יום שבת , דצמבר 15 2018
בית / בחירות מקומיות 2018 / בוחבוט: "אמרתי למשפחה שלי שאני מעדיף להפסיד, מאשר להגיד 'יכולתי לנצח'"
שלמה בוחבוט. צילום: דורון גולן
שלמה בוחבוט. צילום: דורון גולן

בוחבוט: "אמרתי למשפחה שלי שאני מעדיף להפסיד, מאשר להגיד 'יכולתי לנצח'"

שבוע אחרי הסיבוב השני במעלות-תרשיחא, שבו הפסיד לארקדי פומרנץ, שלמה בוחבוט נשמע הרבה יותר מפויס. בראיון מיוחד ל"צפון-1" הוא מדבר על התושבים והעיר שהוא אוהב, בא בחשבון עם התקשורת המקומית ועם יו"ר מפלגת העבודה גבאי ומפרט את התוכניות לעתיד: עסק עצמאי לייעוץ מוניציפאלי וספר אוטוביוגרפי.  "אם ראש העירייה החדש ירצה שאהיה לו יועץ, אני אשמח. אני אעזור לו המון"

לאחר ההפסד המוחץ בסיבוב השני לארקדי פומרנץ, ראש עיריית מעלות-תרשיחא היוצא שלמה בוחבוט מנסה לשמור על איפוק. בשונה מעמיתו בנהריה, ז'קי סבג, הוא אינו מאשים את התושבים ולא קורא להם כפויי טובה. בוחבוט עדיין אוהב אותם. לדבריו, התושבים הצביעו הצבעת מחאה והם רצו שינוי הרבה יותר מאשר רצו את פומרנץ. ארשת פניו, בכל אופן, מעידה על אכזבתו הגדולה.

מאז תם הסיבוב השני, בוחבוט מנסה לחשב מסלול חדש, לתכנן את החיים אחרי הקריירה הפוליטית והציבורית, שלה היה משועבד במשך 42 שנה. הבחירות השפיעו קצת על בריאותו והוא לקה בשפעת קלה.
לבוחבוט כבר יש תוכניות להקים עסק עצמאי בתחום הייעוץ המוניציפלי. הוא מתלוצץ ואומר שיקראו לזה: "בוחבוט מוניציפל". הוא גם לא חוסך את כעסו על התקשורת המקומית ומבקש שלא ירחמו עליו, כי בעוד שבועיים הוא ייצא מבניין העירייה זקוף קומה, אבל ישקיף היטב על הנעשה, ואם יהיו טעויות הוא בהחלט יתריע עליהן.

בוחבוט, שמיתג את עצמו כ"פנתר השחור" של הפריפריה, איש ללא מעצורים, שעשה הכל כדי להחדיר את הגליל לתודעה הלאומית. הוא האיש שלקח עיירת פיתוח נחשלת והפך אותה לעיר. הוא ייזכר כאחד האנשים היותר ביקורתיים במדינה, אך גם ככזה שלא אוהב לקבל ביקורת אישית – לא על ילדיו ובטח שלא על גילו, 74.

לא עצוב. בוחבוט צילום: דורון גולן
לא עצוב. בוחבוט צילום: דורון גולן

איך אורזים 42 שנה?
לשכתו של בוחבוט כבר ממוינת בארגזים. "בכל זאת, איך אני אורז 42 שנה של עשייה? מה אעשה עם כל התמונות והמזכרות? ביקשתי לקחת אותן איתי. יותר נכון, הודעתי ליועצת המשפטית שאני מתכוון לקחת איתי את המזכרות וגם את השולחן שלי שהבאתי אותו מהבית", הוא אומר מיד בתחילת הראיון, "לפעמים אני כותב שישה מכתבים ביחד. עכשיו אני במסע של פרידה".
במכתב
וכך נפרד בוחבוט במכתב מעובדי העירייה: "אני כותב מכתב פרידה בגב זקוף וראש מורם. במשך 42 שנה בניתי בשותפות עם חלק מכם ועם עובדים מהעבר, עיר לתפארת, עיר מצוינת. במשך כל השנים הצטיינו והשתפרנו כל העת בתחומי החינוך, הקהילה, השיתוף היהודי-ערבי, פיתוח מקורות תעסוקה, נראות העיר ועוד ועוד. שילבנו בצורה מופתית ומעוררת גאווה אלפי עולים חדשים ויצרנו קהילה בריאה בעלת לכידות, סובלנות הדדית וחוסן קהילתי מרשים.
"עמדתי ביחד איתכם בראש מאבקים למען הגליל ולמען עתיד טוב עוד יותר לתושבי העיר. רוב ערי הפיתוח שקמו ממש באותן השנים שלנו, קינאו בפיתוח וההישגים אליהם הגענו, וזה יצר בקרב כל אחת ואחד מתושבי העיר גאוות יחידה אדירה. במשך 42 שנים הציבור בחר בי פעם אחר פעם, ואילו במערכת בחירות זו, הציבור החליט ובחר בהנהגה אחרת. אני מאוד מכבד את רצון הציבור ורוצה מאוד בהמשך הצלחת העיר וקהילתה. מתוך אהבה עצומה לעיר, אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה לסייע לראש העיר הנבחר ולהנהלה, כדי לשמר את ההישגים ולהוביל להמשך הצלחות והישגים בתחומים אשר ייקבעו על ידי ראש העיר והנהלת העיר".

פרויקט החלוץ. רחוב מפלים ומכולות באגם המונפורט (הדמיה: טוטם)
מקווה שיימשך הפיתוח. רחוב מפלים ומכולות באגם המונפורט
(הדמיה: טוטם)

איך אתה מרגיש?
"ירדו לי מהכתף טונות של קשיים. ראש עיר לא מלקק דבש. זה אחד התפקידים המעניינים וגם אחד הקשים. אני יוצא עם סיפוק גדול, ואני לא מאמין שמישהו אחריי יהיה כל כך הרבה שנים בתפקיד. אני אומר שמעלות-תרשיחא היא לא דוגמה. זה כפר קטן נידח שכוח-אל שלקחתי וטיפחתי כמו ילד, ולכן רציתי עוד ועוד. אני לא מרגיש שהפסדתי, אלא שהייתה אווירת שינוי. התושבים רצו שינוי יותר ממה שרצו את ארקדי".
האם התקשורת המקומית מכירה אותך קצת אחרת מאשר התקשורת הארצית?
"התקשורת המקומית בעייתית כי היא קהילתית ורכלנית. התקשורת הארצית מתעסקת בדברים של רומו של עולם. התקשורת המקומית עובדת עם האופוזיציה. אולי זה בגלל שכרם הנמוך, העיתונאים המקומיים לא נכנסים לעומק. אני לא הייתי צריך לתת לך ראיון. אני כועס עלייך, אבל אני בא מעיר במרוקו, שבה כולם לב".
אז אתה לא עצוב?
"אני יוצא בראש זקוף. למה להגיד עצוב? איחלתי לארקדי הצלחה. התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני לא מקנא בו, כי הוא הבטיח מלא הבטחות. סיכמנו להיפגש על מנת למסור לו דגשים. אני לא יוצא ואומר 'תמות נפשי עם פלישתים'. אני אוהב את העיר והשיתוף היהודי-ערבי ימשיך. אני אמליץ לו להשאיר את כל הצוות: מהמנכ"ל והגזבר עד אחרון העובדים ולא להתפתות למנות פוליטיקאים. אם ירצה להרוס את עצמו ולא להיבחר בעוד חמש שנים, שימנה את כל אלה שרודפים אחריו היום. אני לא מתכוון לנבחרי הציבור, אלא לעסקנים. אני דואג לעובדים כאן ומציע לארקדי לשכוח את הבחירות ולהסתכל קדימה, כי מערכת בחירות עושים במשך חמש שנים, והציבור היום הוא דעתן וחכם".

אני מותג. בוחבוט. צילום: דורון גולן
"אני מותג". בוחבוט. צילום: דורון גולן

האם אתה סבור שהקמפיין שלך היה מוטעה?
"הפייסבוק מרסק ומחסל אנשים. עשינו טעויות שלא הגבנו בנחרצות. היינו צריכים לתקוף. שנתיים וחצי עשו לי לינץ'. זו הייתה טעות לשתוק, ויש הרבה אנשים שאני אתבע אותם דיבה, כי עכשיו יהיה לי מלא זמן. מי שרוצה לנצח בבחירות, שמעכשיו יתחיל לכסח את ראש העיר בפייסבוק. זה עובד בשטיפות מוח".

אז עכשיו אתה הולך לנוח?
"לנוח ולטייל. אשתי ממש מרוצה. אף אחד במשפחה שלי לא רצה שאתמודד".
אז מי ייעץ לך ללכת לסיבוב שני?
"רק אני, שלמה בוחבוט. אמרתי שאלה שמתמודדים אין להם ניסיון ואני לא רוצה להעביר להם את ההגה, אבל אני לא מסתכל אחורה בזעם".
אבל אמרו לך לא ללכת לסיבוב שני.
"תביני. מי שהרבה שנים ראש עיר, אז מקבלים מבחינה אישית החלטות שגויות. לפני הסיבוב השני כינסתי את המשפחה שלי ואמרתי להם: 'תראו, לא אוכל לסלוח לעצמי כל חיי אם אגיד: 'יכולתי לנצח'. אני מעדיף להפסיד, מאשר להגיד 'יכולתי לנצח'. שאלתי את הילדים 'האם תקבלו הפסד קשה'? הם אמרו לי: 'אבא תעשה מה שאתה רוצה'. אני לא מצטער וגם הם לא. אני מחזק אותם".

הם ממש מעריצים אותך.
"הילדים שלי לא מכירים משהו אחר. הם מכירים אבא ראש עיר. אבל בכל פעם שהייתי במעלות, הקפדתי לאכול איתם ארוחת צהריים. שמרתי על התא המשפחתי. היו פעמים שהוזמנתי בערב שבת לראשי ממשלה לארוחת ערב – אהוד ברק, אהוד אולמרט, שמעון פרס – ואמרתי שאני לא הולך בלי המשפחה שלי, כי הוזמנתי לבד. המשפחה מאוד חשובה ואני אוהב אותם".

אתה דואג עתה לבתך, אביטל בוחבוט-בורשטיין, מנכ"לית תאגיד המים מעיינות זיו שאולי ינסו להדיח אותה?
"לא. שינסו. יש עורכי דין ויש הסתדרות. אני מציע להנהלה החדשה לא לבוא עם יצר של נקמה. אני לא אפקיר את העובדים. כל מעלות-תרשיחא מצפה להנהגה".

מה בעתיד?
"אני פותח משרד. מה שעשיתי כראש עיר, אעשה במשרד פרטי, רק עם הרבה כסף. 'שלמה בוחבוט מוניציפל' – יועצים, קידום פרויקטים, ייעוץ לראשי ערים, יש לי הרבה מה לתת. אם ראש עיריית מעלות-תרשיחא החדש ירצה שאהיה לו יועץ, אני אשמח. אני אעזור לו המון".

לא הייתי צריך לתת לך ראיון. בוחבוט צילום: דורון גולן
"לא הייתי צריך לתת לך ראיון". בוחבוט צילום: דורון גולן

בשכר?
"ברור. כל דבר בכסף, לא צריך תקופת צינון. אני יכול לקדם תוכניות מתאר, מכתבים, אבל יהיו אנשים שאעזור להם גם בלי כסף".
ביום הניצחון של פומרנץ תושבים אמרו: "הפלנו את בוחבוט". מילים קשות.
"קשקוש. יש אולי ארבעה אנשים כאלה. היום מעלות-תרשיחא היא שלמה בוחבוט. אני המותג. ארקדי יצטרך למתג את עצמו וזה יהיה לו קשה, כי הוא הבטיח מלא הבטחות כמו: להוריד ארנונה, להחזיר אדמות לתרשיחא. הוא תמיד יהיה בצל שלי, כל הזמן יגידו בוחבוט היה עושה אחרת. זה לא יהיה לו קל ואני לא מקנא בו. אני יוצא מהעירייה בסיפוק. כל פינה בעיר שלי, גני הילדים, כל אבן".
למה שלא תישאר חבר מועצה?
"אני לא אכהן כחבר מועצה, אני יוצא לדרך חדשה ולחיים פרטיים. אין לי מה לחפש במועצת העיר. צריך להשלים עם כל דבר, אחרת אוי ואבוי. אם ארקדי יצטרך עזרה, אני כאן. מקווה ששיקום השכונות יימשך וגם פרויקט פיתוח אגם מונפורט. אם לא יהיו לו יועצים טובים, הוא לא יחזיק מעמד. אם יתקשר למשרדי ממשלה, מי מכיר אותו?".

אז מה, אין קיום לדור ההמשך?
"מי שרוצה להיות דור המשך. שיהיה סגן, ויוכיח".
אבל לא מצאת דור המשך. רק בשבוע האחרון לפני הסיבוב השני מצאת את ברדא.
"ברדא היה עקבי. הוא קורץ מבחור שרוצה ללמוד. מה שהוא עשה זו מנהיגות, קיבל החלטה. אמרתי לו 'אל תצטער על ההחלטה שקיבלת. אתה תתווה דרך מסודרת בלי לשבת בצד'".

אתה מצטער שקראת לו בוגד רמאי.
"
לא רוצה להתייחס".

האם אתה סבור שהייתה התלכדות של גורמים אינטרסנטיים שמטרתם הייתה להפיל אותך?
"תמוה בעיניי מאוד איך שר הביטחון אביגדור ליברמן התלכד עם בל"ד. זה ניגוד גמור. אבל הכל מאחוריי כבר. הציבור ישפוט והכל יתגלה בהמשך. אם יהיו דברים לא בסדר, אני אעיר".
"שר האוצר משה כחלון היה בכנס הראשון ותמך בי. מפלגת העבודה היא הבית שלי, אבל מעולם לא הייתי צריך תמיכה. בעיניי, יו"ר המפלגה אבי גבאי לא ראוי להיות מנהיג. בושה וחרפה איך מנהיג לא מרים טלפון לראש עיר ותיק, חבר במפלגת העבודה, ושואל אותי 'במה אפשר לעזור'? איך הוא יבקש ממני לעזור לו בבחירות הארציות? אני יודע רק לשלם למפלגה 900 שקלים בשנה. גבאי לא ראוי בעיני להיות ראש ממשלה. לכנסת עוד לא החלטתי אם אתמודד. את בטח מתארת לעצמך שאף אחד לא יילחם על הגליל כמוני".

"תודה לאל שנגמרו המילים 'ניגוד אינטרסים', גם לילדים שלי.
כולם משוחררים עכשיו, בראש מורם.
הם יעשו מה שהם רוצים. יצאנו מעבדות לחירות"

שמעון בן נעים, הסגן שלך, עזב אותך, טרף את הקלפים והביא שני מנדטים. לאיש יש כוח.
"אני מעדיף לא לדבר עליו, כי כשאני אפתח את הפה, יש לי טענות הרבה יותר גדולות אליו מאשר לארקדי".

במגזר הערבי ניצחת בקלפי אחת בלבד. מה קרה שם?
"תשאלי אותם. אם נחלי טנוס הוא המנהיג, שיבושם להם. הוא הבטיח שיעביר את אדמות כפר ורדים לתרשיחא, הבטיח ריבונות, זו לא הבעיה שלי. עכשיו בפנסיה אני אקנה שם מסבחה ואשתה שם קפה. יש לי הרבה חברים בתרשיחא. עדיין קיבלתי בה 1100 קולות. תרשיחא היא פנינה מטופחת רק שישמרו על זה".

המשפחה הכי חשובה. בוחבוט. צילום: דורון גולן
המשפחה הכי חשובה. בוחבוט. צילום: דורון גולן

"להיות ראש עירייה זה הכי קשה"
שלמה בוחבוט חגג לא מזמן יום הולדת 74. הוא נולד בעיירה בני מלל במרוקו למשפחה ברוכת ילדים. בשנת 1954, כשהיה בן 10, עלה ארצה לבדו במסגרת עליית הנוער ונקלט בקיבוץ עין הנציב בעמק הירדן. בשנת 1960 עלו הוריו לארץ והתיישבו במעלות. בשנת 1961 התגייס לצה"ל, סיים קורס מ"כים ושובץ כמדריך הדרכת טירונים. את שירותו הצבאי סיים כמפקד מחלקה.
בשנת 1974 נבחר לראשונה לחבר מועצה מטעם מפלגת מפא"י ולממלא מקום ראש המועצה ללא שכר. שנתיים לאחר מכן נבחר לעמוד בראש המועצה המקומית מעלות-תרשיחא, שלימים הפכה לעיר.
בשנת 1992 נבחר בוחבוט לחבר בכנסת ה-13 ברשימת מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין ז"ל, אולם בשנת 1996, כשנכנס לתוקפו חוק איסור כפל התפקידים, התפטר ובחר להמשיך בתפקידו כראש עיריית מעלות-תרשיחא. במצבי משבר – אסון מעלות ב-1974, מלחמות ומתיחות על גבול ישראל-לבנון, בוחבוט היטיב להילחם. הוא גם האיש שהגה את פסטיבל אבן בגליל, מסורת בת 28 שנה, בנה היכל תרבות מפואר ובית ספר למוזיקה, ובשנות ה-80 הקים את אגם מונפורט.

בשנת 2004 יזם בוחבוט את את הקמת פורום קו העימות ואף עמד בראשו. בכך הביא לשינוי תפישה – מראייה של כל יישוב בפני עצמו לראייה כלל-אזורית ודאגה לכל תושבי קו העימות, תהיה דתו אשר תהיה.
בשנת 2006, בתום מלחמת לבנון השנייה, הגה בוחבוט את רעיון אשכול היישובים גליל מערבי במטרה לתת כוח ליישובים בעלי אינטרסים זהים כגוף אחד מאוגד ולאגם משאבים, וכך לקדם תחומי ליבה שישפרו את איכות החיים של תושבי הגליל המערבי כולו. האשכול, שקם כתאגיד, מהווה מודל לחיקוי לערים נוספות בכל רחבי הארץ, פרויקט המקודם על ידי משרד האוצר ומשרד הפנים. אשכול גליל מערבי מונה 10 יישובים, בהם 80 אלף תושבים, בני כל הדתות והעדות.

לא פחות טוב. אבי גבאי צילום: נמרוד צוק, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0
"לא ראוי בעיני". אבי גבאי צילום: נמרוד צוק, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

 

"יו"ר המפלגה אבי גבאי לא ראוי להיות מנהיג.
בושה וחרפה איך מנהיג לא מרים טלפון לראש עיר ותיק,
חבר במפלגת העבודה, ושואל אותי 'במה אפשר לעזור'?"

מה עם האשכול?
"אם מעלות תחזור ותצטמק, זו לא תהיה בעיה שלי. אני ממשיך לשדר גם ברדיו 104.5 את התוכנית 'קו עימות'. אני אמשיך להיות הדובר של הצפון, ואני יכול לשמש גם יו"ר האשכול. אין מחויבות לראש עיר מכהן. אני בודק את זה תוך כדי הליכה. האשכול זה מודל מנצח. אני הקמתי אותו. הרעיון של האשכול הוא לא רק איגום משאבים, אלא שמדינת ישראל תפסיק להתעסק בכבישים, והאשכול יעשה את זה. אוניברסיטת חיפה, למשל, היא צריכה להיות של האשכול ולקבל תקציבים. ככה זה בצרפת".

יום יבוא ונבחר יו"ר מחוז?
"חובה. רק שיהיה לי כוח. הכל תלוי בעמדתו של שר הפנים".

איזה תפקיד היה הכי קשה לך?
"להיות ראש עירייה זה הכי קשה. יושבים אנשים עניים ובוכים בלשכה, מתים מרעב ואין לך מה לתת. נקרע הלב, זה לא קל. אחרי שהפסדתי בשלטון המקומי לחיים ביבס, הרמתי אליו טלפון והזמנתי אותו לארוחת צהריים. זו הפוליטיקה".

יהיה פעם ראש עירייה ערבי במעלות?
"לא חושב. מעלות גדלה, ובתוך כמה שנים לא יהיו להם חברי מועצה. בבחירות האלה הם קיבלו ארבעה מנדטים. זה הרבה. לתרשיחא הבטיחו עצמאות. אני הבטחתי שנקים להם מינהלת. מחר בבוקר אפשר להעביר החלטה כזאת כמו שעשו בנווה מונסון".

אבו מאזן ושלמה בוחבוט (צילום: שלמה שרביט
לא מצטער. אבו מאזן ושלמה בוחבוט (צילום: שלמה שרביט

 

לא מקנא בו. פומרנץ (צילום: אלירן בן חמו)
לא מקנא בו. פומרנץ (צילום: אלירן בן חמו)

אתה מצטער שהיית אצל אבו מאזן?
"מה פתאום. מחר אסע שוב. אני מגיע מיהדות מרוקו, אנחנו אנשי שלום, לא קיצוניים. רק מפא"י הטיפשה לא ידעה לקרב את המרוקאים. לאבו מאזן לא היה שום קשר לפיגוע במעלות. כל המנהיגים נפגשו עם אבו מאזן והוא זה שביקש שאבוא אליו .הוא שמע על השיתוף הערבי-יהודי, ואני גאה. אני גם מתכוון לכתוב ספר על חיי ועל ההיסטוריה של מעלות. אני אוציא את העיניים להרבה אנשים".

אומרים שגורסים חומרים בעירייה?
"שטויות במיץ עגבניות. אין מה לגרוס. יצאנו טהורים, ישרים ונקיים. אף אחד לא גרס כלום".

איך אתה רוצה להיזכר?
"יזכרו אותי גם בלי שאני רוצה. אני אזכר כשלמה בוחבוט, במעשים הטובים שעשה למען עם ישראל".

סימני הגיל, בכל זאת?
"אני נראה בן 74? אני משומש במצב טוב".

אביטל בוחבוט בורשטיין (צילום: פרטי)
"שיעיזו לפגוע בה". אביטל בוחבוט בורשטיין (צילום: פרטי)

במה אתה הכי גאה?
"אני גאה בקהילה של העיר שלנו. בעשייה. אני מבקש מאלה שנכנסים להמשיך איפה שהפסקנו. תוכנית של 7000 דירות, אזורי תעשייה. זה לא פשוט. מקווה שהצוות שיודע את העבודה יישאר. אלה אנשים שעובדים מול הפקידות הבכירה ומקבלים תקציבים דרך הטלפון מירושלים. מה את חושבת? יזם שרוצה לבנות מלון בוטיק באגם ב-200 מיליון שקלים נופל מהשמיים?".

מי נשאר נאמן לך?
"העיר. אמרתי לחברים שלי שישתפו פעולה ויעזרו לראש העיר החדש ושלא ידאגו לי. חברים? אולי יש לי חמישה חברים. לראש עיר אין חברים, וכשאני מגיע הביתה, אני רוצה שקט. תודה לאל שנגמרה המילים 'ניגוד אינטרסים', גם לילדים שלי. כולם משוחררים עכשיו, בראש מורם. הם יעשו מה שהם רוצים. יצאנו מעבדות לחירות".

אולי שכחת להיות פוליטיקאי ?
"אני יותר מנהיג מאשר פוליטיקאי. אני הצעתי לברדא שבשנה החמישית הוא יהיה ראש העיר, ואז הוא אמר לי: אבל מה אתה לא מייעד את ג'ונתן (בוחבוט, ר"כ)? למה אני אתן לג'ונתן להיות ראש עיר? בחיים לא. הוא צריך לעשות עסקים. יכולתי להיות מיליארדר אם רציתי. לאיש העסקים אמנון סלע הייתה משאית אחת במעלות, ולי היו שתיים. איפה הוא היום ואיפה אני? נכון שהוא לא יירשם בהיסטוריה, כי בהיסטוריה נרשמים רק מי שעושים היסטוריה ובדרך כלל אלה לא העשירים".

ולסיום?
"תושבי מעלות-תרשיחא אני אוהב אתכם".

 

בדוק גם

ברוך שמאילוב (משמאל) על הפודיום בגוואנג'ו. צילום: באדיבות איגוד הג'ודו

הישג מרשים לג'ודוקא מחדרה בתחרות חשובה בסין

הג'ודוקא ברוך שמאילוב מחדרה זכה היום (שבת) במדליית כסף בתחרות מאסטרס בג'ודו שנערכה בעיר גוואנג'ו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *