fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

מעשנים

פעם זה היה אין לעשן, זה היה סקסי. עישנו במונית ובאוטובוס, במסעדות, עישנו אפילו במטוס! העיניין הוא שכשאתה מעשן, אתה לא מריח את זה. סיגלית הופרט שגב מתוודה על ימי העישון שלה ועל מה לא תשתוק היום
מאמינה, זה בטוח. סיגלית הופרט שגב (צילום: אלון מצפה)
מאמינה, זה בטוח. סיגלית הופרט שגב (צילום: אלון מצפה)

למען הגילוי הנאות אקדים ואומר שגם אני עישנתי. בתקופות מסויימות אפילו עישנתי הרבה מאוד. עישנתי את עצמי לדעת בצבא ואחר כך באוניברסיטה. עישנתי בשרשרת בפאב שעבדתי בו לילות שלמים כדי לממן את הלימודים. עישנתי ביום ועישנתי בלילה, עישנתי בבית ועישנתי במכונית. היו אלה ימי הביניים בערך, בתקופה פרה מודעת בכל מה שקשור לבריאות ואסתטיקה.

סיגלית הופרט שגב (צילום: אלון מצפה)
סיגלית הופרט שגב (צילום: אלון מצפה)

פעם זה היה אין לעשן, זה היה סקסי. עישנו במונית ובאוטובוס, עישנו במסעדות ובתי קפה. עישנו אפילו במטוס!!! העיניין הוא שכשאתה מעשן, אתה לא מריח את זה. חוש הריח שלך מתבטל בפני ריח הסיגריות ואתה בטוח, אבל בטוח, שזה בקטנה. שאם פתחת חלון לדקה, אחרי שעישנת באוטו, אין כבר באוטו ריח של סיגריות. אתה בטוח שברגע שכיבית את הסיגריה, זה נגמר, זה כבר מאחוריך.

ואז, אתה מתבגר, או מתפכח, או סתם בא לך לקצץ בהוצאות ואתה מפסיק, ואז, חוש הריח חוזר. הוא חוזר במלוא עוצמתו. ופתאום מישהו לידך מדליק סיגריה, או עוד יותר גרוע, בא לדבר איתך אחרי שעישן סיגריה, או אז, אתה מתכווץ. לא בגלל הריח שנודף ממנו, אלא בגלל שפתאום קופצת עליך ההכרה, שהריח הזה, הריח הצורם הזה בדיוק, היה במשך שנים רבות הריח שלך.

ופתאום, אתה משחזר את הלילות שהלכת לישון בלי לחפוף וכל הריח הזה היה לכוד לך בשערות ואתה מתכווץ, כי באותה לילה ישנת עם מישהו. ואתה חושב על כל הבשמים שהשקעת בהם, והקרמים הריחניים לכל פינה בגוף ומבין, שאף אחד לא ממש זכה להינות מהם. אפילו לו אתה.

כשעישנתי, ההורים שלי מאוד לא אהבו את זה ובכל מפגש העירו לי על הנושא. זה היה מבאס, ממש מבאס לשמוע בכל פעם את ההרצאות שלהם ועל כן, אני נמנעת מזה. לא מעירה לאף אחד. איש הישר בעיניו יעשה, ואם זה מפריע לי אני פשוט זזה הצידה. אבל על דבר אחד אני פשוט לא מסוגלת לשתוק יותר.

כל בוקר אני נוסעת במכונית להקפיץ את ילדי לבית הספר ומשם לעבודה. יש פקק אחד קצר שבו אנחנו עומדים טור של מכוניות אחת אחרי השניה. לפחות חצי מהם עם היד והסיגריה מחוץ לחלון של האוטו. שניה לפני שהטור משתחרר, כולם כאיש אחד, זורקים את בדל הסיגריה מהחלון.

אז קודם כל לחדשות המרעישות, זה שזרקתם את הבדל החוצה לא אומר שנפטרתם מריח הסיגריה באוטו. גם אם תשאירו את החלונות פתוחים כל היום הריח נשאר. שנית, את האוטו אתם לא רוצים לטנף אבל את הרחוב, העיר, ארץ ישראל כן? בכל בוקר הילדים שלי רואים את החרפה הזאת ובכל בוקר אני מסבירה להם שבדיוק ככה לא מתנהגים. אז יפה שבזכותכם לימדתי את הילדים שלי עוד שיעור באזרחות טובה אבל בחיאת, רוצים לעשן, בכיף, תעשנו, אבל את הבדל שימו במאפרה. גם ככה האוטו שלכם מסריח, עוד בדל אחד לא יעשה את ההבדל.

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות