יום חמישי , ספטמבר 20 2018
בית / דעות / שתיקת הכבשים

שתיקת הכבשים

עכשיו האוניות של ארצות הברית עם החרטום מול חופי סוריה, עומדות בים, מחכות ליום פקודה שמבושש לבוא. ועדיין העולם שותק. אחרי שיותר מ-100 אלף גברים, נשים וטף נשחטו, מי בחרב, מי בירי ומי בגז, לא שמענו ולו ציוץ אחד מהמשפחות בארץ ומחברי הכנסת הערבים, כמו שכתב המשורר, השמש זרחה, השוחט שחט וציפור לא צייצה. עכשיו הדם זורם ברחובות דמשק, כולם רואים את הזוועות באינטרנט ולא יודעים להחליט מי פה הטובים ומי הרעים.

הפעם האחרונה שאוניות עמדו מול חופי סוריה כצי של הצלה היתה ב-1915, בזמן מלחמת העולם הראשונה. מול עמק האונרנטוס, על הר משה בצפון, נלחמו כ-5000 ארמנים במשך 40 יום נגד הצבא הטורקי, החזיקו מעמד ובסופו של יום נסוגו לים דרך מדרון אחורי, הועלו על אוניות צרפתיות והפליגו לחוף מבטחים במצרים.

100 אלף הרוגים ויותר ממיליון פליטים והעולם שותק. ב-1915 ניצלו 5000 ארמנים, אבל יותר ממיליון מאחיהם נטבחו, חלקם במדבריות סוריה בדיר אל אזור. בואו לא ניתמם, יש עדיין אנשים בישראל שחושבים שמדובר בעניין סורי פנימי, כמו שאז אנשים שחשבו שאושוויץ זה עניין גרמני פנימי, ומשיקולים פוליטיים נמנעו מלהפציץ אותו. 100 שנה אחרי שואת הארמנים ו-70 שנה אחרי אושוויץ, קיווינו והאמנו שבעולם שאחרי, מנהיג מהסוג של אסאד לא יראה את אור השמש יום אחד אחרי הטבח, אבל הנבלה והצביעות חוגגים והעולם כנראה עסוק בדברים יותר חשובים מנשמותיהם של אלפי ילדים שהורעלו והומתו באכזריות. אם יש לקח אחד מהטבח והשמדת העם בסוריה, זה שאנחנו תמיד היינו לבד, וגם היום אנחנו לבד.

השמש זרחה, השוחט שחט וציפור לא צייצה (צילום: פנתרמדיה)
השמש זרחה, השוחט שחט וציפור לא צייצה (צילום: פנתרמדיה)

השד בבקבוק
רבים וטובים התייחסו לשד העדתי שעלה לסדר היום בעקבות הסדרה של אמנון לוי בטלוויזיה. איך זה, שאלו כולם, שאין מספיק שופטים מזרחיים בבית המשפט העליון, שלא היה ראש ממשלה ישראלי מזרחי, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות למכביר. אז בואו נתייחס רגע לכדורגל, רוב השחקנים הם ממוצא מזרחי. אז למה לא היה אף פעם לנבחרת מאמן לאומי מזרחי, רק אשכנזים וייבוא מאנגליה, דנמרק, יוגוסלביה והונגריה. זאת שאלה שצריכה להישאל, אבל מאחוריה יש עוד שאלה שמנסים לקבור. יש בארץ יותר ממיליון ערבים שחלקם חובבי כדורגל, עשרות אלפי שחקנים משחקים בליגות הנמוכות והייצוג שלהם בצמרת הוא קטן מאוד. בליגת העל, למשל, אפשר לספור על כף יד אחת את השחקנים מהמגזר. נכון, היו גם כוכבים כמו זאהי ארמלי ורפעת טורק, אבל הם היו כל כך טובים שפשוט לא יכלו להתעלם מהם, וגם היום אין עוזר מאמן ערבי באף אחת מנבחרות הנערים והנוער.

המגזר הוא פוטנציאל ענק לכדורגל טוב, אבל הנטייה בהרבה קבוצות היא להעדיף זרים מחו"ל מאשר תוצרת מקומית מהמגזר, מבחינה זאת רק מכבי חיפה יכולה להיות דוגמה לדו קיום אמיתי. איך אומר ג'ימי טורק, גם בהפועל תל אביב יש גזענות ועל בית"ר ירושלים אין בכלל צורך לדבר.

תוגת 25 באוגוסט
יום ראשון. אני מתעורר ב-05:30 עם תחושה לא נעימה בבטן. בזמן שויטו הכלב מתארגן לטיול שלו אני פותח עיתון ומציץ בתאריך, 25 באוגוסט. התאריך הזה מצלצל לי מוכר. תחילה אני נלחץ, אולי שכחתי איזה יומולדת או אירוע חשוב, אולי זה יום הנישואין שלי רחמנא ליצלן. אני מעיר את אשתי ושואל בחשש אם לאחד הילדים יש יומולדת היום? מתברר שלא ועכשיו אשתי כועסת שאני לא זוכר מתי הילדים שלי נולדו. אז אני יוצא לסיבוב עם ויטו, ורק כשאני עובר ליד הפיצוצייה ומציץ בעיתון הספורט זה מכה בי. 25 באוגוסט, יום ההולדת של שחקן הכדורגל היחיד שאי פעם הערצתי. אבי רן.

לפני שבועיים, לגמרי במקרה, שאל אותי בני הצעיר מי לדעתי השוער הכי טוב ששיחק בישראל? אניימה, צ'אנוב או אוברוב? השאלה הזאת הצחיקה אותי. לא היה ולא יהיה שוער בישראל כמו אבי רן. למי שלא הכיר, רן התנשא לגובה 1.87 מטר והיה זריז, מהיר וגמיש בצורה מופלאה. היתה לו עבודת רגליים מסחררת, מוטת ידיים מפחידה וכפות ידיים עצומות. אם נשווה אותו לשוערים שהזכיר בני, אז הוא היה שילוב של שלושתם אבל טוב מהם. רן היה זריז יותר מאניימה, מפחיד יותר מאוברוב ומהיר יותר מצאנוב. לולא אותו יום ארור בכנרת, רן היה חוגג ביום ראשון יום הולדת 50. אין לי מושג איפה הוא היה היום אלמלא אותו יום ארור בכנרת, אבל אין שנה שבה אני לא נזכר באיש המרשים הזה שהיה ונשאר הכדורגלן הטוב ביותר שהיה פה ושמותו נחשב בעיני רבים כאסון לאומי ובעיני כאסון פרטי שלא אשכח לעולם.

בדוק גם

התבקש להוציא בלם ולהכניס אותו. גילי ורמוט צילום: אדריאן הרבשטיין

הפעם קלינגר טעה

ניר קלינגר היה המאמן הטוב ביותר בכדורגל הישראלי בשנה האחרונה, בין היתר בזכות גמישות המערכים שהוא סיגל לקבוצה שלו. אבל אם יש ביקורת אחת שניתן היה לדבר עליה בעונה שעברה, זו החיבה היתרה שלו למערכים עם שלושה בלמים

שני שערים ושני בישולים. נס זמיר מול דני עמוס צילום אדריאן הרבשטיין

נס זמיר היה פה

הפועל חיפה עלתה בשבת למשחק הליגה הראשון לעונה זו נגד מכבי נתניה כשאיש מאוהדי הקבוצה לא ידע למה לצפות. אחרי הפציעה של אלמוג בוזגלו וההרחקה של פאפא בדרבי, רבים חששו שהפועל לא תצליח להבקיע, אבל אז שלף ניר קלינגר את האס שלו – זמיר, ויצא לו נס גדול. נגמר 0:5, עם צמד של נס ושני בישולים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *