות יעל, האמונה שלה בי שגרמה לי להאמין בעצמי וביכולתי כאדם בעל כישורים וכמתמודד שמנהל את המחלה שלו ולא שהמחלה מנהלת אותו".

לברוך היה חשוב לקחת את כל ניסיונה המקצועי העשיר ולהשתית אותו כיסודות הבית. "הבית היה חלום", היא אומרת, "רציתי משהו משלי, לפי האני מאמין שלי. גם כרכזת שיקום הייתי מאוד נגישה לאנשים ולמשפחות וניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה, להגמיש לבנות לאדם תכנית אישית. אני מקווה שמשרד הבריאות וקופות החולים יכירו במקום ויבינו שלהחזיק אדם בבית החולים פסיכיאטרי עולה 1150 שקלים ליום. כאן בבית זה עולה 900 שקלים, להחזיק אותם בכבוד ולתת להם את מיטב הטיפולים. זהו חיסכון של 25 אחוזים בהשוואה לאשפוז עם כל מה שהבית נותן ובעיקר שיש הוכחות מדעיות שמטופלים בשיטה זו, כמעט ואינם חוזרים לאשפוז, בניגוד לשיטת הדלת המסתובבת".

כרגע נמצאת ברוך במגעים עם משרד הביטחון וטיוטת הסכם כמעט ומוכנה לאישור. בנוסף היא גם במגעים מתקדמים עם קופת חולים מכבי, שם מעוניינים לשלב את הבית במטופלים המתאימים. כרגע ממומנת שהיית המתמודדים על ידי המשפחות והמקום לא מרוויח, היא אפילו לא מושכת משכורת. "אני עובדת מתוך שליחות אמיתית".

בדוק גם

בית העלמין בנצרת עילית

הציבור מתבקש לתרום להקמת מצבה לאדם ערירי שהלך לעולמו

בן 60 מנצרת עילית נפטר לפני כשבועיים ערירי, בודד וגלמוד ללא יורשים וללא משפחה. "אין מי שישלם את המצבה", אומרים קבוצה של אנשים שמבקשים את עזרת הציבור

תגובה אחת

  1. יעל עדן ברוך

    הערה אחת. הסכומים המצויינים לגבי העלויות הם סכומים שישולמו ע"י קופ"ח. המשפחות שמממנות היום את הטיפול, משלמות פחות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *