מבזקים
בית / כללי / בדרך לבר מצווה עוצרים בגרפיטי

בדרך לבר מצווה עוצרים בגרפיטי

יום חמישי שעבר. מירה ואילן רביב מנתניה צועדים ברחוב בדרך לבדוק אפשרות שנכדם יעלה לתורה בבית הכנסת הגדול שבקצהו של מדרחוב הרצל. ברחוב הרב וורנר בואך בית הכנסת, הם נעצרים ומביטים בציור קיר שבו מככבת ילדה בלונדינית. תוך מספר שניות האסימון נפל. "הבטתי בפניה של הילדה ונדהמתי. ראיתי את השמלה והוצפתי בזיכרונות. שאלתי את אילן האם הילדה הזאת היא אני? ואילן שהיה מופתע, חייך ואמר: 'ברור שזו את' ומיד צילם את התמונה. זכרתי את שמלת המלחים הכחולה הזו והפנים נראו לי מוכרות".

מדובר בציור גרפיטי, אחד מ-12 שצוירו על ידי אמני גרפיטי מאירופה וארה"ב במאי 2015 ברחבי העיר. הציור בפינת הרחובות הרב וורנר והרצל 2 צויר על ידי ODEITH שמתגורר בפורטוגל. במרכז הציור ילדה בעלת מראה סקנדינבי, לבושה בשמלת מלחים, עם גרביים לבנים עד הברכיים ונעלי לק, כשהיא מרחפת בישיבה על יצור דמיוני ומחזיקה בידה מעין כדור בדולח.

"השמלה של הילדה הזכירה לי תמונת ילדות שלי בשמלת מלחים כחולה שהייתה מאד אופנתית לילדות בשנות החמישים", מספרת מירה, בת 51, "מדי כשחזרנו הביתה פתחנו את אלבום הילדות שלי ומצאתי את התמונה המקורית. שאלתי את עצמי איך הפכה התמונה שלי כילדה, יושבת על ספסל אבן בגן המלך, להיות ציור קיר של אמן גרפיטי. נכנסתי כאן למעין סיפור בלשי".

"אני אביא את כל המשפחה לראות את הגרפיטי". מירה רביב (צילום: רותי ברמן)
"אני אביא את כל המשפחה לראות את הגרפיטי". מירה רביב (צילום: רותי ברמן)

אילן שלח תמונה

כשרביב, 51, שאלה לדעתי, איך הגיעה התמונה לצייר הפורטוגלי, חשבתי לעצמי שאני עומדת בפני משימת חיפוש חוצה גבולות. שקלתי לשאול את הצייר, אבל אחרי כמה דקות אמרתי לעצמי שמי שהזמין וניהל את פרויקט הגרפיטי הייתה מנהלת מרכז העיר עלוית פרוינד ואולי היא תפתור את התעלומה. לפרוינד היו תשובות: "פרויקט הגרפיטי בוצע בשיתוף עם מוזיאון נתניה. הוא החל לפני שלוש שנים, ובאחת הפעמים הפגשנו את הציירים עם מנהלת המוזיאון, חווה אפל, כדי שיבחרו תמונות המתארות ונוגעות לעברה של נתניה. כל צייר בחר תמונה שהוא אהב והתאימה לסגנון שלו והתבקש לצייר אותה בכלים האמנותיים שלו ובסגנון שלו. הצייר הפורטוגלי ODEITH שבחר בתמונה של מירה רביב מתמחה בציור תלת ממדי על פינות של בניינים. הוא הגיע לארץ עם קבוצה של ציירי גרפיטי מכל העולם, artist4israel, שמגיעים לנתניה פעם בשנה בשיתוף אמנים ישראלים ומציירים ציורי ענק על קירות חשופים פנויים. גם השנה הם אמורים להגיע במאי וכבר נמצאו קירות חשופים בשבילם. אם יש למישהו מקוראי העיתון 'חדשות נתניה' רעיון או תמונה מעניינת – נשמח לראות אותה".

התמונה המקורית (צילום: פוטו שטיין)
התמונה המקורית (צילום: פוטו שטיין)

בחזרה למירה רביב ולשאלה איך תמונתה הגיעה למוזיאון נתניה. "לפני שבע שנים נעניתי לקריאת מוזיאון נתניה והתנדבתי כמתעדת זיכרונות של ותיקי העיר. עליי הוטל לתעד את צאצאיה של אדית קו, שהייתה בעלת סלון לאופנת נשים בכיכר המייסדים. אני זוכרת שמנהלת המוזיאון חווה אפל ביקשה שנביא תמונות מהעבר שצולמו באתרים מוכרים בנתניה, למשל בגן המלך. מצאתי תמונה יפה של הוריי מטיילים בגן וביקשתי מבעלי שיסרוק את התמונה וישלח אותה למוזיאון. הוא כנראה סרק גם את התמונה שלי ולא ידעתי על כך. התמונה של הוריי הוגדלה והתנוססה כמה שנים בכניסה למוזיאון והייתי גאה בכך".

אפל מספרת: "הצעתי לאמנים תמונות בנושא גן המלך שהוצגו במוזיאון. העובדה שבחרו בתמונה של מירה מעידה שהתמונה מיוחדת. הצייר הספציפי הזה אוהב דמויות מרחפות. כבר תקופה ארוכה שאני אומרת לעצמי שאני צריכה ליידע את מירה על הציור. השבוע ביקשתי ממנה שתבוא למוזיאון כי אני רוצה להפתיע אותה במשהו, אבל 'איחרתי' את המועד".

האם יש סיכוי שגם אתם מתועדים בגרפיטי? כנראה שלא, כך לפחות אומרות פרוינד ואפל.

הגרפיטי והצייר ODEITH (צילום: מוטי פנחסי)
הגרפיטי והצייר ODEITH (צילום: מוטי פנחסי)

בדרך לבר מצווה

לאחר פתרון התעלומה, חזרו מירה ובעלה אל הגרפיטי וצילמו אותו. תמונה זו ביחד עם צילום של התמונה מקורית נשלחו לבני משפחה וחברים שיביעו את דעתם. התשובה הייתה חד משמעית: הילדה שבציור היא מירה. הפנים, השמלה, נעלי הלק, הגרביים הלבנים, הכדור שהיה בעתם בלון – את כל הפרטים הללו השאיר הצייר בגרפיטי.

הגרפיטי והגילוי שהיא מככבת בו, החזיר את מירה הרבה שנים אחרו: "בשבת ההורים היו מלבישים אותי ואת אחותי בשמלות שבת והיינו הולכים כמו נתנייתים רבים לטייל בגן המלך. בגן היו נטועים עצי אשל, היו בו פינות בנויות מאבנים, לא היה דשא ולא פרחים. אז זה היה סוג של בילוי חגיגי קבוע להרבה מאוד אנשים. לאנשים לא היו מצלמות, וצלמי נתניה היו מגיעים לטיילת לצלם אנשים. התמונה שלי צולמה על ידי פוטו שטיין מרחוב שמואל הנציב. עכשיו ציור הקיר הוא חלק ממני, אני מרגישה קשורה יותר אל העיר. הורי הגיעו לנתניה ישירות ממחנה מעבר באיטליה אחרי ששרדו את השואה. הם בחרו בנתניה מאחר שנודע לאבי שכאן יש עבודה ביהלומים".

מירה נולדה בנתניה ולא עזבה אותה מעולם. היא למדה בבית הספר היסודי בארי ובתיכון שרת. היא בוגרת לימודי תנ"ך מהאוניברסיטה העברית ובמשך 36 שנה עבדה מורה לתנ"ך בהדסים. בעלה, אילן, טייס חיל האוויר לשעבר, הוא מנהל פרויקטים בחברת פז. יש להם שלוש בנות ושבעה נכדים, האחרון בהם בן חודש בלבד. בתם הבכורה, לירון, ומשפחתה חוזרים בימים אלה לארץ לאחר שהות של עשר שנים ברילוקיישן בבוסטון. את הבר מצווה של הנכד, ארי, הם יחגגו בעוד כמה שבועות בבית כנסת בנתניה: "כאשר נחגוג בר מצווה אני אביא את כל המשפחה לראות את הגרפיטי שבו אני מככבת".

בדוק גם

amit 01

המוהיקני האחרון

העזיבה של דקל קינן היא מכה קשה מאוד למכבי חיפה, אולי לא על המגרש, אבל מכל הבחינות האחרות. וגם, כדאי למכבי לחפש שחקני קישור שיאזנו את כל הקבוצה. שני קשרים זרים טובים במרכז, ומכבי תראה הרבה יותר טוב

DSC_9237-001

אפליה מתקנת לגברים

אחרי 12 שנות נדודים ברחבי העולם, חזר נווין שלום שגב לארץ ומצא את מקומו בפרדס חנה. כאן החל לארגן אירועים ומסיבות מיוחדות ולפני שנתיים הוציא לפועל את המשיכה שלו לאופנה כשפתח חנות לבגדי גברים, בה תמצאו פריטים ייחודיים, כולל כובעים ואקססוריז אחרים שהפכו לעניין שבשגרה בחו"ל וכאן נראים כאילו לקוחים מעולם אחר. הרווח שבין הגבר לחולצה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *