מבזקים
בית / קריות / חדשות קריות / אחרי 70 שנה

אחרי 70 שנה

זה סיפור שיכול להיות סרט קולנוע מרגש על משפחה שלא ידעה שבצד השני של העולם חי חלק אחר ממנה, ובדרך לא דרך גילתה את עצמה מחדש.

מאז שהוא זוכר את עצמו, יודע דרור רייסמן, 67, מקרית אתא שכל משפחתו של אביו, פרידריך מונדק אפרים רייסמן, נספתה בשואה. האב, שנולד בפולין, בן זקונים, שרד את המלחמה, לאחר שנשלח למחנה עבודה שייצר חלקים למטוסים של הנאצים. רייסמן ידע שסבו וסבתו, כמו גם דודיו, אחיו ואחותו הגדולים של אביו, נספו בשואה. לפני כשנה וחצי נפטר האב בגיל 90, ורייסמן, לו רק אח אחד, הרגיש שהוא חייב לאתר שמות של קרובי משפחה נוספים בעולם.

"התחלתי לנסות לאתר שמות של קרובי משפחה בפייסבוק וחיפשתי בן דוד מדרגה שנייה שלי בשם יורם שינדלמן, שנעלם לי בשלב מסוים של החיים, כשעדיין חיינו עם ההורים. זכרתי שההורים שלו נפטרו בשנות ה-70 ואז נותק הקשר איתו.  לאחר כמה חודשים, אני מקבל טלפון ממישהו שהזדהה כיורם שינדלמן ואחרי שיחה מרגשת בינינו, הגענו לנושא של חיפוש קרובים. פתאום הוא אמר לי שיש לנו בת דודה מדרגה שנייה בשם מאריקה בסידני אוסטרליה, והיא יודעת הכל על המשפחה, כי היא כותבת ספר".

ססליה מארסון ודרור רייסמן. צילום: דורון גולן
ססליה מארסון ודרור רייסמן. צילום: דורון גולן

איך אתה כותב "רייסמן"

בהתרגשות רבה איתר רייסמן את מאריקה. בווטסאפ היא בישרה לו שיש לו בת דודה מדרגה ראשונה. בתו של אח של אבא שלו. "הייתי בהלם, כי ידעתי שאח של אבא שלי נהרג במלחמה", מספר רייסמן, "היא אמרה לי שהיא בקשר עם בת הדודה והיא תברר איתה, ואם היא תסכים, היא תיתן לי את מספר הטלפון שלה. היא אמרה לי שגם בת הדודה שלי במצב קשה, כי נותרה די לבד בעולם".

לא עבר זמן רב, ורייסמן קיבל את מספר הטלפון של בת הדודה, סיציליה, המתגוררת אף היא באוסטרליה. "באותו הרגע צלצלתי אליה והיא מיד ענתה. אני אומר לה: 'מדבר דרור, הבן של מונדק והבנתי שאת בת דודה שלי'. השאלה הראשונה שלה הייתה: 'איך אתה מאיית את השם רייסמן', וגילינו שאנחנו מאייתים בדיוק אותו הדבר. מאותו הרגע הכל היסטוריה. היה בינינו קשר כל יום כמעט במייל, שלחנו תמונות והחלפנו חוויות משפחתיות, ואז התברר לי הסיפור במלואו".

רייסמן גילה שכשלאביה של סיציליה, אימק יצחק רייסמן, המבוגר מאביו בחמש שנים, מלאו 17, הוא עזב את פולין והתנדב לצבא הרוסי. כשפרצה המלחמה, אחותו נלקחה עם האמא על ידי הגרמנים למחנה השמדה, שם נספו, ואביו עבד עם אחיו הצעיר בנפחייה, עד שבשלב מסוים לקחו את הבן למחנה עבודה ואת האב שלחו למחנה השמדה.

עד כה הסיפור היה זהה למה שרייסמן שמע מאביו מאז שנולד. מבחינתו, דודו, אחיו הגדול של אביו, לא שרד את המלחמה, כמו גם כל בני המשפחה. את שאר הסיפור משלימה סיציליה, שנחתה בישראל לפני כשבועיים, בפעם הראשונה לפגוש את בן דודה.

סיציליה: "אחרי המלחמה, אבא שלי הכיר את אמא שלי באסטוניה והתחתן איתה. הם באו מאסטוניה לדרוהוביץ בפולין ומשם לוורצלאב, המקום שבו אני נולדתי".

"גם אני נולדתי שם", אומר רייסמן, "ומתברר שההורים שלנו אפילו נפגשו שם אחרי המלחמה. ההורים של סיציליה נפגשו עם ההורים שלי ורצו לחדש את הקשר איתם, אחרי כמעט עשור שלא נפגשו. אלא שאבא שלי סירב להיות עם אחיו בקשר, כי הוא התחתן עם נוצרייה, שגם הייתה מבוגרת ממנו בחמש שנים".

לפני. רפרודוקציה: דורון גולן
לפני. רפרודוקציה: דורון גולן

התמונה הגזורה

הם יושבים זה מול זו במטבח בדירה המרווחת של רייסמן, כשביניהם, על השולחן, עשרות תמונות בשחור ולבן, ההיסטוריה של משפחותיהם. "זה סיפור אהבה בין שתי תרבויות", אומרת סיציליה, "אמא שלי הייתה נשואה באסטוניה כשפרצה המלחמה וכשבעלה התגייס לצבא הרוסי ונהרג, היא נשארה עם תינוק בן שלושה חודשים. אמא שלה אמרה לה לברוח לרוסיה לפני שהנאצים יגיעו לאסטוניה, וכשהיא ברחה לרוסיה, התינוק שלה נפטר מדלקת ריאות. מתברר שהיא הכירה את אבא לפני המלחמה, באחת מהחופשות שלו מהצבא והוא לקח אותה לרקוד. אחרי המלחמה, בשנת 1945 הם נפגשו שוב, התחתנו ואני נולדתי".

פרט נוסף שגילה רייסמן, היה על דוד נוסף, דוד פיינשטיין, שהיגר לאוסטרליה עוד בשנת 1939 ורצה לקחת את אבא של סיציליה איתו, אך הוא לא הסכים. כשהסתיימה המלחמה, חיפש הדוד האוסטרלי את אחיינו וכשמצא אותו עם אשתו הטרייה ובתם הבכורה סיציליה, הזמין אותם לאוסטרליה, נתן להם דירה וסידר אותם כלכלית.

רייסמן: "אחרי חודש של שיחות עם סיציליה, אמרתי לה שיש לי בעיות רפואיות ואני לא יכול לטוס כאלה טיסות ארוכות, אז היא אמרה מיד שהיא תבוא לישראל. היא לא ידעה מי אני, הכל היה בטלפון ובמייל, אבל היא לקחה את עצמה ואחרי ארבעה חודשים הגיעה לארץ. היא הביאה איתה הרבה מאוד תמונות וגם לי יש ספר משפחה שעשינו עם כל התמונות. הבנו כמה דמיון היה בין האבות שלנו. פתאום אני מזהה אצלה תמונה גזורה שמוכרת לי. אני מוציא את התמונה השלמה, שנמצאת אצלי, ואנחנו רואים שבתמונה שלה נגזרו הסבא והסבתא שלנו והסבתא רבתא".

סיציליה: "אני מאמינה שלפני שאבא שלי נפטר הוא גזר את הוריו וסבתו ולקח אותם איתו לבית החולים. התמונה הזו הייתה שלמה הרבה שנים, אבא הראה לי אותה והוא כנראה רצה לקחת את תמונות הוריו וסבתו איתו לבית החולים, כי מסיפוריו אני יודעת שהוא אהב את אמא וסבתא שלו מאוד".

בתמונות שחלקו השניים נמצאה מצאו גם תמונה מבר המצווה של שינדלמן, אותו בן הדוד מדרגה שנייה שאותר ופתח את תיבת הפנדורה של המשפחה שלהם. באותה התמונה מופיעה גם אותה בת הדודה מאריקה מאוסטרליה, לצידו של רייסמן הנער והוריו. רייסמן: "הדבר שהכי מתמיה אותי הוא שמאריקה מעולם לא הזכירה שיש לנו עוד בני דודים מדרגה ראשונה. היא ידעה את הסיפור, כי היא כתבה בספר המשפחה שלה, שראיתי אחר כך, שאבא שלי ידע שאחיו נפטר בגיל 82. את הכל גיליתי שנה לאחר מותו של אבי, יום הולדתו של דודי, מסתבר".

זה נראה כאילו גדלו ביחד, ובאמת שאי אפשר היה לנחש ששני האנשים האלה שחיים כבר כשבעה עשורים, נפגשו לראשונה רק לפני שבועיים.

 "אני כל הזמן אומר לאבא: 'תחזור לשנייה אחת' רפרודוקציה דורון גולן
"אני כל הזמן אומר לאבא: 'תחזור לשנייה אחת' רפרודוקציה דורון גולן

"אבא, תחזור לשנייה"

"הסתגלתי למצב החדש באהבה גדולה, אני מת עליה", אומר רייסמן, "היא ידעה כל השנים שיש עוד דוד, אבל היא לא ידעה איפה לחפש אותו. לפי הסיפורים שלה, בגלל הסירוב של אבא שלי לקבל את אמא שלה, הנוצרייה, אביה ידע שאין סיכוי שאבא שלי ידבר איתם, אז הם לא חיפשו אותו, אבל הם היו צריכים לחפש את הדור הבא. כמו שאני חיפשתי. אני יודע את כל העבר שלי מהיום שנולדתי ועד היום, אבל את העבר של המשפחה של אבא שלי לא היה. לאמא שלי הייתה אחות שנספתה בשואה, יש לה בן דוד אחד שחי בארץ, וזהו. לאבא שלי יש בן דוד בברזיל שעדיין חי, בן 94, ואנחנו בקשר טלפוני. שאלתי אותו למה הוא לא סיפר לנו והוא אמר שאבא שלי היה עקשן ולא רצה שאף אחד יידע. אני כל הזמן אומר לאבא: 'תחזור לשנייה אחת', רק כדי להגיד לו מה אני חושב. הייתי אומר לו שהוא אידיוט, שכל השנים הסתיר שיש לו אח, הוא יכול היה ליהנות".

לסיציליה אח אחד הצעיר ממנה, שלא כל כך שומר איתה על קשר ויש לו שני בנים. היא בעצמה אמא לשני בנים וסבתא לנכד ולאחרונה התגרשה מבעלה השני, לאחר 20 שנות נישואים.

"זו הפעם הראשונה שלי בישראל", היא אומרת, "באתי להתחבר לצד היהודי שלי. במשך שנים לא ידעתי אם אני נוצרייה או יהודייה. הייתי שואלת את ההורים, ואבא היה אומר שהוא יהודי שעזב את היהדות, ואמא הייתה אומרת שהיא נוצרייה שעזבה את הנצרות, ואני לא ידעתי מה אני. כשאבי נפטר הוא נקבר בבית עלמין יהודי. ההגעה שלי לישראל לפני שבועיים הייתה מתוכננת כי רציתי לחוות את חג הפסח ואת יום העצמאות של מדינת ישראל. היה חשוב לי להבין את החג והיה לי מדהים. קראנו מההגדה ושרנו, זה היה אושר בשבילי לראות את כל המשפחה. הילדים עמדו על הכיסאות ושרו. כולם היו כל כך מאושרים, כל כך שונה מהחגים באוסטרליה. נכון שגם שם אם יש משפחה גדולה שרים ורוקדים, אבל פה הייתה אהבה טהורה שבאה מכולם, אפילו מהגדולים".

סיציליה בעצמה חוותה סיטואציות מאוד לא נעימות בחייה, מעצם היותה חצי יהודייה וחצי נוצרייה. "הדוד שלנו, דוד, שקיבל אותנו באוסטרליה, אהב את אמא שלי מאוד, אבל הייתה גזענות באוסטרליה באותה תקופה, וזה היה עצוב. כשאני ואחי היינו ילדים ומגיעים לבקר את הדוד ואת אשתו אווה, הם מאוד אהבו אותנו ותמיד חיכו לנו שם ממתקים והרבה חיבוקים ונשיקות, אבל כשהחברים היהודים של הדוד היו מגיעים הם היו אומרים: 'אוי, הם התוצאה של הנישואים עם הנוצרייה'. החברים שלהם היו גזענים. לא היה אכפת לנו, כי אמא ואבא אהבו אותנו מאוד והדודים תמיד שמחו לראות אותנו. לאמא שלי לא הייתה בעיה עם יהודים, החברה הכי טובה שלה לפני שעזבו את אירופה הייתה יהודייה ובעלה היהודי היה כמו אח לאמא שלי, עד שהכירה את אבי", מספרת סיציליה ושולפת תמונות להוכחה.

היומנים של אבא

סיציליה מספרת על המצב הנפשי הקשה אליו נקלעה בעקבות הגירושים. היא הרגישה שנותרה לבד בעולם, עד שהגיעה אותה שיחת הטלפון מישראל ובעקבותיה עוד שיחות רבות וההחלטה להגיע לבקר.

"היה לי משונה, שדרור ואשתו, אסי, אמרו לי שלא אקח מלון, אלא אתארח אצלם, כי לא ידעתי איך יקבלו אותי", היא אומרת, "ההתחברות הייתה בחלקיק שנייה. אסי עמדה בשדה תעופה עם שלט 'וולקאם סיציליה' ודגל ישראל, וכשהיא ראתה אותי יוצאת, היא רצה אליי והתחבקנו, ופתאום האיש הגדול הזה בא והבנתי שזה דרור. הם עשו לי כזו קבלת פנים שלא תיארתי לעצמי. הייתי רוצה לעבור להתגורר בישראל, אבל אני לא יכולה לארוז הכל ולהיעלם".

עכשיו הם ינסו לכפר על הזמן האבוד. בינתיים, נותרו עוד כמה ימים לביקורה של סיציליה בישראל, ורייסמן מנסה להסביר לה איך להתחבר לסקייפ, כדי שיוכלו להמשיך לתקשר ביתר קלות. סיציליה: "אם הייתי יכולה לדבר עם אבי, הייתי אומרת לו שזו טרגדיה שהוא לא עשה יותר מאמצים כדי לחפש את אחיו והמשפחה. אבי הפך למאוד סגור, והעובדה שהוא איבד את המשפחה שלו במלחמה ושאחיו דחה את אמי כי הייתה נוצרייה, הפכה אותו לדיכאוני".

לקראת סיום הראיון, שולף רייסמן שקית ובתוכה שתי מחברות חומות. הוא שולף מתוכה דובי קטן ואומר: "זה הדובי ששרד עם אבי את כל השואה, ופה יש שתי מחברות שהן היומן שכתב אבי בין השנים 1945-1946. היומנים נכתבו בפולנית, ואחרי שאבי נפטר נתתי אותם לחבר שיתרגם. אחרי שאבא נפטר מצאתי דפים שאבי כתב בימיו האחרונים וביניהם מצאתי שורה אחת בה כתב: 'הלוואי והייתי יכול לפגוש את אחי שנפטר'. אבא ידע שאחיו נפטר, וזו ההוכחה".

בדוק גם

קניון עופר לב חדרה (צילום: לם ויליץ)

תושב חדרה, בן 80 נשדד בשירותי הקניון

ראובן איטח בן ה–80 מחדרה, רק רצה לבלות בוקר שישי נעים בקניון, לשבת עם קפה …

סבטלנה והתינוק עם עירית אורן גונרס מיד אחרי הברית צילום עצמי

נתניה: אם שכולה ילדה בן בגיל 51

שנה לאחר שאיבדה את בנה היחיד אילן, ילדה סבטלנה יענקלביץ', בת 51 מנתניה, בן מתרומת …

תגובה אחת

  1. רייסמן דרור

    תודה רבה להילה על הרעיון והכתבה אשר משמרת את עברי ועבר משפחתי וכן מבת דודי סיסיליה מרסון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *